כדי להתנגד להפיכה המשטרית, צריך להילחם גם בטרמינולוגיה שלה

כבר מזה שבוע שמתחולל דיון רחב בסוגיה מי אזרח מאיזה סוג. בהפגנת התמיכה ברפורמה חולקו חולצות עם הכיתוב "אזרח סוג ב" (וגם אזרחית סוג ב', למי שתהתה), בעוד הטוויטר רעש וגעש עם טיעונים בעד ונגד המונח, לצד בדיחות (לא רעות בכלל, יש לומר) על הדיון המיותר הזה. בהמשך גם נתלו בתל אביב שלטים עם אותו הסלוגן, הפעם מטעם קהילת הלהט"ב. 

טרנדינג טופיקס היא תופעה מוכרת, אבל כשסלוגן שהופץ בכוונה (ובחוכמה) על ידי הימין מאומץ באופן כה נרחב ע"י מתנגדי ההפיכה – בין אם זה לחזור עליו במפורש ובין אם לדבר עליו – זו טעות טקטית חמורה. נתניהו ושופרותיו אלופים בלהכתיב את כללי המשחק ולאלץ את כל השאר להתיישר בהתאם. כשהוא רוצה ידיו כבולות, וכשהוא רוצה הרפורמה מקודמת ביתר שאת, כשהוא רוצה יש שביתה, והרפורמה מושהית (ב-ה'), וכשהוא רוצה כולנו בולעים ומהדהדים את המסרים שהוא בוחר. רק שעל הסעיף האחרון יש לנו שליטה – וכדאי שנפסיק לוותר עליה.

הרי לכל מסר שנתניהו זורק לנו משל היה גרגרים ואנחנו התרנגולות יש מטרה ברורה. "אזרח סוג ב'" – מטרתו ליצור מרמור בקרב הבייס שלו, ולהתסיס אותו כנגד "ההגמוניה שלא מודעת להגמוניותה". את המרמור הזה, כמובן, כבודו מטפח מזה שנים רבות. הבעיה מתרחשת כשאנחנו מאמצים את השיח המסית והמעכיר הזה אל התכנים שלנו. לכן אני קוראת לכולנו, מתנגדי הרפורמה, לבחון היטב איזה ממסריו של השקרן לאמץ, ואיזה להשאיר מחוץ למערכת.

דוגמה נוספת מן העת האחרונה היא הסרבנות. לרובנו ידוע היטב שהמונח סרבנות בכלל אינו מדויק בהקשר המדובר של שירות מילואים התנדבותי – כי אין שם צו, וההגעה היא, כאמור, בהתנדבות. דוגמה קיצונית לכך היא פודקאסט של עיתון כלכלי ידוע, בו הבהירו מספר פעמים שסרבנות היא לא מה שחיילי המילואים עושים כשהם מחליטים לא להתייצב – ועדיין כשהנושא נידון, זה המונח שבו הם משתמשים. זה מונח עם קונוטציה שלילית, קרוב במרחב לאנרכיסטים, מונח שבדיוק כמו אזרח סוג ב' מטרתו להתסיס ולהסית. וגם אותו אימצנו, על אף שכאמור אינו מתאר בכלל את האמת, ולצד זאת משיג בדיוק את אותן מטרות ברורות שאליהן כבודו מכוון.

אני סבורה שיש להתנגד להפיכה המשטרית, לקואליציה, לבייס ולנתניהו עצמו גם ברמת הטרמינולוגיה. להבא, כשכבודו זורק לנו קאץ'-פרייז או מונח שגוי, אני קוראת לכולנו לבחון אם אנחנו רוצים לאמץ אותו עבור הטוויט או השלט, ולשאול – האם המטרה שאני מקדם כאן היא שלי, או של מי שאני מתנגדת לו? אני גם קוראת למחאה להקים צוות טרמינולוגיה (כנהוג במחאה, מכיוון שיזמתי את הרעיון, אני מתנדבת גם לקדמו), כי אי אפשר להמשיך לאמץ מושגים שהוכתבו לנו. כמו שעשינו ריקליימינג לדגל, זו חובתנו לעשות ריקליימינג גם לשיח, ולניהול כללי המשחק. לא עוד נחשוב ונדבר במושגיו של נתניהו ונאמץ אותם אל שפתינו באוטומט. לא עוד נקדם את מטרותיו באופן שבו אנחנו מדברים וחושבים. מעכשיו ננהל בעצמנו את המינוחים, וניצור באמצעות השפה שלנו את המציאות שאליה אנחנו חותרים, ואליה גם נגיע.