העיתונות נגד הציבור: קציני המשטרה כבשו את אולפני החדשות

מפיצים את נגיף הפייק ניוז. סנ"צ זיו שגיב והווטסאפ שלו בחדשות 13 (צילום מסך)
מפיצים את נגיף הפייק ניוז. סנ"צ זיו שגיב והווטסאפ שלו בחדשות 13 (צילום מסך)

סנ"צ זיו שגיב הפיץ אתמול שקרים באולפן חדשות 13, אבל מדוע בכלל נדרשת נוכחותם של קציני משטרה באולפני הטלוויזיה במשך ערב שלם? למה לא מעמתים אותם עם מפגינים? ואיך זה שהעיתונאים שותקים?

11 באוקטובר 2020

סגן ניצב זיו שגיב, ראש מדור חקירות במשטרה, התייצב במוצאי שבת באולפני חדשות 13 וציטט פוסט מזויף שיוחס לארגון 'קריים מיניסטר'. לפי הפוסט השקרי, הארגון – שמוביל ביחד עם ארגונים נוספים את ההפגנות נגד ראש הממשלה הנאשם בפלילים – קורא למפגינים להצטייד באביזרים כגון גז מדמיע ושוקרים לקראת ההפגנה האחרונה. לאחריו פתח בנאום על חציית קווים אדומים ועל מה מותר או אסור בהפגנות. למחרת המשטרה אמנם הוציאה הודעת הבהרה, אבל הנזק נגרם.

מטרידה המחשבה שמי שאמון על חקר האמת במשטרת ישראל לא מסוגל לזהות פוסט שקרי. מטרידה עוד יותר השאלה מניין הגיע הפוסט והעמוד המזויף ומי עומדים מאחוריו? נשים את אלה בצד לרגע. מטרידה, מעוררת פלצות, מזעזעת, העובדה שהורגלנו לכך שבחודשים האחרונים יושבים באורח קבע קציני משטרה באולפני הטלוויזיה על מנת להעביר נראטיב צר ומבולבל של ארגון במצוקה – מבלי להתמודד עם שאלות קשות או ביקורת אמיתית. 

מדוע בעצם נדרשת נוכחותם של קציני משטרה באולפני הטלוויזיה במשך ערב שלם? כיצד הם תורמים למה שאמור להיות מוצר עיתונאי שעניינו לחשוף את האמת לציבור? בתקופה שבה מאמצי המשטרה לדכא את ההפגנות מעוררת לכל הפחות סימני שאלה – מדוע לא מעמתים את הקצינים עם עדויות מפגינים? רחמנא ליצלן, למה אנשי המערכת, עיתונאים, חלקם ותיקים ומנוסים, לא מטריחים את עצמם לבדוק את הפרטים, לתחקר ולדווח?

זכות התגובה של המשטרה חשובה ולעתים חושפת אור על פרטיהם של אירועים כאלה או אחרים שדווחו. אין ספק. גם ראיון עם קצין משטרה או צבא עשוי להיות מוצר תקשורתי מעניין, כשהדמות מרתקת, כשהסיפור מעניין. אלא שעולם התקשורת הישראלי – בעיקר זה הטלוויזיוני – נתקל בדרגות ומשום מה נאלם דום, מתנהל כאילו כל מילה שיוצאת מפיו של בר הסמכא היא אמת צרופה. במוצאי שבת ראינו כמה זה רחוק מהמציאות. ולא בפעם הראשונה. 

וזו לא רק ההחלטה התמוהה להציב קצין בכל אולפן. ברוב המקרים (כן, כן – נרשמו כמה יוצאים מן הכלל), המגישים-כתבים-פרשנים כלל לא מאתגרים אותם בשאלות שחייבות, פשוט חייבות להישאל בפורומים האלה, משל היתה זו פרקטיקה שגרתית באולפן טלוויזיה שדווקא אינו ממוקם בפיונגיאנג. 

המוח כבר מתמלא ומתפוצץ מרוב שאלות שהיה ראוי לשאול את קצין א' או קצין ב', אז נלך על דוגמה אחת מהעת האחרונה: מה ניצב מאחורי מדיניות שחרור תיעוד הסרטונים של המשטרה? מדוע צפינו בסרטון של השוטר בחוף הים שניגש בנימוס לבחורה ולא באין ספור תיעודים אחרים של עימותים בהפגנות? למה נחשפנו לדברים לא ראויים שאמר הפעיל אמיר השכל בעיתוי המסוים הזה? מה עם תיעוד הירי באיאד אל חאלק בירושלים במאי האחרון? 

ישראל של 2020 אינה זו של מלחמת המפרץ הראשונה בתחילת שנות ה-90, וקצין משטרה שמעביר מידע שקרי על אזרחים החרדים לגורל המדינה אינו נחמן שי שמבקש מאיתנו לשתות מים. בשני המקרים ניצבנו בפני מצבי חירום שמצריכים תיווך מידע ברור לאזרחים. אבל המאבק הנוכחי אינו בין שלטון זר דיקטטורי ומושחת לבין ישראל וארה"ב; הוא נועד לעצור מגיפה ואת התדרדרותה של ישראל לשלטון דיקטטורי ומושחת.