כשהמילואימניקים יחזרו הביתה לתל אביב השמחה, הצבעונית והטעימה

עמרי קאופטייל (מימין) ושף ינון אל על. בעלי לונל. צילום: איתמר גינזבורג
עמרי קאופטייל (מימין) ושף ינון אל על. בעלי לונל. צילום: איתמר גינזבורג

ב-7 באוקטובר שף ינון אלעל עלה על רכב צבאי, ולא הסתכל לאחור. השותף שלו, עמרי קאופטייל, נשאר בעורף כדי להשאיר את העסקים שלו ושל שותפו בחיים. הם יצאו מזה עם מסעדה אחת פחות, אבל לונל נשארה בחיים. בטור אישי מיוחד מסביר קאופטייל למה כל כך חשוב שתצאו לאכול, לבלות ולהשאיר את החיים השפויים בחיים

אנחנו חיים בקווים מקבילים. בקו אחד אנחנו מארחים, שותים יין, נהנים. בקו השני, גיבורים נלחמים כדי שנוכל להמשיך לעשות את זה. לפני שבועיים אחד הלקוחות שאל אותי אם זה לא מוזר שאנשים שותים איזה בקבוק בורגון בזמן שיש מלחמה. עניתי לו את האמת, זה מוזר, אבל גם אין לנו ברירה. "יין זה הוא לחיים ולא למיתה", אמרו חז״ל ובזמנו הם הבדילו בין היין שהם נתנו לטשטוש לבין היין שהם שתו במשתה – להבדיל בין יין עצוב ליין שמח.

>> משתלמות ברמות: 12 המסעדות עם ה-VFM הכי מוצדק בתל אביב

הרבה יין עבר בנהר מאז אותם ימים. לצערי, היום בכל יין שמח יש גם טיפות עצובות. אנחנו שותים ואוכלים כדי להמשיך בחיים, להתניע את הכלכלה, את העסקים, אבל אנחנו לא שוכחים. בזמן שהפוליטיקאים שלנו מדברים, בצדק, על מלחמת "אין ברירה" צריך גם לדבר על היום שאחרי, לא רק בצד העזתי אלא בצד הישראלי.

מאות אלפי מילואימניקים שהולכים לחזור הביתה אל עסקים מקרטעים יצטרכו תכף לעשות את הבחירה בין חיי המשפחה והעסקים שלהם, להמשך השירות הקרבי. את אחד מהם אני מכיר מאוד מקרוב, שותפי לעסק וחברי הטוב שף ינון אלעל, שבאותה השבת של השביעי לאוקטובר, בעשר בבוקר, כבר היה ברכב צבאי בדרך אל הלא נודע.

לונלי, איים מיסטר לונלי. לונל. צילום: איתמר גינזבורג
לונלי, איים מיסטר לונלי. לונל. צילום: איתמר גינזבורג

כאן, בעורף, ניסיתי להשאיר את הראש מעל המים במשך חודשיים וחצי, עם עסק אחד סגור ועסק אחד מקרטע – עד שבשיחה אחת בנינו הבנו שאם ינון לא יחזור לבשל ולהפעיל איתי את המסעדות שלנו בהקדם, לא יהיו לו עסקים לחזור אליהם. רק מהסביבה הקרובה אני מכיר לפחות עוד כמה וכמה מילואימניקים שמתעסקים בסוגיה הזו. אנשים שהקריבו כל כך הרבה ועדיין לא מקבלים מהמדינה יותר מדי, גם לא את הסיוע בכדי להציל את העסק שלהם.

וכאן אנחנו כעורף נכנסים לתמונה. האנשים האלה יחזרו בקרוב, והם צריכים שנדאג שיהיה להם לאן לחזור. בדיוק בגלל זה פתחנו השבוע את לונל מחדש – המסעדה שלנו שרק הקמנו בסוף חודש אוגוסט, והפכה בין ליל למקום שמח ועמוס, כזה שמצליח להביא אליו גם את תושבי שכונת פלורנטין הסמוכה, וגם חובבי קולינריה מכל רחבי הארץ. אבל הסחרור של השביעי באוקטובר והגיוס של ינון גרמו לנו לסגור אותה מאז ועד לפני שבוע.

לונל (צילום איתמר גינזבורג)
לונל (צילום איתמר גינזבורג)

ממש לפני שבועיים חזר ינון מעזה, ועלתה בינינו הסוגיה מתי פותחים מחדש את 'לונל'. לשנינו היה ברור שמבחינה עסקית זו לא תקופה לפתוח מסעדה נוספת, ובהחלטה קשה החלטנו להיפרד מ'מנא' – המסעדה האהובה שלנו ברחוב הירקון שעבדה במשך שנים בהצלחה רבה – והחלטנו לפתוח דף חדש ולשים את כל יהבנו ומשאבינו בפלורנטין.

את החלומות על פרובנס הרחוקה, שליוו את התפריט של לונל כשהושקה, שמנו בצד כרגע והחלטנו להתמקד באוכל ישראלי, יהודי, מזרחי ואשכנזי. אנחנו מקווים להמשיך לפתח את השיח סביב זה, להעמיק את הידע שלנו ולפתח את התפריט עוד ועוד לכיוון הזה.

אל תשאירו את החמוד הזה לבדו. לונל (צילום איתמר גינזבורג)
אל תשאירו את החמוד הזה לבדו. לונל (צילום איתמר גינזבורג)

דבר אחד ברור לשנינו: בדיוק כמו שמאות אלפי מילואימניקים חירפו את נפשם בחודשי החורף כדי שהחיים בתל אביב יוכלו להמשיך, תפקידנו הוא לדאוג שזה בדיוק מה שהם יקבלו כשישובו חזרה הביתה – בין אם זה לבקבוק בורגון או לכוס של בירה – את תל אביב השמחה, הצבעונית ועמוסת הטעמים אנחנו חייבים לקיים בשבילנו, אבל הרבה גם בשבילם.
אברבנאל 72, שני עד שבת 09:00-15:00, 18:00-00:00, ראשון רק בשעות הבוקר. להזמנות