תיאטרון בחזרות

מנכ"לית גשר: "שמחה ש'חזרות' מזכירה לקהל מה זה תיאטרון"

לנה קריינדלין. צילום דניאל קמינסקי
לנה קריינדלין. צילום דניאל קמינסקי

לנה קריינדלין לא יכולה לחכות לרגע שבו המסך בתיאטרון שלה יעלה | בינתיים היא מסכמת פסטיבל "ג'אפה" מוצלח, מדברת על המתחים בין התיאטרון הרפטוארי לפרינג' ומפרטת כיצד סצינות מסוימות ב"חזרות" שאבו השראה מאירועים אמיתיים שהתרחשו בגשר (שבו משחקים היוצרים) | ראיון

30 בדצמבר 2020

הסדרה הכי מדוברת בטלוויזיה הישראלית בימים אלה, "חזרות", מדברת על עולם שאינו פעיל כבר עשרה חודשים. בתיאטרון גשר שבו התבשלו חלק מהסצינות האהובות של הסדרה המסך לא הורם מאז מרץ האחרון. נצח במושגים של תיאטרון. למרות זאת, מנכ"לית גשר לנה קריינדלין, מספרת לנו בראיון על פסטיבל ג'אפה מוצלח שהועבר ברובו באמצעים מקוונים ועל לא פחות מ-5 הצגות חדשות שרק מחכות לקהל ברגע שיתאפשר לשוב לפעילות. בינתיים הם מקיימים, ובכן, חזרות (כשאפשר).

מה עושה תיאטרון בתקופה כזו?
"אי אפשר לא לתפקד עשרה חודשים. זה להרוג את התיאטרון. אנחנו עושים כל צעד בשביל השחקנים, עובדי התיאטרון אבל בעיקר בשביל הקהל שגידלנו 30 שנה. לכן העלנו את כל ההצגות שצלמנו לרשת. תיאטרון דרך המסך הוא דבר לא מושלם בלשון המעטה, אבל לפחות זה משהו. לאחר מכך פיתחנו את 'גשר בחל"ת' – שזו אמירה עם משמעות כפולה, כי 'חלת' ברוסית זה חלוק. הצוות ערך מפגשים ברשת עם הקהל ובמקביל עשינו פרויקטים שונים כגון הצגות לילדים בזום".

בתיאטרון התכוננו השנה לארח את פסטיבל ג'אפה שהיה אמור להיפתח במאי, אך נדחה בשל המגיפה. לבסוף הוחלט לקיימו בעיקר באונליין בתחילת דצמבר. "בעצמנו לא ציפינו שיהיה עניין כזה גדול בו. אלפי אנשים קנו כרטיסים. אנחנו כמו בכל העולם נדרשנו לפתח שיטות מקוונות, וגם כשנחזור לתיאטרון רגיל עם קהל אני חושבת שמשהו מהניסיון שצברנו בתקופה הזו יישאר".

תיאטרון גשר. צילום: באדיבות התיאטרון
תיאטרון גשר. צילום: באדיבות התיאטרון

מייסד תיאטרון גשר נכווה מהיהדות ומצא פורקן יצירתי
אז למה, בעצם, כולם אוהבים פתאום את נועה קולר?

כיצד באמת יראה התיאטרון אחרי התקופה הזו?
"לדעתי הוא ישתנה בדיוק כמו שהחיים ישתנו. לדוגמה, בעולם שמחוץ לתיאטרון אנשים ימשיכו לעבוד מהבית ויאמצו את הגישה שלא תמיד צריך לעמוד בפקקים כדי להגיע לעבודה. משהו מזה יישאר. גם בתיאטרון משהו יישאר – בעל כורחנו פיתחנו מערך של יח"צ וטכנולוגיה וכל מה שקשור לעולם האונליין. היינו הראשונים לצלם הצגות ב-4 מצלמות ועכשיו כולם עושים את זה. אני חושבת שפרויקטים מעניינים ובלתי שגרתיים שהצגנו כמו סיורים, הצגות אודיו או שיתופי פעולה עם הקהל בבית יימשכו. לא תמיד אנשים יכולים להגיע לתיאטרון, למשל קהל מבוגר. זה לא במקום ההגעה לתיאטרון אלא בנוסף".

אולם ומלואו. תיאטרון גשר בקורונה (צילום: איליה מלניקוב)
אולם ומלואו. תיאטרון גשר בקורונה (צילום: איליה מלניקוב)

עד כמה הקורונה פגעה בכם?
"יש לי תשובה מוזרה: אתה יודע שהדבר הכי רווחי זה להחזיק תיאטרון סגור? כל עוד הוא סגור, אין באמת בעיה. ה'בעיה' היא כשהוא נפתח, כי כרגע רוב העובדים בחל"ת והקהל לא מגיע. ישנה הקצבה ציבורית וזה מספיק כדי לשלם חשבונות וחובות ולהתכונן. אבל ברגע שנפתח אנחנו מאוד תלויים במתווה שיוחלט עליו. אנחנו פועלים על 75% הכנסות עצמיות, וברגע שיגידו לנו שאנחנו יכולים למלא רבע או חצי אולם – זה מיד מכניס אותנו לבעיה ולגירעון פוטנציאלי.

