אבי גבאי לא מתרגש מהסקרים ומתכנן להיות ראש ממשלה

במידה רבה אבי גבאי מגיע לישורת האחרונה של הבחירות חזק מהצפוי. הקמפיין האגרסיבי נגד נתניהו והליכוד הוא כל מה שאנשי כחול לבן היו אמורים לעשות ואפילו העובדה הפשוטה שהוא עדיין עומד בראש מפלגת העבודה לא הייתה הימור בטוח בתחילת מערכת הבחירות. מצד שני, על פי כל הסקרים המפלגה שבבחירות הקודמות קיבלה 24 מנדטים תעמוד הפעם על מספר חד ספרתי. בכל זאת, גבאי לא ממצמץ. הוא ערוך ל"מרחץ הדמים" – במילותיו – שצפוי במפלגה ביום שאחרי, ולא מתרגש מהמצביעים הוותיקים שמתקשים לראות אדם כמוהו – איש עסקים מזרחי, חדש במפלגה, לא איש שמאל ישראלי קלאסי – כיו"ר העבודה.

כשפוגשים אותו מחוץ למסכים מבינים את הביטחון שהוא מקרין. אפשר לקרוא לזה "אפקט גבאי". יש לו כריזמה ייחודית שלא עוברת באמצעי התקשורת אלא רק במפגש פנים אל פנים, איכות חמקמקה ששונה מהפתוס ושפת הגוף המוכרים שאותם מאמצים פוליטיקאים בעבודה מאומצת של משחק מול מצלמה ותרגילי חידוד מסרים עם יועצי תקשורת וקמפיינרים. גבאי הוא דוגרי, במידה רבה אנטי פוליטיקאי, ונראה כמי שמעדיף את התוכן על גבי הצורה. גם בלשכתו במטה מפלגת העבודה הקירות כמעט עירומים חוץ מתמונות של דוד בן גוריון, יצחק רבין, ואביו משה ז"ל. עוד בימיו כמנכ"ל בזק הוא נודע כאדם שקדן, בעל תוכניות סדורות, כזה שלומד סוגיות לעומקן ויורד לשורשן של בעיות. ייתכן שהדלק שמניע אותו נובע מההליכה נגד הזרם ובניגוד לסיכויים.

עוד כתבות מעניינות:
הדתי-ציוני שמרענן את מפלגת העבודה
אסף זמיר עוזב את העירייה והולך להיכנס לכנסת
גדי וילצ'רסקי לא מתרגש מבית המקדש של פייגלין

גבאי (52) הוא השביעי מבין שמונה ילדים, בן להורים יוצאי מרוקו ששוכנו במעברה בירושלים עם עלייתם לישראל. בכיתה ד' אובחן כמחונן אך בכל זאת לא בלט בלימודים. מצה"ל הוא השתחרר אחרי ארבע שנים כקצין מודיעין והגיע במילואים לדרגת רב סרן. את לימודי הכלכלה באוניברסיטה העברית הוא מימן בעבודה כמאבטח במשרד המשפטים לצד עבודות מזדמנות נוספות. את חייו המקצועיים החל ב־1994 באגף התקציבים במשרד האוצר וב־1999 עבר לחברת בזק. שם הוא טיפס במעלה סולם הדרגות עד שהפך ב־2003 למנכ"ל בזק בינלאומי וב־2007 למנכ"ל בזק. דרכו הפוליטית החלה בבחירות 2014 כשחבר למשה כחלון בכולנו ומונה לשר להגנת הסביבה בממשלת נתניהו. זו לא הייתה כניסה אידיאלית. גבאי התנגד למתווה הגז שעליו נלחמו טייקוני המשק בגיבוי נתניהו, וכשליברמן מונה לשר הביטחון ב־2016 הוא הגיש את התפטרותו. כשנה לאחר ההתפטרות הוא כבר נבחר לעמוד בראש מפלגת העבודה, גלגולה של מפא"י ששיכנה את הוריו במעברה.

איש עסקים בחסד, אדם שמכיר בערכה של עבודה מאומצת, איש מרשים פנים אל פנים, אבל גם גבאי עצמו ודאי תוהה: האם זה מספיק בעידן המסכים ההוליוודי שבו אנו חיים, שבו כדי להיות ראש ממשלה צריך להיות טיפוס מסוים מאוד? "כל מי שמכיר אותי באמת, כשהוא רואה אותי באולפני חדשות, אומר 'אני לא מכיר את האיש הזה'. גם כשאני מסתכל אני אומר: 'זה לא אני'", הוא צוחק.

אתה לא אוהב לעמוד מול מצלמה?

