ממושמעת אחותך: 10 סרטים על גיבורות פמיניסטיות שהיו באמת

הסרט הבריטי "לא ממושמעות" שיצא אתמול למסכים משחזר את האירועים סביב תחרות מיס עולם בלונדון ב-1970, כשקבוצת פמיניסטיות החליטו לפלוש לאולם ולעשות מהומה במחאה על החפצת הנשים. קירה נייטלי וג'סי בקלי מגלמות שתיים מהמוחות. מנגד, גוגו מבת'ה-רו, בתפקיד מיס גרנדה, מספקת את נקודת מבטה של מתמודדת כהת עור שניצחון בתחרות דווקא יכול לקדם אותה בחיים. זה סרט חביב למדי, אולי חביב מדי, ולכן די חסר שיניים. למען האמת, קשה למצוא סרטים עלילתיים טובים על מאבקיהן של גיבורות אמיתיות. הסרטים התיעודיים עליהן כמעט תמיד טובים יותר. "RBG", לדוגמה, הסרט התיעודי הנהדר על רות ביידר גינסבורג, נעלה מכל הבחינות על "המין החזק" ששחזר את סיפור חייה של השופטת עם פליסיטי ג'ונס בהופעה חיוורת. הכוונות הטובות והקלישאות הנלוות מפילות רבים מהסרטים למלכודת הדידקטיות, והם נראים כאילו נעשו במטרה להיכנס לרשימות כמו זו שלפניכם. הנה עשרה סרטים שעשו את זה יותר טוב.

ארין ברוקוביץ' (2000)

ג'וליה רוברטס זכתה באוסקר על הופעתה החצופה והמלבבת כאם יחידנית חסרת השכלה, שמצאה לעצמה פרנסה כעוזרת משפטית ובמו ידיה (פחות או יותר) הביסה חברת אנרגיה גדולה שהמפעל שלה זיהם את מקור המים של עיירה בקליפורניה. התלבושות הסקסיות שלה, שעוררו ביקורת מסוימת, התקבלו עם הזמן כחלק מההצהרה הפמיניסטית של סרטו הסוחף של סטיבן סודרברג. ברוקוביץ' המקורית מופיעה בסרט בתפקיד אורח כמלצרית, וסיפורה שימש השראה גם לסדרת טלוויזיה מ-2021  בכיכובה של קייטי סגל.

מלאכיות מברזל (2004)

סרט הטלוויזיה בבימויה של קטיה וון גרנייה מתאר את מאבקן של סופרג'יסטיות אמריקאיות בשנות מלחמת העולם הראשונה. הילרי סוואנק ופרנסס אוקונור מגלמות את האקטיביסטיות אליס פול ולוסי ברנס, שתוכניות הפעולה שלהן נתפסו כקיצוניות מדי עבור התנועה הסופרג'יסטית האמריקאית (בהנהגת אג'ליקה יוסטון המורמת מעם) והן אולצו לעזוב. הן מקימות תנועה חדשה ומארגנות הפגנות ושביתות רעב בכלא, שם מנסים להאכיל אותן בכפייה. רומן קצר עם פטריק דמפסי (המגלם דמות בדיונית) לא גורם נזק גדול מדי לסרט מעורר ההשראה הזה. "סופרג'יסטיות" מ-2015, על המאבק המקביל בבריטניה, מעניין מבחינה היסטורית אך פחות מוצלח כסרט.

קרב המינים (2017)

בשנות השבעים נמאס לטניסאיות בארה"ב מהיחס המזלזל שקיבלו, ומהתשלומים הנמוכים שבאו איתו. אז הן ייסדו איגוד טניסאיות ונאבקו להשוואת שכרן. בתגובה אלוף הטניס לשעבר בובי ריגס הכריז שהוא יכול לנצח כל אישה. הטניסאית בילי ג'ין קינג נענתה לאתגר ובהזדמנות גם יצאה מהארון. הסרט המהנה הזה משחזר עם קריצה את האירועים עם אמה סטון ושרה סילברמן מצד הטניסאיות, וסטיב קארל מצד השוביניסטים. ואלרי פריס וג'ונתן דייטון מביאים לסיפור את ההומור והאמפטיה שאפיינו את סרטם "מיס סנשיין הקטנה". 

ליגה משלהן (1992)

הסיפור אמיתי, אבל הגיבורות בדיוניות, וזה שחרר את סרטה האהוב של פני מרשל ממחויבות לביוגרפיות הספציפיות. מרשל יזמה את ההפקה בעקבות צפייה בסרט תיעודי על ליגת הבייסבול של נשים, שנוסדה בשנות מלחמת העולם השנייה במטרה למלא את מקומם של הגברים שיצאו לחזית. הקאסט כולל את ג'ינה דיוויס בתפקיד המנהיגה, רוזי אודונל ומדונה (כשעוד היו מגניבות) וטום הנקס בתפקיד המאמן הסרבן, שבהדרגה מפתח מחויבות לספורטאיות המתמודדות עם כל סוגי השוביניזם.

הפסיון של ז'אן ד'ארק (1928)

סרטו של קרל תאודור דרייר מתאר את שעותיה האחרונות של המצביאה הצרפתייה מהמאה ה-15, אחרי שנלכדה על ידי האנגלים. התסריט מבוסס על רשומות המשפט שנערך לה, ומתאר את הלחץ האדיר שהופעל עליה על ידי הגברים סביבה להתלבש ולהתנהג כמו אישה. הובטח לה שאם תעשה זאת (וגם תודה שלא נשלחה על ידי אלוהים) היא לא תוצא להורג. אך היא מסרבת בתוקף ומועלית על מוקד. סגנון הצילום הייחודי והתקריבים על פניה עזי המבע של פלקונטי בתפקיד הגיבורה הלוחמת, משמרים את מעמדו של הסרט כאחד משיאי הקולנוע האילם.

