למה לא תהיה (ולא צריכה להיות) מחאת יוקר מחייה בתל אביב
תל אביב לא הולכת לצאת מהבית בפברואר כדי לצעוק שהפסטה יקרה לה, אלא אם כן הזמינו לנו שולחן בפרונטו. מי שרוצה עכשיו מחאה נגד יוקר המחייה - לא, נתניהו, לא אתה - צריך לכוון את האש למקום הנכון. והמקום הנכון פחות נוח לתקשורת // טור דעה
1. זה יפה איך שהתקשורת מכה פתאום בתופי המחאה. יוקר המחייה, אומרים לנו עכשיו באולפני תוכניות האקטואליה, פשוט נורא ואיום. ממש השבוע זה נעשה מוגזם. חייבים לעשות משהו. לתקוף את היבואנים. להחרים את אסם. להזמין מאמזון. להחזיר את נתניהו. רגע, אמרנו את זה בקול רם? שיט.
מחאה חברתית חדשה תתלקח רק אם נשתכנע שהאש מכוונת אל המקום הנכון, וכרגע היא לא
2. בואו נחסוך לכם את המתח: לא תהיה מחאה חברתית על יוקר המחייה. מחאה כזו יכולה להיוולד רק בתל אביב, כי מעמד הביניים התל אביבי הוא היחיד שיש לו את הזמן, את הכוח, את הכסף, את המסה הקריטית ואת ההשפעה כדי לייצר מחאה אפקטיבית. בשום מקום אחר בארץ, למעט אולי החברה החרדית, אי אפשר להוציא רבבות בני אדם מהבית למען מטרה כלשהי, טובה וחשובה ככל שתהיה. ותל אביב לא הולכת לצאת מהבית בפברואר כדי לצעוק שהפסטה יקרה לה, אלא אם כן הזמינו לנו שולחן בפרונטו.
3. את הטריק של מחאת המילואימניקים אפשר היה לעשות לנו פעם אחת. מאז קל מאוד לזהות את מגע ידיו של בנימין נתניהו כשהוא מנסה לבחוש איזו מחאה "אותנטית". בדיקה קלה של יוסי דורפמן ופעילים חברתיים אחרים גילתה מהר מאוד את יועצי התקשורת של יו"ר האופוזיציה מאחורי קבוצות המחאה החדשות ברשת. מחאת האומיקרון לא עבדה, מחאת הבדואים-כובשים-את-הנגב לא עבדה, מי זוכר אפילו מה ניסו קודם. לא נורא, כל חודש מנסים משהו אחר ותמיד יש מספיק אידיוטים שימושיים בתקשורת (או משת"פים על מלא) כדי לייצר עוד כמה אדוות של כאוס.
4. לא הכל זה נתניהו. אבל מבחינת התקשורת כן הכל זה נתניהו. רובה עדיין מחוללת לצלילי החלילים שלו ואפשר היה לראות את זה יפה בקמפיין הלגיטימציה והמיתוג מחדש שערכו בערוצים המסחריים לנסיכת הביביזם החדשה, אתי כרייף. מחולל השחיתות הראשי שעומד למשפט בשלושה אישומים של שוחד, מרמה והפרת אמונים, ממשיך במלאכת הפירוק של מוסדות הדמוקרטיה במסגרת ניסיון ההימלטות שלו מהדין. יועצי התקשורת ועורכי הדין של כרייף, אגב, הם חלק מהצוות הקרוב של נתניהו, עובדה שכמובן אינה גלויה לצופים. וגם מה קשור נתניהו? למה הכל אצלכם זה נתניהו נתניהו נתניהו? לא הכל זה נתניהו. ונעבור לידיעה הבאה על נתניהו שנתניהו לנתניהו.
5. כל מי שגר בתל אביב יודע שפסטה זולה יותר לא תציל אותנו. אנחנו יודעים איפה לקנות ארבע שקיות פסטה בעשרה שקלים, זה בסדר. מאז המחאה החברתית של 2011 למדנו להתרחק מרשתות המזון ומתאגידי העושק ככל האפשר. מה שאנחנו לא יודעים זה איך למצוא דירה נורמלית בפחות מ-8,000 שקל לחודש ואיך נקנה יום אחד נדל"ן משלנו. מה שגומר אותנו וממשיך לגמור אותנו זו השחיתות. היא מתגלגלת אל תכנון הבינוי והתחבורה ומזהמת אותם. יש סיבה לכך שאיש לא ניסה לפתור את משבר הדיור בעשור שחלף מאז ושגם הממשלה הנוכחית אינה מראה סימנים כאלה. יש מי שמרוויחים מבועת הנדל"ן החולנית הזאת. האינטרס הציבורי הרחב הוא האחרון שנלקח בחשבון בכל צומת של החלטות.
6. התקשורת כמובן מעוניינת במחאה מאוד ספציפית, מאוד ממוקדת, בעיקר מאוד פופוליסטית. מחאה שיש לה באד-גאי שאפשר להכניע. מחאה מנצחת. הנה, קרן מרציאנו תשפיל את האיש הרע שמעלה מחירים. הנה, מנענו עליית מחירים. ברגע שמחאה כזאת תתהפך על הערוצים המסחריים ועל הספונסרים שלהן, על קוקה-קולה ועל בנק מזרחי-טפחות או על דלק קידוחים, תרד הוראה מלמעלה ויביאו סטוקים של מי עדן ונביעות כדי לכבות את האש. אנחנו רואים את זה ויודעים את זה. עבדתם עלינו ב-2011 ואתם עובדים עלינו מאז. לא תעבדו עלינו שוב.
7. לתל אביב יש זמן להפגין כשלבאר שבע וירושלים אין. זאת עובדה. המעמד הפריווילגי בתל אביב יכול ואף ישמח לצאת ולהפגין למען מחירי הקוטג' בפריפריה, אבל המחאה של 2011 התלקחה רק כאשר צעירי העיר הבינו שבעצם אין להם איפה לגור. גם מחאת בלפור התלקחה רק כשהצטרפו אליה גם תל אביבים צעירים. מחאה חברתית חדשה תתלקח רק אם נשתכנע שהאש מכוונת אל המקום הנכון, וכרגע היא לא. כבר לפני עשור הבנו שזו לא טעות, זו מדיניות. רוצים מחאה נגד יוקר המחיה? סבבה, בואו נתחיל מהקרטלים, מהמונופולים, מהדואופולים ובעיקר מהפוליטיקאים שאיפשרו להם לחגוג עלינו כל הזמן הזה. באים לעלות על הכנסת? לא? לא חשבנו.