כן, גם לא בפורים: יש לנו פה שירים שהתחפשו לשירים אחרים

המדור אמנם יצא לחופשה קצרצרה בחודש האחרון, אבל תעשיית המוזיקה לא לוקחת ברייקים לעולם, ומזל שכך. זה אומר כמובן שיש מלא פערים להשלים, ושפלייליסט 2021 ריפד את עצמו בשלל ריליסים חדשים שהצליחו ללחוץ לי על כל כפתורי הרגש. רובם, באופן מפתיע (או שבכלל לא, בעצם) עלולים גם להזכיר לכם דברים אחרים שכבר שמעתם בעבר. התשובות כבר בפנים. אינהיילר #4 // סיכום אפריל עד כה:

London Grammar // Lord it's a Feeling

בסוף השבוע שעבר שיחררו סוף סוף לונדון גראמר את אלבומם השלישי, "Californian Soil", אחרי שיציאתו משום מה נדחתה שוב ושוב. כל ארבעת הסינגלים שקדמו לו אולי לא הביאו בשורה מרעישה מכיוונם של הטריו הבריטי (מבירמינגהאם, דווקא. זינג!), אבל היו בול בפוני. כמו שיר הנושא שלו, שיצא עוד לקראת סוף השנה שעברה ומזכיר את "Teardrop" של מאסיב אטאק בצורה מעוררת חשד, אבל מי אני שאלין על משהו שזורק מיידית לאחד הקטעים היפים בהיסטוריה. האלבום עוסק בגדול בהבנה המצערת של האנה ריד, סולנית הלהקה בעלת הקול השמיימי, שגילתה שזה לא פשוט להיות אישה בתעשיית המוזיקה ובהחלטתה לקחת את זה בידיה ולחתור לשינוי.

"את מדמיינת שההצלחה תהיה מדהימה. ואז את רואה איך דברים מתנהלים מבפנים ושואלת את עצמך 'למה אני לא מורשית לקחת שליטה על זה? האם יש לזה קשר להיותי אישה? ואם כן, איך אוכל לעשות את זה אחרת?'", ציינה ריד בראיון ל-NME. קשה לי לענות על השאלות הללו, שכן אינני אישה או בכיר באחד הלייבלים הגדולים, אבל אני מבסוט על התוצאה הסופית שנבעה מהזעם שלה ומאחל לחיילת בהצלחה. רק תראו את הביצוע הזה לאחד השירים היפים באלבום, "Lord it's a Feeling", מתוך סט הלייב היפהפה שהסטרימו ביוטיוב ובו ניגנו את האלבום בשלמותו. האוקסימורון נמצא באווירת המלנכוליה המובנית שעוברת היטב גם בלייב ומצליחה לשמר את הדרמה לכל אורכו, אפילו שמדובר ככל הנראה באלבומם הקצבי ביותר. עוד לפני שהוא הופך לכזה, אגב, נראה אתכם מאזינים לצלילי "Intro" שפותח את האלבום ומתאפקים לא לזמזם יחד עם ריד את המנטרה של ג'ים קארי מתוך סצינת המדיטציה האייקונית באייס ונטורה 2. אולרייטי ד'ן.

