המקסיקנית הכי משתלמת בעיר מסתתרת בצד השני של איילון

צ'יפוטלה החן, חלפיניו היופי. הטאקוס של "לה קטרינה". צילום מתוך האינסטגרם la_catrina_tlv
צ'יפוטלה החן, חלפיניו היופי. הטאקוס של "לה קטרינה". צילום מתוך האינסטגרם la_catrina_tlv

הודעה קצרה וחדה שלחה את מבקר אוכל הרחוב שלנו לחצות את הקוים לעבר נחלת יצחק ולנסות אוכל מקסיקני במקום שמעוצב כמו מסעדה אריתראית (זו מחמאה, נשבעים!). בתמורה, הוא מצא את אחת ממנות הבוריטו השוות בעיר, וזה לא ששאר המנות היו קמצניות

12 במאי 2022

"המקסיקנית הכי טובה שאכלתי בה בשנים האחרונות בעיר", כתב לי השבוע בהודעה חברי הותיק נמרוד דוויק. "פתחו לפני חודש". אני חושב שזו הדרך האהובה עלי לקבל המלצות לאוכל – מינימליזם מתוק, כמעט בפקודה, שם, כתובת ויאללה סע. לפעמים זה יכול לשלוח אותי לטרוף אפילו מהר יותר מנאום חוצב להבות על איכויות חומרי גלם ואלכימיה קולינרית. עזבו אותי מבולשיט של תיאורי המנות המופרכים ותמונות אינסטגרמיות. אכלתם? אהבתם? ספרו לחבריכם.

המסעדה המדוברת, בכל אופן, נקראת "לה קטרינה", או פשוט "Catrina", והם באמת פתחו לפני חודש. אני יודע את זה כי שלט המסעדה פשוט מודבק על גבי שלט המסעדה הקודמת שאיכלסה את המבנה הקטן והמוזר שעל נחלת יצחק, לא רחוק מעזריאלי. מבפנים, המקום מצועצע כמו מסעדת פועלים מקסיקנית, עמוס בפיצ'יפקס מאפיינים, פוסטרי ניילון של מריאצ'יז, כובעי סומבררו מקשטים את הנורות עם האור הצהבהב, דפים עם תמונות של המנות מודבקים בסלוטייפ על המראות ודגל מקסיקו ענקי תלוי מעל עמדת המטבח. הכל קצת רופף, ודווקא חוסר ההידוק הזה גרם לי להרגיש שהגעתי למקום הנכון.

האוכל המקסיקני הפך לטרנד דיי מעניין בתל אביב בשנים האחרונות – טאקריות נפתחות על ימין ועל שמאל, הבוריטואים מתמלאים במגוון רחב של וריאציות וכל טאקו רוצה להיות טאקו שף. זה באמת נפלא, כי האוכל המקסיקני הוא פלטת צבעים וטעמים זוהרת שאמורה להתאים בול לחיך הישראלי, ועדיין, משהו לא מסתדר במאה אחוז. זה לא שאני נגד הספוטים המקסיקנים של העיר (ד"ש ונשיקה לטאקרייה) כמו שהתחושה היא לרוב שאנחנו מקבלים גרסה מתורגמת למקור. הטאקו משודרג, הבוריטו מפונפן והמחיר עולה בהתאם. דווקא העיצוב המצועצע של קטרינה, שהזכיר לי יותר מהכל עיצוב של מסעדות אריתראיות ליד המרכזית (ואני נשבע לכם שזה לא עלבון), היה מה שרמז לי על ההמשך. אוקי, וגם ההודעה מדוויק.

>>בשבוע שעבר השווינו בין צמד כריכי עוף רוטיסרי בשוק הכרמל

בעודי מביט בתפריטים המנוילנים, שכללו תמונות של כמה מנות ופונטים של וורד ארט, משהו הרגיש לי מוכר. "כמה זמן אתם קיימים?", שאלתי את המוכר האדיב. הבחור המבוגר במטבח, שבבירור היה המנהל/בעלים/הרוח של המקום, התפרץ ואמר "חודש, אבל עם 5 שנים ניסיון בשוק הכרמל". ואז נפל לי האסימון. "קטרינה" היא לא בדיוק מסעדה חדשה, אלא גלגול חדש ובתקוה קבוע של "ויוה מקסיקו" ממרכז השוק. רצה הגורל ומעולם לא הספקתי לאכול בדוכן, אולי כי עדיין מוזר לי לדפוק בוריטו סביב כל הבוריקה, אבל כאן, במסעדה המצועצעת, זה כבר הרגיש נכון. הגיע הזמן באמת.

