הלילה הלבן חוזר: האם חיי הלילה של תל אביב מתו? לא. ואתם?
חיי הלילה של תל אביב חטפו כאפה מהקורונה ולא לגמרי התאוששו, אבל הריטואל המחזורי שמכריז על מותם לא רלוונטי. הם עדיין כאן ודווקא אירועי הלילה הלבן הם הזדמנות להיזכר כמה כוח יש במשולש לילה-תרבות-תל אביב. צאו לחגוג את זה
1. מדי כמה שנים מתעורר הצורך הכפייתי לטעון שחיי הלילה של תל אביב מתו. זהו טקס קמאי וקדום שמתקיים כריטואל מיסטי בין תושבי העיר המעודכנים והמגניבים, דחף בלתי נשלט לטעון שמה שהיה לא יהיה עוד, שהכל השתנה, התקלקל, התמסחר, התנוון ולא ישוב עוד לעולם. האם צעיריה עדיין מבלים עד אור הבוקר? האם אפשר עדיין לחגוג בה את החיים כל לילה, כל הלילה? האם היא עדיין עיר בלי הפסקה? הלילה הלבן שחוזר אלינו בסופ"ש הבא, עם כל הצקצוקים המסורתיים על התיירים מראשון לציון, הוא הזדמנות נוספת להכריז שתם הטקס, נגמר הסיפור, הפעם המסיבה באמת מגיעה לסיומה. וגם הפעם זה לא יהיה נכון.
>> די להתנשא: 6 המלצות לילה לבן למי שמגניב מדי
>> יצאנו לרקוד: 5 המלצות לילה לבן למי שחייב להזיז ת'טיזי
>> מיצג ב-2 בלילה: 5 המלצות לילה לבן למי ששוחר אמנות
2. דורות של עיתונאי מקומונים מסרו את נפשם על פרויקטים מיוחדים שמספידים ברגש את עלייתו ונפילתו של הלילה התל אביבי, אבל מי ששוטט השבוע בין מוקדי השמחה הליליים העירוניים, סתם כך באמצע השבוע, היה מגלה שגרת בילוי מבורכת ושמחת חיים סטנדרטית. המנזר, הלוציפר, הפיקוק, הפורט, האוגנדה, התדר וכל שאר המקומות שמוסיפים להם את ה"א הידיעה כי בשר מבשרנו הם, היו מלאים וגדושים כרגיל בתושבים ותושבות צוהלים וחרמנים על החיים. שום דבר לא מת.
3. "אנחנו עושים מחזורים קטנים יותר, ירידה של 30-20 אחוז בהכנסות, אבל המקום מלא אז הכל נראה בסדר", אומרים לי באחד הברים הפופולרים בעיר. "המועדון מפוצץ אבל אנשים מוציאים הרבה פחות על אלכוהול", מסבירים לי באחד ממרתפי הקרחנה של תל אביב. יוקר המחייה לא משאיר את בלייני העיר בבית. הוא בהחלט גורם להם לחשוב פעמיים לפני שמזמינים עוד בירה. מצבם הפיננסי של בעלי המקומות משפיע על מצב הרוח הלילי. המצוקה שלהם אמיתית. אבל שום דבר לא מת פה בינתיים.
>> אומרים שהיה פה שמח: 5 המלצות לילה לבן למי שאוהב נוסטלגיה
>> לה פאמיליה: 5 המלצות לילה לבן למי שמסתובב עם המשפחה
4. כשנכנסים ללוציפר נגיד, או לפיקוק למשל, או למנזר לדוגמא, או לברקפסט אפילו, מרגישים את הזמן הקפוא. אלה מקומות שלא רק מובילים את העיר בתחומם, הם גם כמעט ולא השתנו. דווקא בעיר שחיה שינוי תמידי ואבולוציה מתמשכת, המקומות האהובים ביותר בלילה הם אלה שמצאו את נקודת האיזון ושיווי המשקל שלהם ולא זזים מהמשבצת. הם לא מתיישנים ולא מתחדשים. הם מטמיעים טרנדים אבל לא רודפים אחריהם. הם מקומות שמצאו את הקהל שלהם והוא מצא אותם. הם לא ימותו כל כך מהר.
5. ובכל זאת מסתובב בעיר נהי על הלילה האבוד. הנה נתון מעניין: מתוך 12 המועדונים המובילים בעיר שהרכיבו את הרשימה הזאת ב-2017, שרדו רק ארבעה וגם הם בקושי רב. מועדונים לא רבים נפתחו במקומם. הרישוי העירוני והג'נטריפיקציה המואצת בלב העיר ובדרומה לא השאירו מקום למוקדי התקרחנות רועשים או דאנס-ברים צוהלים. תחושת הדעיכה וההצטמצמות, לפחות בסצנת המועדונים, נראית על פניו מוצדקת. עכשיו ספרו את זה לרבבות הבליינים שמגיעים לפסטיבלי טכנו והפקות ענק. הם ימותו על זה.
6. יש לומר: קשה להשתחרר מהתחושה שחיי הלילה לא התאוששו מהמהלומה שהנחיתה עליהם הקורונה. שמחת החיים המפורסמת של תושבי העיר עדיין שם, אבל זיכרון הכאפה שאכלנו מלווה אותה כמו סאבטקסט וחותר תחתיה כתזכורת מתמדת לשבריריותה של אשליית האסקפיזם, אותה אשליה שהיא המרכיב הסודי בכל מה שתוסס, מבעבע ולוהט בתל אביב. צריך לזכור: זאת רק תחושה. אולי היא מוצדקת אבל הנתונים אנקדוטליים בלבד. צאו הלילה ותגלו בעצמכם ששום דבר לא מת. אולי רק אתם, מבפנים.
7. חגיגות הלילה הלבן בשבוע הבא יהיו עוד הזדמנות להיווכח כמה חשוב הלילה לתל אביב ולהפך, ועד כמה התרבות הלילית – מסיבות, הופעות, הצגות – משלימה איתם מנאז'-א-טרואה אטרקטיבי. אחרי שנתיים של שקט בלילות אפשר גם לוותר על ההתעליינות נגד אירועי הלילה הלבן ופשוט למצוא משהו אחד מעולה לעשות בין עשרות האופציות שבדקנו לכם. חייו ומותו של הלילה התל אביבי תלויים רק בנו. ואנחנו חיים. ואנחנו נחגוג את זה כל הלילה.