מה רואים הלילה: הריסון פורד, להשיג עכשיו גם בפורמט סיטקום

אם הפסיכולוג שלכם מנסה את זה, הזעיקו עזרה. "שרינקינג" (צילום: יחסי ציבור/אפל TV+)
אם הפסיכולוג שלכם מנסה את זה, הזעיקו עזרה. "שרינקינג" (צילום: יחסי ציבור/אפל TV+)

"שרינקינג" מפגישה בין ג'ייסון סיגל האהוב והריסון פורד האהוב וביל לורנס המוערך (יוצר "טד לאסו" האהובה), והתוצאה היא סדרה קומית עם לב דרמטי שמאוד רוצה שתאהבו אותה. לא בטוח בכלל שזה יהיה קל כמו שזה נשמע, ולא בטוח שתדעו אם לצחוק או לבכות

רק לפני קצת פחות מחודש התלהבנו פה כמו ילדות קטנות מעצם העובדה שהריסון פורד מככב בסדרת טלוויזיה (סדרת המערבון המעולה "1923" בפרמאונט+), והנה נוחתת עלינו עוד סדרה בכיכובו, ואנחנו מתלהבים פה כמו ילדות קטנות. מה רע להתלהב. יותר מכך: הפעם מדובר בסוג של סיטקום משודרג – כן, הריסון פורד קומיקאי עכשיו – בכיכובו של ג'ייסון סיגל האהוב, כשהיוצרים הם ביל לורנס ("טד לאסו") וברט גולדשטיין (שמשחק ב"טד לאסו"), ושני הפרקים הראשונים שלה עלו אמש בשירות הסטרימינג האקסקלוסיבי של אפל TV+. תראו איזה חמודים הם ביחד בסרטון הזה:

>> מה ראינו בלילה: 5 סדרות שהחזיקו אותנו ערות בשבוע שעבר
>> סתם צחקנו: מצעד סרטי הקומדיה הטובים ביותר בעשר השנים האחרונות

"שרינקינג" עוסקת בפסיכיאטר שהתאלמן מאשתו (סיגל) ומאז מתקשה לתפקד כאב לבתו המתבגרת ועוד יותר מכך מתחרפן ממטופליו המעצבנים. התפנית מגיעה כשהוא מתחיל לומר למטופלים שלו *בדיוק* מה הוא חושב עליהם ועל מה שהם צריכים לעשות, ובאופן כללי משליך מהחלון את כל איסורי האתיקה המקצועית. המפקח והמנטור שלו (פורד) מלווה אותו בזעזוע דרך המהפך הזה, שמצד אחד שולף אותו לראשונה מהקפאון הרגשי הטראומטי שבו הוא שרוי ומצד שני הופך אותו לפצצת אטום טיפולית מתקתקת. ואיכשהו זו בכל זאת קומדיה.

את הריסון פורד כבר ראינו מפגין כישורים קומיים מסוימים בקומדיות רומנטיות וקומדיות אקשן, ג'ייסון סיגל הוא זהב טהור בכל מעשיו, ולפחות בשני הפרקים הראשונים יש גם תחושה מאוד "טד לאסואית", איזו חיוביות עולצת ואמפתית גם כשהכל עצוב וחשוך, ולא תמיד ברור אם זו אכן אמורה להיות קומדיה של ממש או שבכלל מדובר בדרמה קומית שהתכווצה ואם צריך לצחוק או לבכות. הניגוד בין פורד וסיגל יוצר רגעים משעשעים, אבל לא שם נמצא הפוקוס של הסדרה. המבחן האמיתי של "שרינקינג" יהיה אם תצליח לחבר את כל הקצוות הדרמטיים והקומיים שנפרשו בפרקי הפתיחה ליצירה קוהרנטית, או שמישהו כאן לקח יותר מדי קלונקס.