בשבילנו זיכוי רומן זדורוב זה לא חדשות. זה סוף עונה בסדרת מתח
ליום אחד, הפרצוף ששלט בכל מהדורות החדשות לא היה של שר או חבר כנסת אלא של רומן זדורוב. אבל אנחנו לא צופים בזיכוי שלו כמו שאנחנו צופים בחדשות, וזאת לא רק הבעיה שלנו - זאת גם הבעיה של כל מי שניסה לעשות עבודה רצינית סביב התיק הזה
לא משנה איזה ערוץ פתחתם הבוקר, יכולתם לראות פנים של אדם אחד (לפחות הוא לא חבר כנסת, לשם שינוי): רומן זדורוב, שהואשם ברצח תאיר ראדה ולאחר הרשעותיו זכה במשפט החוזר ויצא אדם חופשי מבית המשפט. הציבור הישראלי והתקשורת לא הפסיקה להתערב בהליך הזה, מה שהוביל בסופו של דבר לכך שנחשפו שיטות חקירה לא לגיטימיות, רשלנות משטרתית ובעיקר מופע די מביך של הפרקליטות, שניסתה בכל מחיר להגן על טענותיהן המקוריות. אבל כך או כך, בשעה 15:30 בשעון ישראל, הכותרת בכל הערוצים היא "רומן זדורוב זכאי", בעוד סימן השאלה הגדול – אתם יודעים איזה – ממשיך לרחף ברקע.
ערוץ כאן 11 שידר שעה וארבעים דקות בהגשת אורי לוי עם דגש מאד חזק על דיווחים מהשטח, כולל כתבה מצולמת וערוכה מראש של חן ביאר שהיה ניתן באותה מידה לסגור בכמה משפטים באולפן. כל שידור, כמובן, מתחיל עם יציאתו של זדורוב מביתו בקצרין אל עבר בית המשפט, לא מגיב לכתבים ורק חוזר ואומר בנימוס, "הכל בסדר, תודה". בערוץ 13 שידרו כמעט שלוש שעות בהגשת נוגה ניר נאמן בדגש על הפרשנים, עם פאנל שמתוכנן כדי לייצר התנגשויות, חיכוכים וויכוחים בזמן שכולם דבוקים למסך ומחכים לגזר הדין. ערוץ 12 הציג פאנל מנומס יחסית בהגשת עופר חדד, כשברהנו טגניה זוכה להשוויץ קצת בעובדה שליווה את המשפט במשך שנתיים. לפחות הוא גם היחיד שהצליח להוציא מזדורוב משפטים קצת יותר ארוכים מאשר "הכל בסדר, יהיה בסדר, תודה".
למשטרה, שעשתה טעויות חמורות ומבישות במהלך החקירה, היו שלושה אתגרים מלבד הפרשה עצמה: להתמודד עם הציבור שמנסה לפתור את הרצח במקומם, להתמודד עם סדר הדין הפלילי שסיבך את החקירה אבל גם להתמודד עם התקשורת. הצד של התקשורת נשמע לא רק דיווחי חדשות בלתי פוסקים בכל התפתחות של התיק לאורך 15 השנים האחרונות, כמו גם בסדרת הדוקו "צל של אמת" שהעלתה טיעונים חדשים על הרצח (בהם הוטל ספק לא מבוטל מאז, נאמר בעדינות) ושמה את אדיר חבני ואולה קרבצ'נקו במרכז הסיפור.
אבל בסופו של דבר הבעיה הכי גדולה היא שלנו, הציבור. הפכנו פרשיית רצח לבעיה לאומית שלכל אחד יש מה להגיד עליה, אפילו שכאשר אנחנו מדברים על חקירה פלילית, אנחנו יודעים עליה פחות משאנחנו יודעים על סוגיות לאומיות אחרות שעליהן לכולם יש דעות. ברור, זה קשה לא להידבק לפרשת רצח שכזו. אז צפינו בכל הכתבות וב"צל של אמת", קראנו כל דיווח ובלענו כל תאוריית קונספירציה שצצה ברשתות החברתיות. רצח תאיר ראדה הוא כבר מזמן לא עניין חדשותי, הוא פרק בסדרת מתח אהובה.
אז כמובן שיש להטיל ספק בעבודת המשטרה (הבאמת בזיונית) שנעשתה בתיק הזה. וזה נכון גם שעצם העובדה שהייתה מעורבות ציבורית נרחבת תרמה לכך שהתיק ייפתח שוב ושוב. אבל הפכנו את הסיפור הזה לאובססיה לא מהסיבות הנכונות. אז עם התערבות כל כך גדולה מצד כל כך הרבה גורמים ועם כל כך הרבה רעש רקע, איך אפשר בכלל להתקרב לפתרון?
שלא תטעו, הסיפור עוד לא נגמר. צפויים לנו עוד דיווחים על התפתחויות בפרשה ואילנה ראדה, אמא של תאיר, מבטיחה שהמלחמה שלה מתחילה עכשיו ושהיא עוד תמצא את הרוצחים. אז כן, אנחנו צפויים לשמוע עוד תאוריות קונספירציה ואולי לראות שוב כוכבי ריאליטי שהסיבה שהם מעניינים מלהקות היא העובדה שהם היו מתישהו בכיתה עם תאיר. ברור שזה חשוב לקבל מידע על מאורעות התיק ולקבל על כך דיווחים, אבל להקדיש יום שידורים שלם וכל משבצת פנויה באתרי החדשות לגזר דין שבעצם משאיר איתנו עם יותר שאלות משהיו לנו קודם רק גורם לתחושה שכולנו בעצם שותפים לריקוד על הדם. ועם כל כך הרבה רגליים בתמונה, לך תמצא מי השאיר את טביעת הנעל הדרמטית.