מטבח לגברים בלבד: כך דורסת "משחקי השף" את המתמודדות שלה

לרבע הגמר של משחקי השף בעונה הנוכחית, השישית במספר, הגיעו לא פחות מחמש נשים – טבחיות צעירות ומוכשרות: פריאל, עדן, זהר, ליאור וברברה  – לעומת 3 גברים צעירים ומוכשרים גם כן: אביב, גיא ותום. לכאורה יתרון מגדרי מספרי שמעיד על כוח נשי מובהק וגם על תוכנית שמקדמת טבחיות. נהדר. לכאורה אפשר לומר שבהינתן שהתחרות האישית מתבססת על טעימה עיוורת של פאנל השיפוט – רק הכישרון מדבר. והשיפוט עיוור למגדר. אך האם המגדר עיוור לשיפוט? במילים אחרות, אני רוצה לטעון שבדיוק ברגעים האלה – רבע וחצי גמר – העובדה שאין לטבחיות המעולות הללו ייצוג במעלה ההיררכיה השיפוטית, הופכת קריטית.

מי שחושב שהעובדה שהן צריכות לראות כל תוכנית ששופטים אותן חמישה שופטים גברים ואשה אחת – לא משפיעה עליהן – טועה.
מי שחושב שהעובדה שעד העונה האחרונה לא היתה שופטת אשה אחת בפאנל והייצוג הנשי היחיד הוא בדמות מנחה דוגמנית שמריעים לה על הופעתה החיצונית כשהיא נכנסת לאולפן – לא משפיע על הטבחיות האלה – טועה.
מי שחושב שעצם העובדה שבתוכנית הקרב האחרונה, החגיגית ביותר, היו באולפן רק שופטים גברים שכונו השפים החשובים ביותר בארץ ואף לא אשה אחת – לא השפיעה על הטבחיות האלה – טועה.
מי שחושב שהעובדה שעדן היתה אשה יחידה בנבחרת לעומת מי שהיו רוב נשי בנבחרת אחרת לא השפיעה עליה ועליהן בהתמודדות בתוך הקבוצה – טועה.

כל אישה צעירה צריכה איזה אבא שיטפל בה, הבנו נכון? אסף גרניט, "משחקי השף" (צילום מסך: רשת 13)

גם ב-2023, נשים עדיין לא מחונכות לתחרותיות כמו גברים. זה קשור גם להסללה ולהכוונה לספורט וזו הבנייה תרבותית קיימת. במובן הזה הגברים מוכנים יותר לקרבות, מלחמה ורוח לחימה. לכן תום יכול להגיד לפני חצי הגמר שהוא "בא לטרוף את זה" (ואכן טורף ועולה לגמר), וגיא יכול להגיד שהוא "הולך על זה עד הסוף". לעומתם ברברה מאבדת פוקוס (ולכן ניקוד) עד כדי כך ששוכחת לשים בזמן את הלחם במנה, במשימה שעניינה לחם. כשהיא נכנסת בשן ועין חזרה לאולפן היא כל כך מתוסכלת על אף המחמאות שקיבלה שמסננת "רציתי ז׳קט".

לא באות "לטרוף את זה". ברברה, "משחקי השף" (צילום מסך: רשת 13)

וזה בשתי מילים כל ההבדל. אתם מבינים, השיפוט אולי עיוור למגדר – אבל המגדר ממש לא עיוור לשיפוט. בסוף חצי הגמר מושיק רוט אומר לאביב המודח: "אתה צריך לחזור להיות קפטן". לעדן, שמודחת תוכנית קודם לכן הם אומרים שהיא צריכה להיות גאה בעצמה שהגיעה לאן שהגיעה והיא בעצמה אומרת שהיא יוצאת שמחה וגם ש"ירדה לה אבן מהלב".

גברים הם קפטנים, נשים צריכות לשמוח. עדן, "משחקי השף" (צילום מסך: רשת 13)

לזהר שעשתה מנה מוצלחת כמה תוכניות קודם לכן, תומר אגאי קורא (בכוונה להחמיא) "ילדה". אם מישהו חושב שהשפה הזו לא מחלחלת למועמדות – הוא טועה. במעמד ההדחה שלה ברבע הגמר מטיחים השופטים בפריאל הדומעת (ובצדק דומעת) – שהיא לא מאמינה בעצמה ולא מממשת את הפוטנציאל הטמון בה. תמר כהן צדק מציעה לה לבוא לעבוד אצלה, ועוד לפני שהיא מספיקה לענות לה שתשמח, גרניט חושף את הסאבטקסט שמארגן את ההגיון של התוכנית בלי להתנצל – "את צריכה מנטור רציני! אבא שידריך אותך!", הוא גוער בה.