עומס טוב. הנאצ'וס של "לה קטרינה". צילום: מתן שרון
עומס טוב. הנאצ'וס של "לה קטרינה". צילום: מתן שרון

התחלתי, כיאה למסעדה מקסיקנית, עם הנאצ'וס (39 ש"ח) עם תוספת בקר על הפנצ'ה (10 ש"ח) והסלסלה השמנמנה שהוגשה בפני בהחלט הצדיקה את המחיר – חתיכות נאות ופריכות להפליא של טורטייה צ'יפס מתירס שהוגשו עם ערימת התוספות המתבקשות: סלט עגבניות, פריחולס, גוואקמולה, שמנת חמוצה, גבינה מגודרת וכמובן הבשר, כולם בכמויות מרשימות. אם ברוב המקומות אני מקבל ערימה גדולה של נאצ'וס עם תוספות שבקושי מספיקות לטבילה, פה הייתי צריך לקטוף שאריות גבינה ובשק מתחתית הסלסלה בסיום מרוב עומס. חומרי הגלם עצמם לא היו מהמשובחים שטעמתי, אבל טריים לחלוטין, פשוטים להפליא ומסונכרנים אחד עם השני לשלמות. בלי תיבול מיותר, בלי רטבים לא קשורים. פשוט ונהדר.

>>מתחם DNA TLV: לא יאומן, יש אוכל טוב ואווירה טובה בעזריאלי

את אותו התיאור אני יכול לתת גם לגרינגאס (טורטיית חיטה ממולאת בגבינה מותכת, הידועה גם בתור קאסדיה. 33 ש"ח) שהגיעו ב-4 חצאים מקופלים עם תוספת ברבקואה (9 ש"ח), גוואקמולי וסלט עגבניות טרי. איזון הכמות היה כמעט מופלא – המנה גדולה מהמחיר, אבל לא גדולה סתם, הגבינה והבשר מאוזנים אחד עם השני והביס פשוט ונהדר. כן, בדיוק כמו הנאצ'וס. הבוריטו, שהוזמן גם הוא במילוי ברבקואה, היה כבר הפתעה גדולה, ובגדולה אני מתכוון לכך שסוף סוף יש בוריטו ענק במחיר הגיוני. 45 ש"ח בלבד ואתם מקבלים ארוחה מגולגלת בטורטיה נהדרת שאשכרה תמלא אתכם. אם תזמינו גם את הנאצ'וס לחלוקה עם עוד אדם, מדובר כבר בסכנת התפוצצות.

רבעייה פותחת. הטאקוס. "לה קטרינה". צילום: מתן שרון
רבעייה פותחת. הטאקוס. "לה קטרינה". צילום: מתן שרון

עד כה כל המנות נבנו פחות או יותר על בסיס אותם מצרכי בסיס טובים – בשר הברבקואה המפורק והעסיסי, רצועות בקר דקיקות על הפנצ'ה שניכנות בטעם חזק ומצוין ומגוון ירקות וטורטיות טריות בתיבול עדין. גם הרטבים שישבו על השולחן – רוטב על בסיס חלפיניו ורוטב על בסיס צ'יפוטלה – היו שניהם מרעננים (אם כי חריפים ממש בעדינות). לכן הטאקו היו הפתעה, מכיוון ששם המקוריות שיחה תפקיד מעניין. ראשית, כי בניגוד להרבה מקומות, אפשר לעשות פה מיקס אנד מאצ' עם הטאקוס (49 ש"ח עבור 3, 59 ש"ח עבור 4). שנית, כי מגון הטעמים פתאום התרחב.

נכון, יחסית לטאקו (ויחסית למחיר של שאר המנות) מדובר בקצת יותר מהרצוי, אבל מדובר בטאקוס בעלי נפח לא מבוטל, כאלה שיכולים להשביע אחרי שלוש בלבד, וזה לא מובן מאליו. כאן גם היו דברים מעניינים יותר, למשל העוף מולה, שכוסה ברוטב נדיב וקצת מתקתק על בסיס צ'ילי, תבלינים, אגוזים וקקאו. אני לא יודע אם זו הארוחה המקסיקנית הכי טובה שאכלתי בעיר (סורי דוויק), אבל היא בהחלט הכי משתלמת וללא ספק אחת המהנות שחוויתי. אוכל מקסיקני פשוט ונהדר. בחיי שעם כל השפע המקסיקני שכאן, היה חסר כזה בעיר.

לה קטרינה, נחלת יצחק 4, א'-ו' 11:00-20:00