חיילים בצבא הקומדיה: הטלוויזיה שהכי דומה לחיים שלנו עכשיו

מה הערך של קומדיה בחיים שלנו?
מעבר לעובדה שהיא מצליחה לפרוק משהו עמוק בתוכנו – יש בה ערך שיכול לרפא. לקחת את כל החומרים שמרכיבים את החיים שלנו, לפעמים גם הקשים ביותר, ולפלטר אותם בצורה שתגרום לכולנו להרגיש קצת יותר שלמים ומזוככים. ונראה שהחומרים עכשיו הם הקשים ביותר – בוודאי הקשים ביותר שהייתי צריך לעבור בחיי כישראלי. אבל תודה לאל שיש מי שמפלטר.

הקומדיה הישראלית הטלוויזיונית חזרה מה-7.10 בדרך קצת פתלתלה ומהוססת. "זהו זה" היתה, כזכור, הראשונה שחזרה למסך – אבל כמעט ולא היתה מצחיקה בפרק הראשון (רק עכשיו, בפרק הרביעי של העונה הנוכחית, הם הרשו לעצמם להרים את הראש ואפילו להיות סאטיריים) כש"ארץ נהדרת" חזרה, עם הספיישל שלה על המסך, היא הביאה את התמהיל הרגיל שלה – הרבה בידור מנחם, מעט עוקץ וביקורת. עכשיו חזרה "מה שתגידו", התכנית הסאטירית הרזה (והקצרה) של כאן 11, שמורכבת מדיאלוגים קצרים על המצב בין שורה של אנשים משעשעים, עם פרק שאפשר היה להרגיש בו את השילוב הזה. את הצורך לצאת מהעצב וההלם הגדול למשהו שיכול להיות מצחיק. למשהו שיכול לספק נחמה בדרך אחרת, כזו שהרבה פחות מתחשבת בישיבה על הגדר, ויותר הולכת על צחוק ישיר. וזה עובד.

בזה אחר זה, עלו על המסך הצמדים שבדרך כלל מרכיבים את התוכנית – גלית חוגי וגלעד כהנא, אלי ביתאן ומענדי גרוזמן, קותי סבג ומאיה בצלאל, טל פרידמן וגם שחקן חיזוק חדש – מתן חלק, הלא הוא @sheziff מטוויטר, אחד מגיבורי התקופה הקומיים, כוח עולה בעולם הקומדיה בזכות עצמו והישראלי הראשון שהופף על חמינאי בטוויטר. בלטו בהיעדרם רועי עידן וחיים לוינסון שמייצגים עמדות קצה פוליטיות קשיחות, שניהם בעלי קולות בולטים וברורים עכשיו בשעת המלחמה. אולי עוד יגיע זמנם, כי הזווית החדה והאולטרה-פוליטית שלהם בהחלט יכולה להוסיף.

לא יושבים על שום גדר. גלית חוגי וגלעד כהנא ב"מה שתגידו" (צילום מסך: כאן 11)

אבל מה שהיה יפה בדיאלוגים האלה זה שהם לא ניסו להתייפייף או להתעדן. הם היו ישירים, מאוד סאטיריים, חסרי פילטרים ומצחיקים מאוד. במובן הזה, אולי בפעם הראשונה מאז האסון שקרה לכולנו, היו אנשים על המסך שדיברו על הכל בצורה שבה אנחנו מדברים עם עצמנו – פתוח, מצחיק, לא מפחד מהומור קצת יותר "מסוכן". התכנית נפתחה מתוך העצב, והיא מכירה בו, אבל גם יוצאת החוצה אל החיים שמנסים להמשיך. חיים שבהם אנחנו כועסים או דומעים, אבל לפעמים גם מחייכים ואפילו צוחקים.

ובהקשר הזה, גם הפורמט הרזה יחסית – שבו שני אנשים מדברים אחד עם השני וזהו – קולע למטרה. לא היה כאן רב שיח נוסח האולפנים, שבו כולם נכנסים בכולם, אלא אחד על אחד, קצת כמו השיחות שאנחנו מקיימים עם עצמנו בחיים. כאלה שבתוכן שזור גם הפחד וגם ההומור שעוזר לנו להתמודד עם הפחד.

ההיילייט של הפרק היו צילומי החוץ, עם צמד שהורכב מגורי אלפי – מאסטר של קומדיה בימים כתיקונם ועוד יותר עכשיו – והבת שלו אמה (שכוכבה כבר מתחיל לדרוך גם כשחקנית), שנסעו לבאר טוביה כדי לדגמן התנדבות בחקלאות. גם שם, בתוך הקומדיה הנהדרת של אלפי, היה גם פוקוס על תופעה מעניינת וחדשותית: מצבם של החקלאים שנשארו מאחור, ללא כוח עבודה. וכך, ללא מאמץ, "מה שתגידו" היתה גם תמונת מראה למצב בשטח. וחשוב להגיד גם את זה: אלפי עצמו ממשיך להיות אור זוהר בחושך. אפילו במופע ההתרמה של כאן 11 ששודר לפני עשרה ימים (אלוהים, איך שהזמן טס), הוא הצליח לשמור על האמת שלו ועל הקומדיה. להשתדל ולהיות מצחיק גם בזמנים שבהם לאף אחד — ואני מניח שגם לו – זה לא בא בקלות.

מלך הקומדיה. גורי אלפי ואמה אלפי ב"מה שתגידו" (צילום מסך: כאן 11)

אבל אלה החיים שלנו עכשיו. זה לא מה שמשתקף באולפנים – שם עוד עסוקים בטקטיקות צבאיות ובחליפות ריקות ובראשים מדברים שמתחלפים. החיים שלנו יותר דומים לפאנל של "מה שתגידו" מאשר לפאנל ממוצע באולפן חדשות. היה חשוב לראות את זה על המסך, דווקא עכשיו. הימים האלה הם ימים מדכאים, חשוכים, ולא רק בגלל שעון החורף הארור שהתעקש להגיע. הדרך לשרוד, גם אם היא קשה, היא לנסות ולקיים חיים בצד הכאב שמקיף אותנו, עם הטוב והרע, העצב והצחוק. אין לנו ברירה אחרת. ובמובן הזה, "מה שתגידו" היתה לא פחות מאשר תרומה לחוסן של כולנו. אולי לא במובן הצבאי, אבל כן במלחמה שכולנו לוקחים בה חלק – המלחמה להישאר אנושיים.