Royal Blood // Limbo

בואנה, הקטע החדש הזה של Death from Above 1979 מעולה! הופה, טעות שלי, זה בכלל סינגל חדש של רויאל בלאד. הצמד הבריטי כבר הצליח להתברג בתוך פחות מעשור למעמד של הדליינרים במיטב הפסטיבלים, חמושים בסט תופים וגיטרה אחת בלבד על הבמה, מצליחים השניים איכשהו לחלוב מעצמם סאונד עצום של להקת רוקנרול עמוסת אינסטרומנטים בת 6 נפשות. בסינגלים שכבר שוחררו לקראת אלבומם השלישי "Typhoons" (כולל שיר הנושא מתוכו שיצא לפני כחודשיים), הסאונד הקלאסי של רויאל בלאד קיבל תפנית אמנותית בדמות סינתיסייזר ואפילו זמרות ליווי שמרימות לגמרי. לעומת זאת, "Boilermaker" (הסינגל האחרון שיצא בסופ"ש שעבר, ותראו איזה קול הקליפ שלו), כבר נשמע כמו משהו שהשניים הרימו בפוטנציה מהסטודיו של ג'וש הומי כשהוא לא הסתכל. אגב DFA 1979, אז בתזמון מושלם עם צאת "Limbo" שרק נשמע כמוהם בתקופת הזוהר, שיחררו הצמד הקנדי את אלבומם החדש "Is 4 Lovers". לכאורה בשורה מרגשת, אבל הוא חצי כוח במקרה הטוב (בכל זאת, אל תוותרו לפחות על "Free Animal" האדיר מתוכו).

Manchester Orchestra // Keel Timing

אם יצא לכם כבר לקרוא את המדור בעבר הלא רחוק, אתם בוודאי יודעים שאני רגיל להתפייט על פועלו של סולן מנצ'סטר אורקסטרה, אנדי האל, בצורה שעלולה לגרור גלגולי עיניים בצידו השני של המסך. אני לגמרי בסדר עם להיות עבור אנדי האל מה שאייל שני הוא עבור עגבניה בשלה וגלגולי העיניים שלכם לא מאיימים עליי. גם "Keel Timing" וגם קודמו "Bed Head" (שיר השנה שלי עד כה) איכשהו נשמעים כמעט זהה ועמוסים בניואנסים שמתכתבים זה עם זה – אבל זה עדיין מרגיש שונה לגמרי משאר הקטלוג של הלהקה. בשבוע הבא יוצא בשעה טובה אלבומם החדש, "The Million Masks of God", ואני יכול רק לנחש שאחזור להחפיץ פה מוזיקלית את האיש, האגדה והזקן ביג טיים. אם כל האלבום הולך לכיוון של שני הסינגלים שיצאו עד כה בלבד (אסטרטגיה שיווקית חריגה ב-2021), איזה כיפכוף של כיף הולך להיות.

Crumb // Trophy

אם טרם שמעתם על קראמב, רביעיית ההיפסטרים הקסומה מבוסטון בראשות לילה רמאני, הדרך הכי מדויקת שעולה בדעתי לתאר אותם תהיה כלאב צ'יילד של ביץ' האוס וצ'רי גלייזר, עם בלונד רדהד בתפקיד המוהל ו-STRFKR על עמדת הדיג'יי באירוע הברית. גיטרות אינדי שיושבות על ענני מלודיות דרים פופ פסיכדליות. אין כמו קוקטייל כזה של מסאז' לאוזניים שגם מנפץ לכם את הכוס על הראש עם השלוק האחרון. עד שאלבומם השני "Ice Melt" ינחת גם הוא בסופ"ש הבא, חוץ מ-"Trophy" שהיה הטעימה הראשונה מתוכו ולגמרי מגיע להם עליו גביע כלשהו, תנו סיבוב גם לטיזר נוסף אדיר שיצא לאחרונה, "Balloon".

Pendulum // Come Alive

בחייכם, כמה שנים לא שמעתם את השם "פנדולום" (כי מי פה אשכרה מבטא את זה פנדג'לם)? עדיין מרימים רייבים של דראם אנד בייס על חורבות מועדון הסבליים בדרך סלמה גם שנים אחרי שהפך לסניף של ויקטורי? לא? D&B יצא מהאופנה?! עד שאפתח את העצומה לשינוי הפלייליסט בוויקטורי, אם היה בכם צורך חבוי במוזיקה הזו, מסתבר שההרכב האוסטרלי חזר עוד בשלהי השנה שעברה עם שני סינגלים חדשים לראשונה מאז אלבומם השני מ-2010(!), וכעת עם הבאנגר הזה שכשמו כן הוא, מקים אותם לתחייה לגמרי ועונה על השאלה איך היו נשמעים רמסטיין על ביטים של קלאב טראנס מהניינטיז. אם זה נשמע לכם אלים, זה בגלל שזה בדיוק מה שזה, אבל כולנו צריכים קצת פריקת אגרסיות בחיים האלה. ואת הלחמניות שאופה איריס בוויקטורי סניף פלורנטין 3>

