סיור בכרמל בשישי הפך לבילוי שבועי. כנראה שהשוק הוותיק ישרוד את הכל

שוק הכרמל. צהריי שישי של ימי קורונה. מסקנה ראשונה ודי בולטת: טוב להיות יצרן של כלים חד פעמיים בתקופה המוזרה הזו. עדיין לא יצא לי לנבור בדו"חות ובספרים, אבל השדרה המרכזית של השוק והרחובות הצדדיים נמלאו בבני אנוש שביקשו מעט אינטראקציה, ומשהו לאכול או לשתות בתוך מיכל קיבול מסוג פלסטיק או נייר, לרוב משניהם.

סביר להניח שזו לא היתה האופציה הראשונה לו היתה ניתנת להם האפשרות לבחור, אבל זה המצב. נסיבות הקורונה הן שהובילו בין השאר לעלייה אקספוננציאלית בשימוש בכלים חד פעמיים כתוצאה מההנחיה לאפשר רק טייק אווי ומשלוחים ממסעדות ודוכנים. כל זה קורה בשבוע שבו אנו מציינים את יום המיחזור הבינלאומי, ומשום מה אני מתקשה להאמין שרוב הפסולת שנוצרה שם מצאה מנוחה נכונה.

נייר מעורב עם זכוכית (מחזה נדיר). צילום: רן בירן

נסיבות הקורונה גם הובילו לכך שבילוי בשווקים הפך לאחת האטרקציות היחידות שעדיין מותרות. משקה עם נשנוש ואולי קניות לסופ"ש הם לא יותר מתירוץ או נספח לחוויה האמיתית שהיא תרגול של החיים כפי שזכרנו אותם, ולו לרגע קט. וזה לא שהכל עובר חלק: הקורונה נהיתה מערכת הגברה של רגשות; של שמחות וחרדות, כך שבמקביל להנאה מהרגעים הפשוטים האלה, השוק מצטייר לעתים כשדה קרב עתיר מקדמי הדבקה פוטנציאלים וכל תנועה במרחב נשקלת ביסודיות. לפחות אצלי. קראו לזה איך שתרצו.

אוכלים בכרמל. אמנם רק נספח, אבל נספח טעים מאוד. צילום: רן בירן

את הסיור התחלנו בגברת קוטייאו – מרקייה תאילנדית שפתח מתי נקש מעט לפני הקורונה. התפריט פשוט ומתמקד במרק "עגלות הרחוב" שהוא בעצם ארוחה שלמה לצד כמה מנות פתיחה. אלא שבגלל שחיפשנו קו מקשר בין המנות שנטעם במהלך היום – הלכנו על כיסוני וון טון ממולאים בעוף בציר ברווז (40 ש"ח). הכיסונים עצמם היו סטנדרטיים אבל ציר הברווז והירוקים הנלווים ביססו מנעד של טעמים עמוקים כפי שנהוג במטבח התאי, מה שגרם לרצון עז לנסות בעתיד את המרקים. ניכר שהם הסיפור האמיתי פה. בכלל, בתקופה האחרונה צמחו בשוק דוכנים ומסעדות תאילנדיות כמו פטריות שיטאקה אחרי הגשם. זה לא חדש שהישראלים התאהבו במטבח התאי. עכשיו ניתן ליהנות ממנו במחירים הוגנים.

מתי נקש בגברת קוטייאו. רנסס של מסעדות ודוכנים תאילנדים. צילום: רן בירן

השוק הוא ממלכה של ניגודים: לצד הגבוה והאקזוטי ניתן למצוא את הפשוט והבסיסי. דוכן פלאפל או קבב לצד פופ אפ מתוקשר של יוצא תוכניות ריאליטי לבישול; חנות דליקטסים מהמזרח או מהמערב שוכנת ליד חנות כלי בית. זה אמנם חלק מהיופי, אך לעתים מזדחלת המחשבה שלא כולם זוכים להזדמנות שווה. אולי בגלל זה החלטנו להתמקד בכיסונים: המגוון כל כך רחב, מהנמוך לגבוה ומעדה אחת לאחרת. כיסונים הם המדד המושלם לכמעט כל דבר, כי מי בעצם יסרב למילוי טעים בתוך בצק? בטח שלא אני.

