שדות הקרב: החקלאים בשוק הנמל מתפללים שלא ישכחו אותם

"רשם שמי שלא גולש לא קיים
נכנס למים וחיכה לגל שיקח אותו רחוק מכאן
הביט לשמש בעיניים
הוא לא ידע שזאת הפעם האחרונה"

בשעה 12:00 בצהריים שוק הנמל עוצר. בעלי דוכנים, קונים ועוברי אורח מתקבצים סביב סככה קטנה, שם שרים חברי להקת הפיל הכחול את "שיר על הים". מתוך תמונה שמונחת על כן, מוקפת בנרות ופרחים, מחייכים פניו של טל קרן ז"ל, גולש ודייג שנרצח עם חבריו בשבת בבוקר בעת שיצאו לים. השיר נבחר לבקשת המשפחה שמול דוכן הפרחים שלה, משק בן צבי מנתיב העשרה, משתרך תור ארוך. "אנשים כל הזמן באים ובוכים. כולם מכירים אותו", אומר תום בן צבי, מבעלי המשק. בזה אחר זה הזרים נמכרים, מעין אקט של השתתפות בצער שמנחם את הקונים לא פחות מאשר את המשפחה.

שוק הנמל הוא ברומטר שמייצג את החקלאות הישראלית. בימי שישי הוא מתפשט החוצה, כשאת הרחבה הצפונית והדרומית מאכלסים חקלאים ויצרנים קטנים שמוכרים את תוצרת טרייה וארטיזנלית. בשעות הבוקר המוקדמות מגיעים הקונים הקבועים, כמו השחקנית קרן מור והמתכונאית ענת לבל, שמסבירה למה הרוב באים לכאן: "עשיתי קניות ואני לא צריכה כלום אבל הייתי חייבת לבוא".

הפעם כמה חקלאים לא הגיעו, וארבעה דוכנים קבועים לא הצליחו לאסוף סחורה. כרובים קטנים וקלמנטינות ירוקות מרמזים על הבהילות שבה נקטפו ונאספו. פטריות טריות ממושב מבקיעים אין, כי הקטיף נעצר, היבול נהרס וצריך להתחיל הכול מאפס. מצד שני בדוכן של שלמה אברבנאל ממושב תאשור יש כמעט הכול, כולל מורינגה ופיטאייה. "אני מאוד רוצה לדבר, אבל הקונים מחכים. אנחנו בסדר וטוב שאנחנו פה", הוא אומר ומתפנה לטפל בתור הארוך.

גם אם אתם לא צריכים, פשוט תבואו ותקנו. שוק הנמל של אחרי המלחמה. צילום: שרון בן דוד

נטע רזניק מנהלת השיווק של השוק מספרת שזוהי הפעם הראשונה מזה שלושה שבועות ששלמה הגיע. "היה עליו לחץ מהלקוחות. כמעט כל העובדים עזבו, תאילנדים ופלסטינים, והלקוחות התנדבו לעשות הכול, ובלבד שהוא יבוא. את החקלאים מהעוטף לא מעניין כלום. הלב שלהם מרוסק. רק בשבוע האחרון הם התחילו לחשוב מה הלאה", היא אומרת. "בכל פעם שחקלאי סיפר שהוא הצליח לרדת לשדות ויש תוצרת אמרנו 'בוא'".

הדוכן של משק אורגניקא ממושב יתד בולט בנוף. במקום סחורה נוצצת הוא עמוס בשקיות ניילון לבנות ובתוכן בטטות ופירות הדר. על שלטים בכתב יד רשום באותיות גדולות "תוצרת אורגנית מהעוטף", ומספר להעברת תשלום בביט ופייבוקס. המשק מתארח בשוק והיה אמור להגיע עם שפע תוצרת אורגנית, אלא שיום קודם לכן הצבא סגר את הגישה לשטחים החקלאיים. "ההצעה להתארח בשוק פתחה לנו את האפשרות לחשוב על כך, כי היינו עסוקים בלשרוד את היומיום. לא יכולנו לסרב לכזה חיבוק", אומרת ספיר חביביאן, בעלת המשק.

אחותה מור אורן הגיע לעזור, ומחליפה חיתול להללי, בתם של חביביאן ובעלה אבי. ברגע שאפשר היה לצאת המשפחה התפנתה מהמושב לעבר ירושלים, לדירה שבני זוג שחיים בחו"ל העמידו לרשותה. הנשים מפעילות חמ"ל ילדים, ובני הזוג נמצאים על הקו בין ירושלים לשדות המושב – אליהם ניתן להגיע רק לפי אישור בטחוני. מתנדבים שהגיעו השבוע סייעו להם להציל את מה שאפשר. "הם עזרו לנו באיסוף, קטיף ואריזת התוצרת – בטטה אורגנית שרק הוצאנו מהאדמה, תפוזים, פומלות, קצה המזלג מכל מה שיש לנו. לא חשבנו שנצליח להציל משהו כי הכל נורא מורכב – לגייס מתנדבים, לדאוג להם ללינה ואוכל וללמד אותם את העבודות בכל פעם מחדש".

הדוכן של משק אורגניקא. שוק הנמל של אחרי המלחמה. צילום: שרון בן דוד

מנכ"ל השוק יובל כוכבי מספר שהוא מתנדב בחקלאות במשך השבוע. "יותר מאשר להם, זה עוזר לי", הוא אומר בחיוך מריר ומספר על ירידה משמעותית במספר המציגים. "יש הרבה אנשים במילואים, חסרים עובדים. תאילנדים חסרים בכל מקום, לא רק בעוטף. במשק של בן בן יש 23 תאילנדים, נשאר אחד. כמה הוא יוכל להמשיך ולהביא 40-50 איש בלתי מקצועיים כל יום?".

מכיוון שהחקלאים הם נשמת אפו של השוק, נוכחותם חשובה יותר מאשר הצורך למכור או עוד קבוצת רכישה. "אנחנו מתעקשים להביא את החקלאים. שהבנאדם עצמו יעמוד כאן. למי שלא יכל להגיע עזרנו בחיבורים עם קבוצות, אבל אנחנו מרגישים שיש הבדל כשהחקלאים עצמם נמצאים. התמיכה מקבלת משמעות אחרת". חביביאן שומעת את הדברים, ומוסיפה ש"נשמח גם שעוד חצי שנה, כשירשו לנו לחזור ולעבד את השטחים, אנשים יזכרו אותנו. יזכרו כמה חשוב לקנות תוצרת כחול לבן מהעוטף ובכלל".