Paul McCartney // Slidin' (EOB Remix)

הביטל האחרון שנותר בחיים ועדיין שווה משהו (סורי רינגו, פיס אנד לאב) הוציא בשלהי השנה שעברה את "McCartney III", אלבום הסולו שממשיך את השניים הראשונים שיצאו בהתאמה בתחילת הסבנטיז ותחילת האייטיז. גם בגילו המופלג וממש כמו שני קודמיו, נכנס סר פול אל האולפן להפיק ולהקליט כל פאקינג אינסטרומנט באלבום לבדו. אפילו שאני לא מצליח להבין ריליסים שיוצאים בדצמבר ונופלים בין הכסאות בכל הסיכומים השנתיים, "III" זכה להצלחה מסחרית מסחררת וחופן ביקורות מפרגנות, אז כמובן שיהיה מטופש לא למנף את ההצלחה. "McCartney III Imagined" הוא החזון הסוער של מקרטני לגייס רשימת חברים עם ניימדרופינג מהחלל שהרימו מחדש את האלבום בגרסאות שונות ומשונות. כך למשל תמצאו באלבום מופרז אחד שמות כמו בק, סיינט וינסנט, דיימון אלברן, ג'וש הומי ואנדרסון פאק, בין היתר. כולם באו לעשות לאגדה שמח. איזה כיף זה להיות פול מקרטני. אולי הגרסה הכי מוצלחת באלבום מגיעה מ-EOB (אד אובריאן מרדיוהד) לקטע Slidin', שהעניקה לאיטיות של השיר המקורי את השפיץ הבועט שחסר לו. כך או כך, שתי הגרסאות עדיין מזכירות לי במידת מה את "Anybody Seen My Baby" של הסטונס.

Wolf Alice // Smile

אלבומם הקרוב של וולף אליס, "Blue Weekend", יהיה רק השלישי שלהם, אבל כבר עכשיו הם עומדים על מאזן של שני שירים עם המילה "סמייל" (אחרי "Moaning Lisa Smile" מאלבום הבכורה המעולה). מה אגיד, אוהבים לחייך בוולף אליס (עד שמזכירים להם את הכיבוש, כלומר. לתקציר הפרקים הקודמים). בניגוד לסינגל הקודם שנבנה בהדרגה עד הפיצוץ, "Smile" נפתח בעשר שניות שקטות לפני שהוא נותן לנו סטירה עם הצד המעליב של היד. שיעלה חיוך על הפרצוף, מה יש?

L'Impératrice // Tombée pour la scène

לימפרטריס (או "הקיסרית", אם תרצו. אבל למה שתרצו?) הפריזאים הם מסוג הקסמים המוזיקליים האלה שלא ניתן לבוז להם או להביע סלידה מהם. מדובר בבליל מלטף של ספייס דיסקו מהסבנטיז, דאונטמפו סינת'פופ מהניינטיז, פרנץ' אלקטרו של תחילת האלפיים ואווירה מהעתיד. דאפט פאנק מוחאים כפיים בבית הקברות לרובוטים. עוד בטרם יצא אלבומם השני והיפהפה "Tako Tsubo" בסוף החודש שעבר, הם זכו בשנים האחרונות לעטר פלייליסטים בכל מסעדת עילית/סושיה/לאונג' בר בארץ, כך שיש סיכוי למעלה מסביר שהם כבר הנעימו את זמנכם ברקע של מה שזה לא יהיה. אז כן, הם מוזיקת הרקע האידיאלית (שאיננה לו-פי היפ הופ ביטס, כלומר), אבל אף-פעם-נבר-אבר לא באמת יבואו לכם ברע. לחצו פליי על הלייב סט המושלם הזה שעלה ב-ARTE Concert וחוגג את צאת האלבום החדש מאחד המבנים הכי היסטוריים בפריז, פתחו בקבוק שאבלי אקסטרה קריספי ותתכוננו להתאהב בקיסרית העונג פלור בן גיגי. אם כבר בצרפתים, אלקטרו וסאונדים מוכרים עסקינן, אז גם לה פאם חזרו עם אלבום חדש וחמוד, שמכיל קטע אינסטרומנטלי בוויב מערבוני שלגמרי מרים את "Knights of Cydonia" של מיוז.