לכל הכתבות האחרונות על שוק הכרמל

משם המשכנו ל"חבשוק" – חמארה תוססת של השף יגאל מולנר בפינת חבשוש ויום טוב. המקום נפתח דקה לפני הקורונה ונאלץ לסגור דקה אחריו בשל המצב, עד שחבריו של מולנר – שפים מהשורה הראשונה חברו אליו בתפריט אקלקטי במטרה להפיח חיים. אנחנו הזמנו קלצונה חלקי פנים (54 ש"ח), אבל האוכל (שהיה טעים) שיחק תפקיד משני: נראה שאם יש מגיע בעולם הזה – אז מולנר וחבריו הם ההוכחה החיה לכך. ברחבה מחוץ למקום התרחשה ככל הנראה המסיבה הכי טובה בשוק ואולי בעיר בהתאם למגבלות ולתנאים. עמדת קוקטיילים, צ'ייסרים (לא הגעתי בזמן, באסה), מוזיקה מרעישה ופאקינג טום אביב.

חבשוק. צילום: רן בירן

בשלב זה עורקי התנועה המרכזיים של השוק החלו להרגיש כמו סיר לחץ אנושי – ולא רק כי יש קורונה. רצינו אוויר וחלל פתוח ועשינו את דרכינו לגן הכובשים בדרום השוק, שעתיד להיהרס בקרוב לטובת עבודות הרכבת הקלה. בדרך אספנו מאפים בוכרים (גוז'גיז'ה בשרית ומאפה עם מילוי צמחוני, 11 ש"ח לכל אחד) מהעגלה החדשה שהוצבה ליד חנות היין בכרמל פינת הכרמלית. ובכן רבותיי, הכיסון הזה הוכתר כמנצח, לפחות בסבב זה. בחיי שלא בגלל הפשטות או המחיר. הוא פשוט היה הכי טעים. מעט הצטערנו שזה כל מה שהקיבה מאפשרת. תכננו לנסות משהו מדוכן האמפנדס החדש ברחוב יום טוב וסביצ'ה מהדוכן של שבתאי בסמטת הכרמל (כן, לא כיסון, לא נורא), אבל לעתים יש להכיר בתבוסה ולשטוף הכל עם בירה קרה.

הכרמל בימי קורונה. צילום: רן בירן

המירוץ אחר הכיסון האולטימטיבי רחוק מלהסתיים, ולשוק ישנן אטרקציות רבות שכדי לכסות את כולן נדרש ספר או לפחות חוברת. אציין בקצרה מביקורים קודמים את כריך הדייגים הפנטסטי מהכרמל 40 ("באליק אקמק" למדקדקים, 40 ₪) ואת ויוה מקסיקו הסמוך (הכרמל 36, 39 ₪ לשלישיית טאקוס מעולים). כמעט בכל פינה מוצב לו ברז של בירה קרה שמסייע לטשטש ולו במעט את המציאות הטרופה, מזמינים ושותים תחת שמש נעימה על ספסל או ארגז פלסטיק ירוק.

סביצ'ה אצל שבתאי. בפעם הבאה. צילום: רן בירן

רק לפני רגע יצאו רוכלי השוק במחאה על כך שלא אפשרו להם לפתוח, ולא מן הנמנע שהתמונות האלו עוד ישובו לפני שהחיסון ישים סוף לטרפת. ועדיין, שיטוט אקראי בשישי או בכל יום אחר מימות השבוע, מצביע על כך שלכרמל יש לפחות תשע נשמות, ומוטב להתעסק בו כמה שפחות. מדובר באורגניזם שהתפתח למה שהוא בכוחות עצמו, בניגוד למרכזי הסחר והקניות המלאכותיים מהשנים האחרונות שכשלו או הצליחו רק בערך. והוא גם ישרוד הרבה אחריהם, מגיפה שמגיפה.