"לא שאני לא אוהב לעמוד מול מצלמה, זה פשוט לא אני, הדבר הזה שאתה עונה על שאלות פוליטיות בעיקר, שהן בדרך כלל לא מעניינות אותי – זה לא מוציא את מי שאני. אני תמיד מפתיע לטובה את כל מי שאני פוגש".

כשגבאי אומר ששאלות פוליטיות לא מעניינות אותו, הוא מתכוון לכך שהוא מעדיף לדבר על החיים עצמם, כמאמר ראש הממשלה הנוכחי, שלגביו לגבאי אין ספק: "אם נתניהו ייבחר אנחנו בתהליך של להיות טורקיה, מהר מאוד".

מי ירכיב את הממשלה הבאה?

"אני מקווה מאוד שגנץ אבל אי אפשר לדעת, אני חושב שלא נדע יום הבחירות".

כשהוא אומר שלא יישב עם נתניהו, אתה מאמין לו?

"אני מאמין למה שהוא אמר בחדר, באותה הקלטה, שהוא יישב עם נתניהו ושהדלת לא נעולה".

תרחיש של ממשלת אחדות – ליכוד, כחול לבן ועבודה – זה אפשרי?

"לא, לא רואה את זה קורה. אנחנו לא יושבים בממשלה של נתניהו, הדרך שלנו שונה משלו".

כמה מנדטים תקבלו?

"אי אפשר לדעת, באמת אי אפשר לדעת, הבחירות האלה לא פשוטות. אנחנו רואים בשבועיים האחרונים חזרה הביתה לעבודה, אנשים אומרים 'חשבנו להצביע כחול לבן ועכשיו חזרנו לעבודה', אנשים מתחברים לדרך שלהם, לאמת הזאת שלהם. אנחנו המפלגה היחידה ששמה תוכנית על השולחן לגבי איך לפתור בעיות, וגם הנבחרת שלנו נפלאה, ואנשים בסוף אומרים: זה קול נגד נתניהו ובעד התוכניות".

היו לכם כמעט שנתיים להתכונן לבחירות. מה אתה אומר על הביקורת שנשמעת שהמפלגה לא עשתה חיבורים נדרשים, למשל עם גבי אשכנזי?

"יש אנשים שרצינו שיצטרפו ואמרו 'אתם מפלגת שמאל ואנחנו לא חושבים שמהשמאל אפשר להגיע לשלטון', ואני לא מתפשר על העמדות שלנו".

בני גנץ אמר את זה?

"אני לא רוצה להגיד שמות, אבל אנשים בסדר הגודל הזה".

היה תרחיש שבו הסכמת להיות מספר 2 שלו?

"לא היה שיח ברמה הזאת אף פעם, כי אנשים בחרו שלא להתחבר למפלגת העבודה".

מה אתה חושב על קמפיין שתיית הקולות של כחול לבן?

"שהם עושים טעות גדולה מאוד. במקום להביא את המנדטים שלהם מימין, שזה תפקידם בחיים, הם הולכים לפתרון הקל של להגיד לאנשים 'צריך מפלגה גדולה', שזה קשקוש אחד גדול, וככה הם לא יביאו מצביעים מימין, ואם הם לא יביאו מצביעים מימין אז נתניהו ירכיב את הממשלה. זה איום ונורא, נשב יום אחרי הבחירות ונשאל 'למה לא הבאתם קולות מימין, לא לא ביטלתם את הרוטציה המטופשת שגורעת שניים־שלושה מנדטים מימין לכחול לבן'. אני חושב שכשאנחנו מסתכלים על המצב במדינה ועל הצורך הכל כך דחוף וחיוני להחליף את נתניהו, אז כל אחד צריך לעשות הכל בשביל זה, ואם צריך לבטל רוטציה אז מבטלים רוטציה, כי להחליף את נתניהו יותר חשוב מהתפקיד לשנתיים. שלא יהיה".

בעד לגליזציה

בשבועות האחרונים, בין הקמפיין הנעלם של מרצ, המרכז־בכל־מחיר של כחול לבן והנישה של המפלגות הערביות, העבודה – שהתלונה הקבועה עליה בשנים האחרונות היא שהיא מצניעה את היותה מפלגת שמאל – חזרה לדבר בקול ברור. מיד אחרי שמירי רגב אמרה "אז מה אם הם ירו על אשקלון" נתלה באשקלון שלט בהתאם, המילים "מדינה פלסטינית" נאמרות בבירור ומצע המפלגה מופץ ברבים ולא מוצנע.

כשאתה מסתכל מבעד לעיניים של הדור הצעיר בישראל, מה לדעתך הדבר שהכי קשה לו להתמודד איתו?

