אז למה, בעצם, כולם אוהבים פתאום את נועה קולר?

האמת היא שהתשובה לשאלה שבכותרת פשוטה: כולם אוהבים פתאום את נועה קולר כי היא שחקנית פשוט מצוינת והם גילו את זה רק עכשיו. וצריך לומר מיד: גם קודם כולם אהבו אותה, רק שקודם "כולם" כללו את מנויי תיאטרון גשר בו הצטיינה לאורך עשור ואת חובבי הקולנוע הישראלי שראו אותה לוקחת פרס אופיר על הופעה מצמיתה ב"לעבור את הקיר" של רמה בורשטיין. ועכשיו "כולם" זה מאות אלפי אנשים שצופים ב"חזרות" של כאן 11 ולא מבינים מאיפה כל הטוב הזה נפל עליהם.

לא משאירה לצופה שום ברירה. נועה קולר ב"חזרות" (צילום מסך: כאן 11)

נו, אז שחקנית אדירה, להיט בטלוויזיה, עכשיו כולם אוהבים אותה, פשוט. הסיפור של נועה קולר ו"חזרות" בכל זאת יותר מעניין מזה. הסדרה הקומית הקטנה הזאת, הפתעת השנה בשנה של הרבה טלוויזיה ישראלית דרמטית ויומרנית, הביאה את קולר למקום שבו אף שחקנית לא דרכה מאז קרן מור בשנות התשעים: היא המאמי העירונית עכשיו. כמויות הסופרלטיבים והחיבה שנשפכות עליה, בעיקר ברדיוס החברתי-תרבותי של תל אביב, הן חסרות תקדים. זאת הצלחה שדורשת פענוח.

אם מסתכלים על הקריירה המרשימה של קולר, ככה בדיוק צריכה קריירה של שחקנית טובה להיראות בעולם אידיאלי: שנים של ליטוש ושיוף בתיאטרון, הרבה תפקידים גדולים וקטנים בטלוויזיה ובקולנוע, ואז איפשהו בין גיל 35 ל-40 מגיעה הפריצה ובום, פלאשים, נצנצים, לבבות. הנקודה, כמו שאולי שמתם לב, היא שאנחנו חיים בעולם לא אידיאלי במיוחד שבו שחקניות שהגיעו לסביבת הגיל הזאת, כשהן במיטבן המקצועי, נכנסות כבר לקטגוריית ה"קצת מבוגרת, לא?", ואחד הדברים שהופך את נועה קולר לכזאת סנסציה זה שהיא פשוט מרימה את הראש ועונה "לא". זאת התשובה הנכונה, כמובן.

מוארת וקורנת, מה יש לא לאהוב. נועה קולר ב"חזרות" (צילום מסך: כאן 11)

ההיקסמות הזאת מנועה קולר נובעת לא מעט מהעובדה שהיא גם היוצרת של "חזרות", ויחד עם ארז דריגס היא יצרה את המקום הזה עבור עצמה, כשהיא מגלמת פחות או יותר את עצמה וממציאה את עצמה כדמות אהובה. איריס של "חזרות" היא דמות שקשה מאוד לא להתאהב בה. היא השכנה החמודה-ולפרקים-מהממת ממול. ברגעים רבים בסדרה היא מוארת וקורנת פיזית. נועה התסריטאית כותבת את איריס המחזאית שמתעלת אליה את האמפתיה של כל הדמויות סביבה ובאופן ישיר גם את זו של הצופים. היא בעצם לא משאירה לצופה שום ברירה. בניגוד ליוצרות צעירות יותר, כמו לינה דנהאם, קולר מספיק בשלה כדי לא להתנצל על זה ולא להחביא את זה.

"חזרות" היא סדרה נהדרת דווקא בגלל ההתעקשות שלה להיות קומדיה. גם ברגעים הכי נפיצים דרמטית היא לא מוותרת על ההומור הדק שלה. אגם רודברג ואיתי תורג'מן נותנים כאן הופעות מעוררות השתאות וגם יבגניה דודינה סופסוף זורחת בתפקיד טלוויזיוני שנתפר למידותיה, מה שמצביע על כך שדריגס וקולר יודעים לכתוב דמויות בכישרון זוהר – ואת הדמויות של עצמם בכנות גדולה שיש בה גם חמלה ואהבה רבה. אנחנו לא רגילים לקבל כל כך הרבה דמויות אהיבות בבת אחת. אין פלא שכולם בעיר הזאת מוצפים רגשית.

רגע, 700 פעם זה הרבה? נועה קולר ב"חזרות" (צילום מסך: כאן 11)

ובכל זאת, בסוף, אחרי ההתפעלות מהמסע שעשו דריגס וקולר מההצגה הזוגית שלהם בתיאטרון גשר לפני עשור ועד לסדרה שמבוססת על חוויית יצירתה כזוג שבדיוק נפרד, ואחרי כל הסופרלטיבים לדרך שעשתה קולר לאורך קריירה של 13 שנים, צריך לחזור אל ההסבר הפשוט: נועה קולר היא ממש שחקנית מצוינת. והיא בשיאה.

סוד הקסם הוא שזה קסם. ואי אפשר להסביר קסם אמיתי. אי אפשר להסביר איך, בתור איריס למשל, רגע אחד היא יפה ולוהטת ורגע אחר היא סמרטוט מובס עם פצע יובש על השפתיים, ובשניהם אתה מאמין לה ורוצה לתת לה חיבוק. אי אפשר להסביר כיצד הדמויות שהיא מגלמת הן תמיד איכשהו היא, גם כשהן הכי רחוקות ממנה עצמה במימיקה ובניואנסים. במקום לנסות ולהסביר את הקסם מוטב להתמסר לו, וזה בדיוק מה שאנחנו עושים. השאלה בכותרת היא רטורית. מה יש לא לאהוב.