סיפור איוב מודרני: הסרט "לוויתן" הוא יצירת מופת

"לוויתן" הרוסי הוא אפוס אלגורי צלול ומצמרר שאתם חייבים לראות

מתוך הסרט לוויתן
מתוך הסרט לוויתן
29 בינואר 2015

בספר איוב מתואר הלוויתן כיצור כביר, אימתני ורושף אש המהווה עדות לעוצמת האל. "יָם יָשִׂים כַּמֶּרְקָחָה. אַחֲרָיו יָאִיר נָתִיב; יַחְשֹׁב תְּהוֹם לְשֵׂיבָה. אֵין עַל עָפָר מָשְׁלוֹ; הֶעָשׂוּ לִבְלִי חָת. אֵת כָּל גָּבֹהַּ יִרְאֶה; הוּא מֶלֶךְ עַל כָּל בְּנֵי שָׁחַץ". נוכחותו הסמלית של הלווייתן התנכי בסרטו של אנדריי זוויגינצב (שמרפרר גם לספרו של תומס הובס על האמנה החברתית והריבון האבסולוטי) הופכת את סיפורו של קוליה, מכונאי רכב המתגורר בשולי כפר קטן בצפון רוסיה, לאפוס אלגורי צלול ומצמרר.

הלוויתן הוא ראש העיר המושחת ואדים (רומן מדיאנוב בהופעה כבירה), שמקבל את כוחו מהמערכת שבראשה עומד הצאר פוטין (שתמונתו תלויה במשרדו מעל ראשו) ומאלוהים עצמו, כך לפחות טוען הכומר האורתודוקסי שואדים פוקד את כנסייתו ותורם לה ביד נדיבה. חשקה נפשו של הבריון באדמתו של קוליה (אלכסיי סרברייקוב), והוא השתמש בממסד הביורוקרטי שבשליטתו כדי לשלוח לו ולמשפחתו צו פינוי מביתו. קוליה ערער על הצו בבית המשפט המקומי, והזעיק לעזרתו את ידידו מימי הצבא, עורך דין בשם דמיטרי (ולדימיר ודוביצ'נקוב).

הסרט נפתח עם הגעתו של דמיטרי ברכבת ממוסקבה. מניסיונו בנבכי המערכת הרוסית, דמיטרי יודע שאין לקוליה סיכוי בבית המשפט, אבל הוא מציע פתרון אחר. הוא הביא עמו תיקיית מסמכים המפלילים את ואדים במעשים בל יתוארו (והם אכן לא מתוארים) שבאמצעותם הוא מתכוון להרתיע אותו ולאלץ אותו להגדיל את דמי הפיצויים. אלא שראש העיר לא ייתן לעורך דין חלקלק ממוסקבה לאיים עליו. זה לא עוזר שבנו בן העשרה של קוליה לא סובל את אשתו הצעירה של אביו (אלנה ליידובה), והופעתו של עורך הדין החתיך תורמת את חלקה לערעור היציבות המשפחתית. וכל הזמן הזה כולם מריקים לקרבם כמויות אדירות של וודקה. הם שותים כשהם חוגגים, והם שותים כשהם מתוסכלים, בבית, אצל חברים ובפיקניק בהרים שהם יוצאים אליו חמושים ברובים.

בסרטו הרביעי זוויגינצב ("השיבה", "ילנה") מגולל סיפור איוב מודרני שצובר עוצמה פוליטית, אנושית וטרגית ככל שהוא מתקדם. הסרט מפליל באמצעות אירוניה חדה את המערכת המושחתת ברוסיה, והוא אקטואלי להחריד גם במקומותינו. אבל את כוחו האדיר הוא שואב מהתסריט הבנוי לתלפיות, מאבחנותיו המרות לגבי המין האנושי ומהחזון האמנותי שלו. "לוויתן" ארוז בשני קצוותיו במראות הים הנשגב שצופן סודות במצולותיו, ומלווה בצלילים מהפתיחה לאופרה "אחנתון" של פיליפ גלאס. שאר הסרט נטול מוזיקה, וחסרונה מדגיש את הסגנון חמור ואת הנופים הקרים, גם אלה האנושיים. ועם זאת הקומפוזיציות המוקפדות ניחנות ביופי אפל והסרט מנוקד בפרצי הומור ציני. כל הדמויות פגומות, לא כל שכן קוליה חמום המוח שאינו יכול למפלצת, ותגובתו למלכודת שנפרשה לרגליו רק הולכת ומהדקת את אחיזתה.

השורה התחתונה: שאעז? כן, מדובר ביצירת מופת