כוננות עם שחר (2012)

סיפור חיסולו של אוסמה בן לאדן, עשר שנים אחרי פיגועי ה-11 בספטמבר, הוא בעצם סיפורן של האנליסטיות העקשניות של הסי.איי.איי שחקרו ואיתרו אותו. היחידה ללכידת בן לאדן הורכבה מנשים כי לדברי מייסדה מייקל שייר: "לאנליסטיות יש כישרון יוצא דופן לפרטים, לראות דפוסים ולהבין מערכות יחסים. למען האמת הן גם מבלות הרבה פחות זמן בסיפורי מלחמה, וביציאה החוצה לעשן סיגריות, מאשר הבנים". ג'סיקה צ'סטיין וג'ניפר אילי, שדמויותיהן הן תרכובות של סוכנות שזהותן נשמרת בסוד, מובילות בעוז את סרטה הסוחף של קתרין ביגלו, העוקב בתשומת לב אחר עבודת הנמלים שמביאה לאיתורו, ואחר המאבק העיקש לשכנע את הגברים סביבן שהן צודקות. 

הולכת רחוק (2014)

ריס ווית'רספון הפיקה את העיבוד הקולנועי לספרה של שריל סטרייד, שבו תיארה את המסע הרגלי שעשתה במטרה להתגבר על טרגדיה אישית. ווית'רספון גם מגלמת את הגיבורה, שמתחילה את המסלול שאורכו 1,770 ק"מ עם תרמיל ענק על גבה ומתמודדת באון עם כל הקשיים שבדרך. הסרט היפה, בבימויו של ז'אן מארק ואלה המנוח, עורר השראה בצופות רבות לצאת גם הן למסעות של זיכוך נפש בהרי קליפורניה. שנה לפני כן יצא למסכים "Tracks" היפה לא פחות, ששחזר את מסעה הרגלי הארוך אף יותר של רובין דיווידסון (מיה ואסיקובסקה) במדבריות אוסטרליה ב-1977. "המסע לא נהגה כהרפתקה במובן של משהו שצריך להוכיח או לכבוש. כשאנשים שואלים אותי מדוע לעשות את זה, התשובה הרגילה שלי היא 'מדוע לא?'" כתבה רובין בספרה. יש המון עוצמה בלראות אישה הולכת לבדה על רקע נופים פראיים פשוט כי היא רוצה.

פרידה (2002)

סיפורה של הציירת המקסיקנית שחייתה ויצרה אומנות בדרכה הייחודית קיבל טיפול ויזואלי עשיר מג'ולי טיימור. סלמה האייק הפיקה ומככבת בתפקיד האישה הנחושה, שאינה נכנעת לכאבי הגוף והנפש, חוקרת בציוריה שאלות של מגדר, גזע, מעמד ופוסט קולוניאליזם, והופכת את עצמה לאייקון פמיניסטי. ב-2017 האייק כתבה ל"ניו יורק טיימס" על עינויי הנפש שחוותה בעת ההפקה מידיו של הארווי וויינסטין. משסרב לשכב איתו הוא החליט להפשיט אותה על המסך, ואיים לבטל את ההפקה אם לא תסכים להצטלם בערום מלא בסצנת סקס עם אישה אחרת. האינפורמציה המדכאת הזאת תורמת רובד נוסף של משמעות למאבקים המתוארים בסרט.

איזה מין שוויון (2010)

ב-7 ביוני 1968 קבוצת עובדות שתפרו כיסויים למושבי המכוניות במפעל הלונדוני של חברת פורד, הכריזו על שביתה בדרישה להשוות את שכרן לזה של הפועלים הגברים שעבדו לצידן. מאבקן הכה גלים ומשך את תשומת לבה של שרת התעסוקה ברברה קאסל, וב-1970 נחקק בבריטניה חוק השוויון בשכר. סיפור המאבק שוחזר בדרמה קומית סימפטית בכיכובן של סאלי הוקינס ורוזמונד פייק, עם מירנדה ריצ'רדסון בתפקיד השרה. 

גברת אמריקה (2020)

כאמור, קשה למצוא סרטים עלילתיים איכותיים על ההיסטוריה של הפמיניזם, ולכן בחרתי לסיים את הרשימה עם המיני-סדרה המצוינת הזאת. "גברת אמריקה" התחכמה ובחרה להתמקד דווקא באויבת של המאבק הפמיניסטי – עורכת הדין השמרנית פיליס שלאפלי בגילומה החד והמדויק של קייט בלנשט. בשנות השבעים קבוצת מנהיגות פמיניסטיות ניהלו קמפיין להכניס לחוקה האמריקאית תיקון שעניינו שוויון זכויות. אלא שהמאבק נתקל בהתנגדות קשה דווקא מצד שלאפלי, ששכנעה עקרות בית רבות להצטרף לארגון הנגד שהקימה. מקבץ שחקניות מעולות (רוז בירן כגלוריה סטיינם, טרייסי אולמן כבטי פרידן, אוזו אדובה כשירלי צ'זהולם) ותסריט חכם ומדוקדק מאת דאווי ווהלר, מחיים את התקופה הסוערת והמתסכלת הזאת, ששינתה את הכיוון אליו פנתה האומה האמריקאית.