במלים אחרות, לדבריה, "דווקא כשנפתח תתחיל ה'בעיה האמיתית' כי להרים מסך כל ערב זה הרבה כסף, ואם משלימים את זה בהכנסות עצמיות זו בעיה. הבטיחו לנו שנקבל איזשהו פיצוי לתקופה הזו ואני מקווה שזה יקרה. אבל זו לא הפגיעה הכי חזקה: הכי חזקה היא זו שאמנים שחייבים להופיע כל ערב יושבים בבית – וזו פגיעה שאנחנו עדיין לא יודעים מה ההשלכות שלה, ובאיזה מצב נפשי הם יחזרו לבמה. אני לא זוכרת תקופה כזו ארוכה שבה התיאטראות סגורים. הצלחנו איכשהו לקיים פעילות בתקופות שונות והשחקנים עבדו – אבל לא כולם. וגם, לעשות רק חזרות ולא לצאת לקהל זה קצת כמו… חצי בחוץ-חצי בפנים ובלי אורגזמה".

"יש שחקנים בתפקידים מסוימים שאי אפשר להחליף אותם ביום"

מתקבל לעתים הרושם שחלק ממוסדות התרבות המבוססים מקבלים בשלווה את הקפאת הפעילות. הקפאה שפוגעת בכולם, בכל עובדי התיאטרון.
"מי שחושב ככה לא מבין מה זה תיאטרון. העבודה פה כפוית טובה מבחינה כספית. מי שלא מתאבד על זה לא עובד פה. זו ממש מחשבה שגויה. כל עובדי התיאטרון מטופלים באותה מידה. כולם יצאו לחל"ת, עם הפסקות, כשחשבנו שנשוב לפעילות.

אז למה אני אישית לא צורחת כמו פסיכית ועומדת על הגג? כי יש לי קצת הבנה של המציאות ואני מבינה שאני לא יכולה לעשות עם זה משהו. לדוגמה: עשינו חזרות ושחקן אחד נכנס לבידוד. ישר כל הצוות נכנס לבידוד לשבועיים ועצרנו את כל העבודה. מזל שלא היתה פרמיירה. אני רואה מה שעושים קולגות שלי ברוסיה שלא סגרו אבל המחלה היא אותה מחלה: הם מחליפים שחקנים, מבטלים ודוחים הצגות והקהל לא קונה כרטיסים בגלל זה. זה בלתי אפשרי לנהל את התיאטרון ככה.

כולם שואלים למשל 'למה במטוס מותר לשבת אחד ליד השני ובתיאטרון אסור?'. זה כי אצלנו כמו בכל התיאטראות אם מישהו יחלה – כולנו משותקים. אנחנו גם מתייחסים לזה לא רק כתעשייה אלא גם כאמנות, ויש שחקנים בתפקידים מסוימים שאי אפשר להחליף אותם ביום, מה גם שהחלפה היא הרבה כסף". קריינדלין באופן טבעי תומכת נלהבת בחיסונים וקוראת לשחקניה ללכת להתחסן כשיתאפשר. "ברגע שנתחסן נוכל לעבוד כמו שצריך, עד אז אי אפשר לדבר על פתיחת דלתות. זאת הסיבה. זה לא שאנחנו נהנים מזה, אנחנו סובלים כל יום".

מתוך ההצגה "החיים בשלוש גרסאות". צילום: באדיבות גשר
מתוך ההצגה "החיים בשלוש גרסאות". צילום: באדיבות גשר

נראה שבאחרונה התגבר המתח בין התיאטרון הממוסד לפרינג'. זה בא לידי ביטוי בטורים שנכתבו ב'טיים אאוט'. מה דעתך על זה?
"אני מברכת על כל עשיה ובעד הפרינג'. אני חושבת שתיאטרון אמיתי נולד מהפרינג', בין אם זה לפני שנה, שלוש שנים, או 100 שנה. 'הבימה' למשל נולד כמעט מפרינג'. כשאנשים מתלוננים וקובעים משהו (שהתיאטרון הרפטוארי מת, ס"ק), זה מצחיק אותי כי את התיאטרון הרפטוארי קוברים כמעט 100 שנה, כמו שקברו את הספרות. יש הרבה קברנים".

