נבון, רהוט, מעורר השראה. כן, אנחנו מדברים על סילבסטר סטאלון

נדמה שאין כמעט סרט תיעודי על קולנוע, ובעיקר על B-movies, שקוונטין טרנטינו אינו משתתף בו כעד מומחה. טרנטינו נוכח מאוד גם ב"סליי", הסרט התיעודי על סילבסטר סטאלון, אך הפעם הוא אינו אומר שום דבר מעניין. גם מבקר הקולנוע ווסלי מוריס ("הניו יורק טיימס") אינו מנסח אף אמירה מאירת עיניים על הקולנוע של סטאלון. מי שבכל זאת מספק סיבה טובה לצפות בסרט שעלה בנטפליקס הוא הכוכב עצמו, שמתגלה כאיש שיחה נעים, נבון ורהוט, ובעל מודעות עצמית גבוהה. הדובר המוצלח השני בסרט הוא ארנולד שוורצנגר – 2:0 לשרירנים. 

דיוקנאות של סלבריטיז הם אחד הז'אנרים הפופולאריים בתחום הקולנוע התיעודי, ובשנים האחרונות הגיעו לנטפליקס לא מעט סרטים מסוג זה, שנותנים את ההובלה לכוכבים עצמם. ת'ום זימני, החתום כבמאי הסרט, מתמחה בעיקר בווידאו קליפים ובסרטי מופעים של ברוס ספרינגסטין. כאן נראה שהוא לא עבד קשה מדי, אלא פשוט נתן לסטאלון (וגם קצת לאחיו פרנק) לספר את סיפור חייו, וכיצד הפך את עצמו לכוכב-על במו ידיו. בגיל 77 סטאלון כובש אותנו בכנות שבה הוא מתבונן בחייו ובקריירה שלו.

>> תודה, נטפליקס: סרט טוב על ניצחון הרוח זה מה שהיינו צריכים
>> "איך זה נגמר בסוף: "הילד" הוא הסרט הישראלי הכי נוגע ללב כרגע

תמונות ישנות של הוריו, הספר פרנק והאסטרולוגית/רקדנית ג'קי, מגלות שהם היו הרבה יותר יפים מבנם הבכור, שקשיים בלידה גרמו לעיוות מסוים בפניו. כשהוריו התגרשו, סליי בן התשע נשאר עם אביו, בעוד אחיו הצעיר פרנק גדל עם האם. פרנק האב, כך נראה, קינא בבנו והתחרה בו כבר מגיל צעיר, כפי שעולה משני סיפורים צובטי לב שסטאלון מספר על ההתנסות שלו כשחקן פולו. מתברר שהוא רוכב סוסים מדופלם, מיומנות שלא ממש זכתה לייצוג בסרטיו.

כן, גם הוא בא להגיד שלום. קוונטין טרנטינו ב"סליי" (צילום: יחסי ציבור/נטפליקס)

מיומנות אחרת שלו, שאותה אנחנו נוטים לפעמים לשכוח, היא כתיבת דיאלוגים טבעיים – הוא התעקש לכתוב לעצמו דיאלוגים גם בסרטים שבהם היה אמור להשתתף רק כשחקן. כולם יודעים שסטאלון כתב את התסריט של "רוקי" עבור עצמו, משום שלא התקדם כשחקן ובמשך שנים הופיע בעיקר כסטטיסט (למשל ב"בננות" של וודי אלן).

אבל מתברר שלפני שהצליח למכור את "רוקי" הוא כתב המון (המון) תסריטים, וגם צילם עם חבר סרט אילם (לא היה להם כסף לפסקול) בשם "סוסים" שלא זכה להפצה. קטעים מ"סוסים" – על קאובוי ואינדיאני שעולים מקבריהם מאה שנים אחרי שנתלו – משולבים ב"סליי", לצד עוד סיפור קשה על אבא פרנק שהשתתף בסרט לצד בנו. נראה ש"סליי" משמש את סטאלון גם כסוג של טיפול, שבמהלכו הוא מעבד את יחסיו המתסכלים עם אביו המנוח, שמעולם לא נתן לו את האהבה לה היה זקוק. לדבריו הצורך האובססיבי שלו באהבת הצופים מגיע מהחסך הזה.

סילבסטר סטאלון ב"סליי" (צילום: יחסי ציבור/נטפליקס)

ואז הוא מגיע לדבר על "רוקי" ועל המחשבה שעמדה מאחורי כתיבת הסיפור על הלוזר כבד הפה שקם על רגליו. סטאלון מתאר את הסרט כנגזרת של "רחובות זועמים" של סקורסזה, מעורבב עם דמותו של מרלון ברנדו ב"חופי הכרך", שבהדרגה התעצב כסיפור אהבה. עוד הוא אומר שהסצנה שבה המאמן הזקן מיקי מתדפק על דלתו ומבקש לאמן אותו, ורוקי דוחה אותו אבל אז רץ אחריו ברחוב, היא בעצם תיקון של יחסיו עם אביו. וזה נורא נוגע ללב, כי הוא לא זכה לתיקון הזה במציאות. להקשיב לסטאלון מתאר את ההתעצבות של הסרט שלכד את אמריקה וקטף את האוסקר לסרט הטוב ביותר, שווה ערך לשיעור בתסריטאות. 

"רוקי" הפך את הבחור האנונימי עם המראה המוזר לכוכב בין לילה, ולרגע הוא אף הוכרז כשחקן בקנה מידה של ברנדו, פאצ'ינו ודה נירו. כידוע, התפיסה של סטאלון כשחקן איכותי לא שרדה זמן רב. כשהגיע לצמרת הוא גילה שלא קל להישאר שם, ואחרי כמה כישלונות הוא כתב וביים את עצמו ב"רוקי 2", והמשיך משם לעוד ועוד סרטי רוקי, שכולם צמחו מחייו שלו. גם כשהוא מדבר על הסרטים האלה הוא מסביר היטב את בחירותיו התסריטאיות, אף שמה שאנחנו ראינו על המסך זה רצף של קלישאות הוליוודיות שזיכו את הסרטים בביקורות לא אוהדות עד מזלזלות.

על סדרת סרטי "רמבו", שהפכה אותו לכוכב האקשן הגדול של שנות השמונים, הוא מדבר הרבה פחות. נראה שרק הסרט הראשון עניין אותו ממש, ותרומתו העיקרית ככותב היתה ההחלטה להשאיר את ג'ון רמבו בחיים בסוף הסרט (הוא היה אמור למות). אין ב"סליי" כל התייחסות לכך שסדרת הסרטים הזאת הפכה למייצגת הקולנועית העיקרית של עידן רייגן, והגישה הביקורתית בהחלטה חסרה כאן. גם אין כמעט התייחסות ליחסיו של סטאלון עם חמשת ילדיו, ואין כל אזכור של שלוש נשותיו. 

"סליי" בהחלט אינו הדיוקן האולטימטיבי של סטאלון ויצירתו, אבל זה סרט סימפטי ומהנה, ואפילו מעורר השראה, שגורם לנו להעריך ולחבב את האיש שיצר את רוקי בדמותו, אף שלא העניק לו את יכולת הביטוי שלו.  

3.5 כוכבים
Sly בימוי: ת'ום זימני. ארה"ב 2023, 95 דק', עכשיו בנטפליקס