Halima // WildFlower

הכירו את הלימה. נולדה בג'רזי וגדלה בין לאגוס בניגריה ללונדון, ואיכשהו מצליחה להביא לידי ביטוי במוזיקה שלה את כור ההיתוך של שלושת ערי חייה. הלימה משתייכת לגל הניאו סול/ארנ'בי/ג'אז שזוכה לאחרונה לעדנה מחודשת ומבורכת בחסות זמרות כמו ג'ורג'ה סמית', ארלו פארקס, ג'מילה וודס או סלסט (שכתבתי עליה במדור הראשון של אינהיילר בפברואר האחרון, כשעוד היה בחיתוליו ונטול שם), ואפילו SAULT האדירים שהגיחו אאוט אוף דה בלאק. גם הקריירה של הלימה עדיין בחיתוליה. למעשה, מדובר באי.פי הבכורה שלה, "XYZ", 16 דקות של שישה קטעים סך הכל, חלקם יצאו עוד בשנה שעברה, וכל אחד מהם הוא גול לחיבורים בחסות הפקה פגז שמהדהדת את כל הכלים החיים של הלהקה הנפלאה שלה החוצה לפרונט. שתבינו אגב עד כמה מדובר ביהלום שטרם עבר ליטוש אינטרנטי – נכון לעכשיו, ל-"WildFlower" יש מספר מעליב אך מדהים של 129 צפיות בלבד ביוטיוב, כולל אחת שלי כרגע. האינפלציה באמני הז'אנר כרגע קצת עוקצת ממנה את הספוטלייט בינתיים, אבל אני מהמר שזה ישתנה כבר בשנה הקרובה. מתנצל מראש על הסחיות שבמשחק המילים הבא, אבל נשבע שיש הלימה מוחלטת בין רמת התעופה שלי עליה לכמות הכישרון שבה.

BROCKHAMPTON // WHAT'S THE OCCASION?

הכל טוב, אבל שמרתי את הכי טוב לסוף. מה המאורע, אתם בוודאי לא שואלים? ובכן, ברוקהמפטון (אק"א "The world's greatest boy band") אולי אחראים לאלבום השנה בפוטנציה. "ROADRUNNER: NEW LIGHT, NEW MACHINE" הוא כבר האלבום השישי בארבעת השנים האחרונות של הגאנג הפוחז הזה שנמצא בעיצומו של פרץ יצירתיות יוצא דופן (אלא אם קוראים לכם קינג גיזארד, ואז זה נראה לכם כמו מינון עצל). הם פרצו אל חיינו בסערה על תקן OFWGKTA #2, כולל הגיי המוצהר המובנה (קווין אבסטרקט המלך שיצא מהארון ב-2016), אבל בכנות שהפסקתי לעקוב כמה חברים בקולקטיב ההיפ הופ המופרע הזה מונה בכל זמן נתון, מי בא ומי נזרק החוצה. יש המון מהם, 13, ליתר דיוק (נכון לעכשיו, עד מחר מי יודע), וזה מתחיל קצת להיראות כמו הבית של גואל רצון, אז לך תזכור את כולם. זה גם לא באמת רלוונטי, כי הלב של ההרכב הזה נמצא באבסטרקט, ג'ובה ומאט צ'מפיון, שגם אחראים לנקודות השיא ביצירה האחרונה. הם הרחיבו בשנתיים האחרונות את מנעד ה"חחח אבא שך ערומכו?" לתחום ה"אנחנו אמנים בוגרים ושקולים עכשיו" המיינסטרימי בהרבה. אחרי "GINGER" הנפלא מ-2019 שהיה אחראי ל-"NO HALO", אחד משירי השנה שלי אז, הם לקחו את הזמן (יחסית, עבורם) ותפרו את האלבום הכי טוב בקטלוג שלהם, וגם הכי חשוף שבהם, עם ליריקה על התאבדות אביו של ג'ובה, הבריאות הנפשית הקורסת, ומערכות היחסים החד מיניות של אבסטרקט, בין היתר. האלבום מארח שמות כמו דני בראון, אייספ רוקי ופרג, ג'ייפגמאפיה, צ'רלי ווילסון ואפילו שון מנדס (שלא זוכה לקרדיט רשמי בפזמון של "COUNT ON ME"), אבל "מה המאורע?" הוא ככל הנראה הקטע הכי מדהים באלבום שנע מהיילייט להיילייט. בשיאו, רגע לפני שהפיטץ' עולה ונכנסות גיטרות מהחלל, מגיע הפסנתר שם ב-2:29 ומוציא לי אוטומטית את הקניה ווסט מהפה, כפי שזיהתה יפה גירית הדבש בקומנט הזה ביוטיוב. שהגיענו.

