מירי רגב מייצגת אמת, גם אם היא לא האמת שלכם

חייבים להודות בדבר אחד לזכותה של מירי רגב כאדם, אפילו כנציגת ציבור – היא אמיתית, “דוגרית" כפי שהייתה מגדירה זאת. עוד לא ברור איך היא במעשים, אבל אין ספק שפיה ולבה שווים. לרוב זה מגעיל, מקומם ומפחיד, אבל בו זמנית גם מעורר הערכה. כי מי יגיד על קפוצי תחת שהם קפוצי תחת? כולם יותר מדי קפוצי תחת, או פוליטיקאים.

דווקא מי שהייתה צנזורית בעברה (כהגדרת תפקיד, לא כדרך ליישום מטרות) לא שמה לעצמה חסמים. האמירות שלה הן טבעיות; אני מאמין להן, הן לא נאמרות כדי לעורר עוד פולמוס, הן יוצאות לה הכי בנטורל – כמו מחיאות כפיים ספונטניות בהופעה טובה, כאלה שלא מתואמות לסיום של שיר או הבלחה של פזמון סוחף, אלא פשוט כי זה מה שמרגיש נכון. הרי מה שמשניא עלינו פוליטיקאים, בין היתר, הוא שקרים ונכלוליות. ייתכן שגם רגב היא שקרנית ונכלולית, אבל אם כן – היא כזו מאחורי הקלעים ועדיין אין לנו מושג על זה. בפרונט, לעומת זאת – או־הו! – היא דוברת אמת, ואנחנו מתרעמים כי האמת הזאת – שעשויה להישמע לנו כמו הזיה פסיכוטית – כל כך לא נעימה לנו, כי היא לא בהכרח האמת שלנו.

ישראלים אוהבים להצביע בתוכניות ריאליטי למתמודדים “אמיתיים" ש"הולכים עם האמת שלהם". הם גם אוהבים את מירי רגב, מישהי שהולכת עם האמת שלה, שלא רחוקה כל כך מהאמת שלהם. הרבה מהישראלים האלה בחרו במירי רגב – 30 המנדטים שהיא מנפנפת בהם מול האמנים רחוקים מלהיות רוב אבסולוטי, אבל הם מייצגים קצת יותר מ־ 20 אחוז מהמצביעים בבחירות האחרונות, רובם, יש להניח, ידעו שרגב נמצאת במקום החמישי ברשימה.

אז לא בהמות, לא טיסת השוקולד ולא מנשקי קמעות. סתם אנשים שהצביעו מירי רגב, פוליטיקאית שמוכרת עממיות, אותנטיות, אגרסיביות ואווירה שבה הכל – כל עוד הוא עומד בהגדרות הציונות הנכונות – מותר. את מצביעי הליכוד – שקשה לדעת עד כמה הם מעורבים במלחמת התרבות המתחוללת ואם זה הדבר הראשון שהם מצפים שחברי המפלגה שלהם יעסקו בו – אסור להשוות לשום דבר מלבד לנבחריהם. מירי רגב מבאסת, אבל ככה זה – המציאות מבאסת. הגיע הזמן שכל המופתעים וההמומים שרחוקים ביותר ממנה בדעותיהם, בסגנונם ובגישתם לתרבות ולחיים בכלל – יפנימו שמה שחריג הוא לא האמירות של רגב או תומכיה, אלא הם עצמם.