"להתחיל את החיים עם שכר נמוך ויוקר מחיה ודיור מטורף. החלום של זוג צעיר הוא שבעל הדירה לא יזרוק אותו מהדירה בסוף השנה או יעלה את המחיר בצורה שהוא לא יכול לעמוד בה. זה חלום קטן מאוד, אבל אלה החלומות שיש. הסיפור במדינת ישראל זה שיש דור שלם שאין לו תקווה, וזה האתגר הכי משמעותי של הממשלה הבאה שתקום – להחזיר את התקווה לצעירים. האתגר הוא להרגיש ביטחון, ביטחון כלכלי, שאתה מתפרנס ויכול לחסוך לדירה משלך, להקים משפחה, להיות מסוגל להביא ילד לעולם בלי לפחד כל כך מהעלויות של זה. החופש, אפילו לגליזציה של קנאביס – שאני בעד – זה חלק ממה שבן אדם צריך, שיכירו בצרכים השונים של הדור הצעיר".

אגב לגליזציה, שהפכה בון טון בבחירות האלה – מי שגוזרת את הקופון היא זהות של פייגלין. מה אתה חושב עליהם?

"אני בעד לגליזציה ואני אומר זה בפומבי כבר שנתיים, זה לא משהו שהמצאנו לקראת הבחירות. אני בעד מהרבה סיבות. מה אני חושב על פייגלין? אני חושב שזה אסון, עוד סוג של הונאת פונזי".

תן דבר אחד שתעשו כדי לשפר את חיי הצעירים בישראל.

"אני אגיד לך מה התוכניות שלנו: העלאת שכר המינימום ל־7,000 ש"ח, טיפול וסבסוד מעונות הילדים, קצבאות לקשישים, יש את תוכניות הבריאות שלנו, הדיור – להוריד את מחירי הדיור ולבנות שוק דירות להשכרה עם תמריצי מס לקבלנים – ושוד הגז. אלה הדברים שאנחנו עוסקים בהם, כולם למעט הקצבאות נוגעים לצעירים. תראה, ישנה התחושה הלא נעימה בקרב הדור הזה של להיות בן 35 וללכת להורים שלך ולבקש כסף. אני לא הייתי רוצה להיות במצב הזה. המצב שלי לא היה כזה כי להורים שלי לא היה מה לתת לי, אבל לא הייתי רוצה להיות במצב הזה, זה פשוט נראה לי מאוד מביך. אדם בגיל 35 אמור להיות עצמאי, ועוד פעם – אני לא מאשים את הצעירים, הם נולדו לתקופה שבה המחיה והדיור חסרי פרופורציה ליכולת ההשתכרות שלהם. מה נעשה עוד עבור הצעירים? נביא להם שלום, שלום זה הרבה מאוד בשביל הצעירים, בסוף מי שמשלם את מחיר המלחמות אלה הצעירים, לא המבוגרים יותר".

היו ימים מתוחים ברצועת עזה. מה חשבת אחרי הסופ"ש, כאזרח ישראלי?

"מביך שארגון טרור מוביל אותנו למצב שהוא מחליט בשבילנו מה הם התנאים שבהם הוא מפסיק לירות עלינו. מביך אותי לראות שנתניהו לא מציג תוכנית או מעשה שישחרר אותנו לטווח ארוך מהבעיה הזאת. אנחנו הצגנו תוכנית שלפיה חייבים להפוך את עזה למקום נורמלי עם חשמל, מים, ביוב ותעסוקה. כי ממקום נורמלי לא יורים טילים, ממקום לא נורמלי יורים טילים".

לא תיקון היסטורי

עצב חשוף נוסף שגבאי נגע בו באופן מפתיע לשמאל הישראלי הוא הפן העדתי. במפלגת העבודה היו כבר שלושה יו"רים מזרחיים, בליכוד אף לא אחד. גבאי החליט ללכת על זה, והוסיף לקלחת טענות על גזענות של נתניהו עצמו, כולל העובדה שהוא מקיף את עצמו בגברים אשכנזים והאמירה שיוחסה לו לגבי חיילי גולני, ש"הם בסדר כל עוד יש להם קצינים לבנים".

הקמפיין האנטי גזעני, הניסיון למשוך מצביעים ממוצא מזרחי, הצליח?

"זה לא קמפיין שנועד למשוך מצביעים".

לא?

"לא, זה קמפיין שבא לומר לציבור את האמת, זה קמפיין שבא לומר לנתניהו: הפעם אתה הגזען. הוא תמיד מחפש את הגזען התורן, איזה גרבוז. ראיתי את זה, ראיתי את האמת, ואמרתי 'אתה הגזען התורן', זאת המטרה של זה. לא שאני חושב שזה יביא לנו הרבה מצביעים, אבל אתה יודע, בפוליטיקה יש לך לפעמים הנאה מלומר את האמת".