רגע נדיר שעובר את מבחן בכדל. תמר כהן צדק, "משחקי השף" (צילום מסך: רשת 13)

אני חושבת בדיוק ההיפך. שזו בדיוק הבעיה במשפט אחד. כל הבנות הללו צריכות אימהות קולינריות. איך בדיוק פריאל תמצה את הכישרון שלה אם אין לה ייצוג ראוי ומודל מול העיניים? האבסורד הפטריארכלי בשיאו כשבשיפוט העיוור, אפילו כשמחוץ לחדר יש רוב נשי מובהק – הם מתייחסים למי שבישל רק בלשון זכר בלי למצמץ או צורך לאזן או לתקן. רק "הטבח שהכין את זה הוא סופר טבח", "הוא חשב לעצמו/אמר לעצמו" או "תודה רבה למתמודד". ולא מרגישים צורך להוסיף: "או הטבחית". זה דיבור שמחזיר אותי 20 שנה אחורה, כשהייתי סטודנטית במיעוט בקורדון בלו (ללא אף שפית אחת בסגל דאז), והיה ברור שהשפים מתייחסים אלינו כאזרחיות סוג ב'.

אישה, את צריכה גבר. פריאל שבו, "משחקי השף" (צילום מסך: רשת 13)

אם מישהו חושב שהתוצאות לא היו אחרות אם היו שלוש שופטות ושלושה שופטים בצמרת ההיררכיה השיפוטית, שהתוצאות לא היו אחרות אם בשולחן השיפוט במשימות היו תמיד חצי נשים וחצי גברים, שהתוצאות לא היו אחרות אם היה מנחה מקצועי ולא אשה קישוטית, שהתוצאות לא היו אחרות אם כל נבחרת היתה מורכבת מחצי נשים וחצי גברים בנוהל, שהתוצאות לא היו אחרות אם לא היינו צריכים לראות חמישה שופטים ולצידם אשה אחת ולהתנהג כאילו זה הגיוני – אם מישהו חושב שהדברים הללו לא מחלחלים לכל מתמודדת מעולה שם באולפנים, וגם לצופים ולצופות בבית, אז הוא חי בסרט.

מכיר את המילה "היא"? אסף גרניט, "משחקי השף" (צילום מסך: רשת 13)

אנחנו לפני חלקו השני של חצי הגמר. כך שיכול להיות שעוד יככבו בגמר נשים ואני בהחלט מחזיקה להן אצבעות. זה לא משנה את מה שנכתב פה כהוא זה. ואתם יכולים להניח את דעתכם, ולהגיד שעדן ופריאל הודחו ראשונות כי הן חסרות נסיון במטבח מקצועי, בניגוד למתמודדים האחרים. או להגיד לי שלפני שנתיים זכתה אבישג לוי והייתה איתה עוד מתמודדת בגמר (כלומר – מי שרוצה – יכולה). אני יודעת. הייתי בחבר השופטים שהצביע לאבישג בטעימה עיוורת ושמחתי מאוד שניצחה. אבל למה היינו גם אז רק שלוש נשים בחבר השופטים לצד 10 גברים – לא הבנתי גם בזמן אמת.

אין מודל ואין ייצוג של מודל. פריאל שבו, "משחקי השף" (צילום מסך: רשת 13)

ל"משחקי השף", כמו כל תוכנית בפריים טיים ובטח ריאליטי, יש אחריות. מריאן רייט אדלמן אמרה: "you can’t be what you can’t see". ולמתמודדות במשחקי השף אין מודל ואין ייצוג של מודל שם באולפנים. וזו לא פחות משערוריה. כי בחיים האמיתיים יש המון נשים מעולות שמנהלות מטבחים, והאחריות של תוכנית קולינרית שמקדמת טבחים כל כך מצוינים היא לתת להן ייצוג. לפריאל, עדן, זהר, ליאור וברברה מגיע יותר מזה. וגם לנו.
>> שיר הלפרן היא יזמית קולינרית, ממייסדות ובעלות "שוק הנמל" בנמל תל אביב