מארגני פסטיבל "מנורת לילה" רוצים לשבור את הסטיגמה של נווה שאנן

פסטיבל "מנורת לילה" יתקיים בנווה שאנן זו הפעם הרביעית, ימים אחרי אישור החוק לגירוש וכליאת מבקשי המקלט. בצל הביקורת, למארגנים ברור: הפסטיבל עושה רק טוב

עבודתו של אורי אולבן
עבודתו של אורי אולבן
14 בדצמבר 2017

בשנה האחרונה המשיכה נווה שאנן לעמוד במרכז סערת מבקשי המקלט בתל אביב, תוך ניסיון להיאבק על צביונה. בתוך המציאות המורכבת הזאת מנסים עברי באומגרטן ויאשה רוזוב, פעילים ותושבי השכונה, להרים פסטיבל תרבות שהם מגדירים כתלוי מקום. "מנורת לילה" שהם יזמו הוא סוג של מסורת בשכונה – כבר ארבע שנים, סמוך לנר ראשון של חנוכה ולערב חג המולד, מתקיים פסטיבל בתוואי הרחובות של תוכנית "המנורה" המפורסמת שהגה האדריכל יוסף טישלר. חללים ציבוריים ומסחריים, גינות ופינות רחוב בנווה שאנן הופכים לסוף שבוע אחד למרחבים אמנותיים שמנסים לשבור קצת את הסטיגמה השלילית של האזור.

השנה הפסטיבל יתרכז בשלושה מתחמים עיקריים – הגליל, התחנה המרכזית החדשה ובית הבאר ברחוב אייגר – ויתמקד בעיקר בעבודות אמנות שנוצרו במיוחד למקום, בין היתר עבודת וידיאו חדשה של סיגלית לנדאו (בני ברק 24), תערוכה של אמני קבוצת המלטשה (הגליל 6), פרפורמנס אינטראקטיבי של עלית קרייז ושלומית גולדפינגר בתחנה המרכזית הישנה (שישי 15.12 ב-19:00) והקרנות וידיאו על קולנוע מרכז המיתולוגי (נווה שאנן פינת סלומון).

עוד כתבות מעניינות:
האם נווה שאנן היא הרובע הגאה הבא של תל אביב?
הנרקומנים לא הפסיקו לפעול, הם רק עברו רחוב
איך הפכה שכונת נווה שאנן לחצר האחורית של תל אביב?

עבודה של סיגלית לנדאו
עבודה של סיגלית לנדאו

כמו בכל שנה יהיו גם כמה אירועים חגיגיים: הפסטיבל ייפתח בחמישי (14.12) ב-17:30 במתחם חברת החשמל (החשמל 12) בטקס הדלקת נרות, וימשיך בסשן של רגאי ודאב במתחם הגליל (אייגר 5). בשישי תערוך קבוצת אטלס 110 מסיבת הופעות אלטרנטיבית במתחם הגליל ובשבת מרקש אקספרס ינגנו מוזיקת עולם בתחנה המרכזית החדשה.

"נווה שאנן מתפתחת בקצב מאוד לא סטנדרטי", מציין באומגרטן. "מקומות שלפני ארבע שנים עבדנו בהם והיו מוזנחים בצורה קיצונית, עברו טיפוח עירוני. חשוב לנו להגיע למקומות שעדיין נסתרים מן העין. אחד המתחמים היפים שנעשו השנה הוא הגליל, חצר פנימית עם עץ פיקוס עתיק שנראית כמו כיכר".

השניים מספרים שהשכונה עוברת שינוי מואץ ואפשר לראות את זה בעשרות הפרויקטים הנדל"ניים החדשים שמביאים איתם אוכלוסייה חדשה, וזו דוחקת את הפליטים ומהגרי העבודה לשכונות דרומיות יותר כמו התקווה.

השינוי הזה טוב או רע?

"זה מורכב. יש בזה דברים טובים כי האוכלוסיות הזרות הן שקופות. ברגע שאוכלוסייה ישראלית נכנסת יש שיפור בתשתיות. מצד שני יש קסם בזרות. יש 38 לאומים שונים בשכונה, זה מדהים ומרהיב. אין דבר כזה בישראל וזה נדיר גם בעולם. שינוי זה דבר טוב ובזה עוסק הפסטיבל – ההתפתחות המהירה, הפוליטיקה בתוך השכונה והנוסטלגיה שיש לאנשים, הרי כולנו עברנו פה, אנחנו מכירים את התחנה המרכזית, את מה שהיא הייתה ואת מה שהיא היום. אלה אייקונים ישראליים. אנשים בילו כאן בילדות שלהם, ההורים שלי היו באים לפה לקנות נעליים ואנחנו היינו עוברים פה כחיילים. המקום הזה מעורר רגשות מעורבים".

אין מנוס מלדבר על הביקורת על הפסטיבל, על סוגיית הג'נטריפיקציה.

"זה פסטיבל שכונתי אבל לא קהילתי, הוא לא נערך רק לטובת הקהילות שחיות בו, אלא מושך אליו קהל מכל העיר והארץ, ועל זה הביקורת. זה מתסכל את הקהילות הוותיקות ששרדו פה, כי יש להן תחושה שפסטיבל של כמה ימים צובע באור נוצץ את השכונה והוא בא על חשבון תקציב אחר. זאת מחשבה מוטעית. תמיד ישנה השאלה אם לעשות או לא לעשות, אבל בסופו של דבר התכנים של הפסטיבל עוסקים במציאות של המקום. אנחנו לא אומרים שכשיש פסטיבל הכל מדהים ובשאר השנה לא צריך להשקיע פה, להפך. הפסטיבל מעורר תשומת לב ומבקש עוד השקעה. האינטרס שלנו כמארגני הפסטיבל הוא לעורר שיח, לייצר דיון ולחשוף את המורכבות של השכונה. זה טרנד עיתונאי לדבר על הבעייתיות בשכונה וליופי פחות מתייחסים. אם אנשים נחשפים לדברים הבעייתיים והמורכבים של השכונה לצד היופי והרב תרבותיות שבה – זה טוב מבחינתנו".

← פסטיבל מנורת לילה, נווה שאנן, חמישי-שבת (14-16.12), 23:00-18:00, כניסה חופשית