"מרדף קר" עם ליאם ניסן הוא משב רוח רענן בז'אנר מושמץ

ליאם ניסן רוצה נקמה. יש לו מזחלת שלג והוא הולך להרוג את סוחרי הסמים שרצחו את הבן שלו. עד כאן נשמע כמו סרט אקשן גנרי, בדומה לסדרת הסרטים "חטופה" שבה כיכב בשנים האחרונות (שבה, להבדיל, הוא יוצא לנקום באחראים לחטיפת בתו). עם זאת, "מרדף קר" הוא ממש לא סרט אקשן רגיל: הוא מלא בהומור והעלילה שלו כמעט הגיונית (כמעט!). בנוסף, ניכר שהתסריט לא לוקח את עצמו ברצינות רבה מדי: ככל שהן מצטיינות בהרג, הדמויות (ובהן אלה של ניסן ושל סוחר הקוקאין הנבל) מגוחכות משהו. כל אלה הופכים את "מרדף קר" למבדר כל כך.

השבוע ערך ניסן מסיבת עיתונאים שבה הודה כי לפני שנים רבות הוא יצא מהבית עם אלה וקיווה להיתקל באדם שחור כלשהו כדי "להרוג אותו". ניסן הסביר כי היה מדובר בתגובה לאונס חברתו, וכי כיום הוא מתבייש בהתנהגותו הנוראית. ייתכן שההודאה של ניסן, שנאמרה כתגובה לשאלה על מניע הנקמה של דמותו בסרט, תהפוך את "מרדף קר" לזה שחיסל את הקריירה שלו. אולם בדומה לסדרת "ג'ון וויק" בכיכובו של קיאנו ריבס, קומדיית האקשן האפלה הזאת, הרצופה בפרטים קטנים וממזריים, ראויה להיזכר ככזאת שמצליחה להפיח משב רענן בז'אנר מושמץ.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עוד ביקורות קולנוע:
"הפרד": קלינט איסטווד עושה קיטש גזעני וזה לא נעים בכלל
"המועדפת" צריך לקבל אוסקר ולו בזכות קלוז אפ עוצר נשימה אחד
"האשמים": מה קורה כשהצופים יודעים בדיוק מה שיודע הגיבור?

העלילה מתרחשת באתר סקי מנומנם בשם אהו בהרי הרוקי (הסט המרהיב ראוי לציון), שאליו מגיעים בעיקר כדי לעשות סקי, סמים וסקס. כשבנו של מפלס שלג שתקן ונטול כריזמה בשם נזל קוקסמן (ניסן) נרצח בהוראת סוחר סמים דוש, האב מחליט לנקום, אך העניינים מסתבכים. חבורה של גנגסטרים אינדיאנים נכנסת לתמונה, ומכאן יש שישו ושימחו.

נאמר שלכל אדם יש שם, גם אם הוא מקבל זמן מסך של 12 דקות בממוצע. ב"מרדף קר" גם לבני האדם בערימת הגופות יש שם ואפילו שיוך אתני. הבמאי האנס פיטר מולנד, בהחלטה שמעניקה לסרט את הקצב הספק קודר, ספק משועשע שלו, מתעכב על הפרט הזה באופן חינני על ידי הכנסת פריים שחור עם צלב, מגן דוד או סמל אום ואת שמה של כל דמות ברגע שלאחר מותה.

אלמנט נוסף ששובר את הסטריאוטיפיות והרדידות של הסוגה הוא איפיון דמויות מעמיק ולא שגרתי. כך למשל, הנבל סוחר הקוקאין הוא גם איסטניסט בעל הפרעה טורדנית כפייתית שדואג שהבן שלו יאזין למוזיקה קלאסית ויאכל רק מזון בריאות. גם קוקסון מפלס השלג, חרף כישרון מולד להשמדת בני אדם, נראה בסופו של דבר כמו גבר בגיל פרישה שאיבד את מרבית העזוז שלו, ושנקלע לסיטואציה בעל כורחו.

בניו יורק טיימס גינו את "מרדף קר" בטענה שהוא מגחיך אינדיאנים, אבל האופן שבו הוא לא מתאמץ להיות פוליטיקלי קורקט דווקא יוצר אווירה משוחררת שמותירה לבמאי מקום להביט על הדמויות באופן אוהב. ייתכן שהוא לא היה מתאפשר באמצעות טיפול מדקדק יותר. זאת, לצד השלג והקור העז שגורמים לדמויות להתנהג באופן משובש מעט (ומזכיר קורטוב של ממזריות פרגואיסטית), מספקים לצופים שלו אחלה שעתיים של צחוקים ואקשן.