את כל היופי הזה (ועוד קצת יותר מ-300 כאלה) תוכלו למצוא כרגיל בפלייליסט 2021 שלי בספוטיפיי שמתעדכן תמידית, נערך בצורה אובססיבית ומזמין אתכם לעקוב אחריו. בגלל שאי אפשר להרחיב במילים על כל מה שהתפספס בחודש האחרון, אז על רגל אחת, הנה מה שמחכה לכם בפנים בנוסף, בין היתר:

ג'אנגל בסינגל חדש ומזיז עושים את מה שג'אנגל תמיד עושים, ואמן שלא ישנו כלום לעולם // צ'אט פייקר זורק על יום המחר עם סינגל שני כיפי מתוך אלבום חדש שבדרך // מיגל חוזר עם שני סינגלים חדשים, הנה אחד קאטצ'י במיוחד // סמול בלאק זה לא רק הקפה שמזמין הטייס של עלית מהפרסומת או השותף התימני שלכם לחדר מתקופת הצבא, אלא חבר'ה אמריקאים שנשמעים כמו הכלאה מענגת בין 83M לרוזוולט ולדה מידנייט (שכתבתי עליהם רק בחודש שעבר). האלבום החדש שלהם מכיל כמה פנינים שתמצאו בפלייליסט, "Postcard" הוא אחד מהם // רויזין מרפי המלכה האם עם קטע חדש מתוך אלבום שיוצא בשבוע הבא, אחרי אלבום הסולו שהוציאה רק לפני כמה חודשים // אגב סולואים, חצי מהצמד ג'סטיס, גספאר אוז'ה, הכריז לפני שבוע על אלבום סולו מפתיע ויש גם סינגל ראשון מעולה שנשמע, ובכן, ג'סטיסי. תיראו מופתעים // פונד מתעלים את LCD סאונדסיסטם הפנימיים שבהם בסינגל חדש ופרוע // פוסטר דה פיפל חוברים לפולסייד עם גרסה טרופית לאחד השירים הכי יפים שיצאו בשנה שעברה, "Lamb's Wool" // גארבג' חוזרים עם המנון פמיניסטי ואנטי קפיטליסטי, שנשמע לפרקים כמו "Sweet Dreams" של יוריתמיקס, רק עם פזמון עצבני בהרבה // כמו כן, רצה הגורל ואינהיילר הוא במקרה מוחלט גם השם של להקת בנו של בונו, לא עלינו, ואפשר לחלוטין לזהות ניואנסים בונואים בשירה אם מתרכזים, אבל "Cheer Up Baby" שלהם מעודד על אמת למרות נתוני הפתיחה הקשים. בואו להתעודד.