אוי לא: גם בסאות' פארק כבר לא יודעים להתמודד עם הקורונה

זה לא בלתי הגיוני לצפות מסדרה כמו סאות' פארק לזרוח בתקופות של משבר. אחרי הכל, הסאטירה הותיקה – שפתחה אתמול את עונתה ה-25 באוויר – ניזונה משערוריות, כאוס חברתי ונושאים מעוררי מחלוקת. אירועים כמו הקורונה זה הלחם והחמאה של טריי פארקר ומאט סטון, ולשם שינוי, אפילו היה להם זמן לחשוב. במהלך השנתיים האחרונות יצאו רק ארבעה ספיישלים בני שעה (טכנית, הם היו עונה 24) שהתמודדו בצורה מרשימה עם הקורונה והשלכותיה, אבל דווקא כשחזרו עם פרק רגיל, כמעט מסורתי, החצים הנודעים לשמצה שלהם מפספסים לראשונה מזה זמן מה.

הפרק הראשון של העונה, "Pajama Day", מתחיל באופן שמזכיר את העונות הראשונות – הילדים יושבים בכיתה בזמן שמר גריסון (בגרסתו כמורה, לא כדונלד טראמפ, תודה לאל) משתף אותם בקצת TMI מחיי האהבה הפרועים שלו. הם לא מביעים עניין, ובתגובה גריסון מתפרץ על האומללים, ומוביל את המנהל פי.סי פרינספל להעניש את הכיתה בכך שאוסר עליהם ללבוש פיג'מות ביום הפיג'מה, או "המט גאלה של הילדים", לדברי היועץ מר מ'קיי. הילדים מתרעמים, ההורים מוחים, הויכוח הקטנטן משתלט על העיר כולה והכל יוצא מכלל שליטה לכדי טירוף מערכות מוחלט. סאות' פארק קלאסי לפי כל חוקי הספר.

הפתיחה הזו מיוחדת מרוב רגילויותה, מכיוון שבשנים האחרונות צמד היוצרים של סאות' פארק התנסו בשינויים משמעותיים בפורמט, כמו עלילה לינארית, השפעות ארוכות טווח, שינוי מהותי לדמויות (גריסון הוא רק דוגמה אחת, תחשבו על ההקצנה של רנדי מארש) ולאחרונה, כאמור, גם בספיישלים באורך מלא. לכן זה היה מרענן באופן מפתיע לראות פרק שמתחיל בהתנהלות לא ראויה של גריסון ואת הילדים מתנהגים כמו ילדים, כולל משפט של קרטמן שמרגיש כמו קריצה למעריצים הוותיקים: "אנחנו לא עושים שום דבר לא בסדר, ובכל זאת מזיינים אותנו". 

הילדים שוב ילדים וזה כמעט פרק רטרו. "סאות' פארק" עונה 25

רק שעם סיום השליש הראשון של הפרק מגיע טוויסט מאכזב – גם הפרק הזה, כמו כל דבר בעולם כרגע, הוא על הקורונה. הפיג'מות הופכות במהרה לדימוי די עצלני למסיכות הקורונה, כאשר תושבי העיר מתפצלים לאלו שמתעקשים שלא חייבים ללבוש פיג'מות, ואלו שעולבים בסרבני הפיג'מות. זו אנלוגיה מלאת חורים שלא באמת מתיישרת עם ויכוח המסיכות שמפצל את העולם, כזו שמפספסת כמה נקודות חשובות בדיון (לדוגמא, שמסיכות נועדו להגן לא רק על החובש אותן) ומרדדת את השאר לשכבה די ריקה של טיעונים לא רלוונטים. 

זה בהחלט תואם לתזה המסורתית של סטון ופארקר על כך שכל הצדדים טועים, תמיד, לא משנה באיזה ויכוח. אבל האם זה נכון על העולם האמיתי? לא לגמרי, בטח שלא עכשיו. יותר מכך, את אותו המסר הם הצליחו להעביר בדרך הרבה יותר ישירה, יעילה ועמוסת ניואנסים בפרקי הספיישל (בדגש על השניים האחרונים, שאם עוד לא ראיתם רוצו להשלים). הפרק החדש, אם כן, מעביר את אותו הרעיון באופן מרושל בהרבה, פחות מנומק ועם סיום שאפשר להגדיר רק כהשתפנות להגיד משהו משמעותי. 

כל הצדדים טועים, תמיד, לא משנה באיזה ויכוח. "סאות' פארק" עונה 25

ובכל זאת, זה עדיין סאות' פארק, וגם כשהם מפספסים את רוב המטרה, הם מצליחים לקלוע בכמה נקודות, או לפחות להצחיק קצת. אפשר לציין לטובה, למשל, את הגאג החוזר על פרסומות הקריפטו של מאט דיימון או את הבדיחה ששני הצדדים ממהרים קצת יותר מדי לשלוף את קלף ה"אתם נאצים" בויכוח הזה. גם האמירה העקרונית שלהם, על כך ששני הצדדים צריכים להיות מוכנים להודות בטעויות כדי שהפילוג החברתי יפסק, היא אמירה חכמה ונכונה. אבל אם כבר אמרתם את כל מה שיש לכם להגיד בנושא, אולי עדיף להיטפל לצרה אחרת.