מחאת הדגל השחור היא מחאת הרוב הדמוקרטי

מחאת הדגל השחור בכנסת, אתמול (צילום: ניצן וייסברג)
מחאת הדגל השחור בכנסת, אתמול (צילום: ניצן וייסברג)

ערן עציון, סגן ראש המל"ל לשעבר, בטור מיוחד ל"טיים אאוט": "מעולם לא זכו רבים כל כך לסיקור מועט כל כך. לא שיערתי שבשעתה הקשה של הדמוקרטיה הישראלית תהיה בגידת התקשורת כה קשה וכה גורפת" 

אלפי ישראלים עלו אתמול אל הכנסת, בשתי שיירות מאורגנות. נסענו פגוש-אל-פגוש מתל אביב לירושלים בנתיב הימני של כביש מספר 1 ובקצב איטי, כשלצדנו כמויות לא פרופורציונליות של ניידות ואופנועי משטרה. חתכתי במחלף חמד כדי לעלות על הגשר ולצפות בקילומטרים על קילומטרים של כלי רכב שדגלים שחורים ודגלי ישראל מתנופפים מעליהם ומכל צדדיהם. מחאת הדגלים השחורים צצה בן-לילה, כמו המחאות היותר-אפקטיביות שנראו כאן בעשורים האחרונים, כאילו יש מאין. הדאגה העצומה והצמאון לפעולה פוליטית בקרב תומכי גוש ה-62 (אם מתייחסים לתוצאות הבחירות, לפני עריקתה הבזויה של אורלי לוי אבקסיס) היוו קרקע פוריה להתפרצות אדירה של אנרגיה מחאתית.

הכביש היה גדוש מכוניות ודגלים, עומדים ללא תזוזה ונוסעיהם מוציאים ראשים, זרועות ודגלים מן החלונות, קוראים קריאות עידוד וצופרים כמו אחרי נצחון של קבוצתם בליגה. חלקם עלו על גגות כלי הרכב, עם דרבוקות, צופרים, דגלים שחורים וכחולים-לבנים, ונופפו בהם בהתלהבות

גם הפעם לא היו פנים למחאה. היה לה סמל רב-משמעות, הדגל השחור, שבציבוריות הישראלית הוא טריגר חזק ומניע לפעולה. אין ספק שדגל שחור מתנוסס מעל רצף פעולותיו של נתניהו מאז הבחירות ולמעשה עוד הרבה לפניהן. אל השילוב בין ההסתה הגזענית נגד נציגיהם הלגיטימיים של הישראלים-הערבים לבין תעמולת-הביבים כנגד בני גנץ, התווספו לאחר הבחירות הסירוב האלים להכרה בתוצאותיהן, דחיית משפטו של נתניהו באישון לילה בחסות משבר הקורונה, סגירתה הלכה למעשה של הכנסת והיאחזותו של יו"ר הכנסת הזמני אדלשטיין בקרנות המזבח של כסאו הרם, בניגוד למכתב מפורש של 61 חברי כנסת שתבעו להעלות את בחירת מחליפו לדיון מיידי.

הדמוקרטיה הישראלית, לאחר 14 שנות שלטון של נתניהו, נדמתה בשנה האחרונה למתאגרפת הסופגת עוד ועוד אגרופים, ב-3 סבבי בחירות רצופים וכמעט מייחלת להתמוטט לזרועות יריבה. המהלומות החזקות שהונחתו עליה בימים האחרונים איימו להפילה לקרשים בנוק אאוט. תחושת-השבר האותנטית הזו הניעה את אלפי האזרחים לקום ולעשות מעשה. 

בכניסה לירושלים הלכה השיירה והאטה, וככל שהתקרבנו נראה היה שצר המקום מלהכיל. החלטתי להקיף את המשכן מצפון וממזרח, ולנסות להתקרב אליו מכיוון מוזיאון ישראל. אבל גם שם, כבר מרחוק לא ניתן היה להתקרב אל הצומת, שהיה גדוש בכלי רכב ובמפגינים נושאי שלטים. חניתי בחניון המוזיאון וצעדתי אל המשכן, חולף על פני עשרות רבות של שוטרים ושוטרות חסרי-מעש. הסצינה הזכירה את מחאות כיכר גורן בפתח תקווה. מפגינים מנומסים ושקטים, שוטרים חשדניים אך הפעם מאופקים מאוד והרבה אנרגיה מחאתית באוויר. הכביש היה גדוש מכוניות ודגלים, עומדים ללא תזוזה, ונוסעיהם מוציאים ראשים, זרועות ודגלים מן החלונות, קוראים קריאות-עידוד וצופרים כמו אחרי נצחון של קבוצתם בליגה. חלקם עלו על גגות כלי הרכב, עם דרבוקות, צופרים, דגלים שחורים וכחולים-לבנים, ונופפו בהם בהתלהבות. כמאה מהם התגודדו בכיכר הכניסה לכנסת להפגנה מאולתרת, תוך שמירה על כלל השני-מטר. רבים נערכו לשהייה ממושכת, עם ציוד קמפינג, תרמוסים וצידניות. 

במקביל, הרשתות החברתיות, טוויטר ופייסבוק, התפוצצו גם הן בזיקוקי מחאה ובתגובות-שיטנה מן הצד שכנגד. אולם כל העת רעמה שתיקתה של הרשות הרביעית – תקשורת המיינסטרים על שלל ערוציה. הקשבתי לחדשות ברשת ב' ובגלי צה"ל, ובערב צפיתי בחדשות 12 ו-13. למחרת סרקתי את העיתונים. נדמה שמעולם לא זכו רבים כל כך לכיסוי מועט כל כך. אמנם גם את מחאות פתח תקווה ורוטשילד נטו כלי התקשורת להעלים מהציבור, אבל לא שיערתי שבשעתה הקשה של הדמוקרטיה הישראלית תהיה בגידת התקשורת כה קשה וכה גורפת. 

בשעות הערב התפזרו המוחים, והותירו את הבמה לחברי הכנסת ולשופטי בג"ץ. אפילו הדרמה הגדולה של סירובו של אדלשטיין להבין את רמיזת בג"צ, תשובתו החמקנית והמבישה שהתעלמה לחלוטין משתי עובדות-היסוד (היותו יו"ר בלתי-נבחר המכהן כבר שתי כנסות אך ורק מכוח רציפות, והעובדה החותכת כי רוב חברי הכנסת דורשים להצביע על בחירת יו"ר אחר) ופסק הדין ההסטורי של בג"צ, שניתן לכנותו "קול העם 2.0" וקבע כי "אדלשטיין חותר תחת יסודות הדמוקרטיה" – לא פתחו את מהדורות החדשות, וסוקרו בכמעט נון-שלנטיות בהשוואה להיסטריית-הקורונה. 

מסקנתי הברורה היא כי מן המשבר הדמוקרטי החמור בתולדותינו לא יושיעונו לא הפוליטיקאים, לא השופטים ולא העיתונאים. רק אנחנו, קול העם, הרוב הדמוקרטי החדש, נוכל להרים את הדמוקרטיה הישראלית מן הקרשים ולהעלותה על דרך חדשה.

ערן עציון הוא יזם מדיני ופוליטי. לשעבר סגן ראש המועצה לבטחון לאומי

>> היום (רביעי): מחאת הדגל השחור חוזרת לכנסת. כל הפרטים כאן