קריינדלין אמנם מתארת מתח מסוים בין עולמות הפרינג' והרפטוארי אך מציינת כי הוא "קצת מנופח". "קצת יותר קל לדבר מאשר לעשות. אני תמיד בעד כישרונות חדשים. כרגע אנחנו עובדים עם במאים ומחזאים צעירים שבאו מהפרינג', ואני מתה שעוד אנשים צעירים יבואו לא רק ליצור אלא גם כצופים. אנחנו מאוד עסוקים בלהצעיר את הקהל שלנו ומחפשים עם פנסים כישרונות חדשים. נשמח 'לגנוב' אותם מהפרינג'".

קריינדלין. צילום: אסף לב
קריינדלין. צילום: אסף לב

קריינדלין (58) משמשת כמנכ"לית מ-2007. היא נמנתה על הגרעין שעלה לישראל בתחילת שנות ה-90 והקים את התיאטרון, ביחד עם שותפה העיקרי לעשייה יבגני אריה – המנהל האמנותי בגשר. היא נולדה וגדלה במוסקבה שם התפתחה כבמאית ושחקנית תיאטרון. דווקא בעת האחרונה בזמן שכל התיאטראות סגורים – העיסוק בהם חודש עם הצלחת "חזרות" בכיכובם ובכתיבתם של שחקני גשר, נועה קולר וארז דריגס.

העלילה ב"חזרות" נאמנה למה שקורה אצלך בתיאטרון?
"באחד הפרקים האחרונים (פרק 7) היתה סצינה שבה במאי עם זקן מחו"ל הגיע וזרק את כל התפאורה; צעק והורה 'להביא קרטונים, להשאיר את האסלה'. זו ממש סצינה מהתיאטרון שלנו, מההצגה אחד+אחת (של שני כוכבי "חזרות", קולר ודריגס). אני ממש זוכרת איך יבגני אריה (המנהל האמנותי) הגיע לראות את ההצגה ועשה בדיוק את אותו הדבר, רק בצורה אכזרית יותר מאשר בסדרה".

וישנה דוגמה נוספת שהיא מסכימה לנדב: "גם הסיפור עם שרת התרבות (פרק 6, בכיכובה של גילה אלמגור). מירי רגב הגיעה אלינו לצפות ב'דיבוק' ושחקנית אחת שכחה שיש הצגה. זה היה במוצאי שבת והנייד שלה היה סגור. עד שגילינו את זה האולם היה מלא והודענו שאנחנו חייבים לחכות. השרה הסתובבה בתיאטרון, פגשה שחקנים וזה היה ממש מבצע מצדנו כי היו אז פיגועים ואל תשאל, סיפור שלם. היא חיכתה וראתה את ההצגה עד הסוף ואפילו יש לנו תמונה מהערב, שגם קולר נמצאת בה".

שרת התרבות לשעבר רגב בתיאטרון גשר. קולר בפינה השמאלית העליונה. צילום: באדיבות גשר
שרת התרבות לשעבר רגב בתיאטרון גשר. קולר בפינה השמאלית העליונה. צילום: באדיבות גשר

עניין שנמצא עדיין במחלוקת הוא האם דמותה של יבגניה דודינה (שבעצמה שיחקה בגשר) בסדרה מבוססת על קריינדלין. "חלק בטוחים שהיא משחקת אותי, אבל בסוף הגענו להסכמה שזו דמות המאחדת כמה מנהלים של תיאטראות, אולי עם נטייה קלה אלי כי היא בכל זאת מדברת במבטא רוסי". היא אף נזכרת בהצגה שבה דודינה נפלה מהבמה באמצע מונולוג ושברה את רגלה. "עליתי לבמה והודעתי שהשחקנית בחיים, אבל אנחנו נאלצים להפסיק את ההצגה", היא מספרת.

ואוו, זו בטח חתיכת חוויה
"כן. באחד המבצעים בדרום עצרתי הצגה כי פתאום נפלו עלינו רקטות. היינו צריכים לעצור הכל ולפנות את הקהל. כנראה שהחיים יותר חזקים מכל דרמה".

באשר לחזרות, כי בואו נודה, זה מאוד מעניין, היא מסכמת ש"יש הרבה מצבים בסדרה שנלקחים מהתיאטרון וזה לא פלא כי שני השחקנים הגיעו מפה. זה טבעי שהסדרה מבוססת על ההיסטוריה שלנו ואין לי שום בעיה עם זה, להיפך – אני מאוד שמחה שזה פתאום פופולרי; שהסדרה יצאה דווקא בתקופה שאנחנו זקוקים לעזרה, להזכיר לקהל מה זה תיאטרון".

מה הדבר הראשון שתעשי כשיכריזו על סוף המלחמה (המגיפה)?
"ארוץ לתיאטרון. אמרתי לך מקודם שאנחנו רוצים להגיע לאורגזמה, להיפגש עם הקהל ולהעלות את ההפקות החדשות שלנו שנמצאות בהיכון. אנחנו רק מחכים לירייה של האקדח ואז נתחיל, כמובן".

תיאטרון גשר יציין ב-2021 30 שנה להקמתו