כשהיית שר בממשלתו נתקלת בזה?

"לא הייתה לי יותר מדי אינטראקציה איתו, הוא לא מתעסק בחיים שלנו. כחלון התעסק איתו בנושאים הפוליטיים, אני לא, אז חוץ משתיים וחצי פגישות וישיבות ממשלה, הוא בעיקר אדם שלא אכפת לו מאף אחד, אבל את הגזענות שלו רואים. אתה רואה בסביבה שלו – אין סביבו מזרחים, בלשכה שלו אין, זה אדם שחוץ מגילה גמליאל ומירי רגב אין סביבו מזרחים, זה נורא ואיום. וגם הן יושבות על תקן אישה ומזרחית באותו טיקט. הרגשתי חובה לומר את זה – להגיד לבת אדם שהיא לא יכולה להיות בתמונה כי היא מזרחית, מה זה הדבר הזה?".

אתה חושב שאתה התיקון ההיסטורי לעוולות שמפא"י עשתה?

"אני לא תיקון היסטורי. קודם כל המפלגה הזאת עשתה גם הרבה דברים טובים. כשעושים הרבה דברים טובים עושים גם טעויות, הקימו פה מדינה ועשו גם טעויות, אני לא מתכחש לזה. אני לא רואה את עצמי כתיקון, אני רואה את עצמי כתקווה לעתיד. אני אומר להרבה אנשים שמגיעים עם טענות: אתם צריכים לבחור, אני מכיר במה שאתם אומרים, אבל תשאלו את עצמכם מה אתם מחפשים עכשיו, נקמה או תקווה לילדים שלכם? במי אתם נוקמים? הם לא כאן, תבחרו בתקווה לילדים שלכם, אני יודע לייצר עבורם תקווה, אני יודע לבנות להם מדינה טובה יותר. עזבו את מה שהיה, מה שהיה היה, אין מה לעשות, אי אפשר לתקן את העבר, הם לא כאן. אנחנו כאן. הילדים שלכם פה".

מה לגבי ותיקי המפלגה, אתה חושב שהם לא יצביעו כי אתה מזרחי?

"לא. אני חושב שאחת הסיבות שלחלקם קשה להצביע היא העובדה שאני חדש שבא פתאום למפלגה. יש הרבה אנשים שרגילים למישהו שנמצא הרבה שנים במפלגה. מצד שני יש כאלה שיותר קל להם להתחבר דווקא בגלל זה".

למה לא שובצו בעשירייה או בחמישייה הראשונה ערבי או ערבייה?

"תראה, כדי לשבץ במקומות האלה אתה צריך להביא דמות בעלת ערך, אם אתה לא מביא מישהו בעל ערך ציבורי גבוה לא עשית הרבה. ניסיתי לשריין במקום העשירי שני אנשים שהם בעלי משקל מאוד גדול בחברה הערבית והם לא רצו, ומאותו רגע זה לפי שיטת הפריימריז. אם המועמד הערבי היה מקבל יותר קולות אז הוא היה יותר גבוה".

למה אהוד ברק, שמחמיא לך המון, לא שובץ או נקלט מחדש למפלגה?

"אהוד לא רצה, הוא לא רצה לחזור לפעילות פוליטית ממש".

הוא מעדיף את הרשתות?

גבאי צוחק. "אין מה לעשות, יש לי הרבה הערכה אליו, אבל הוא לא רצה".

אם להקביל בין הקריירה העסקית לקריירה הפוליטית של גבאי, אולי נכון להגיד שבשתיהן הוא למד את כוחה של הסבלנות. הוא אמנם ניהל את אימפריית בזק כבר בגיל 41 ונחשב למטאור בעולם העסקי, אבל הוא סימן כמטרה את התפקיד כבר ארבע שנים לפני כן. בין לבין הוא נאלץ להסתפק בניהול חברת הבת בזק בינלאומי, שם צבר הישגים וניסיון עד שהבשילה העת. בינואר השנה, בתחילת מערכת הבחירות הנוכחית, הוא עוד טען שזה יהיה בינו לבין נתניהו, אבל אז הגיע חיבור גנץ ולפיד, הפיטורים של ציפי לבני בשידור חי, והצניחה בסקרים לחמישה מנדטים. כשמערכת הבחירות המכוערות בתולדות ישראל מתנהלת בין גנץ לנתניהו, גבאי יכול לחכות בסבלנות לבחירות הבאות. אם יצליח להגיע למספר מנדטים דו ספרתי ויפגין יכולת ניהול לצד כישורים פוליטיים במפלגה שעיקר המוניטין שלה בשנים האחרונות הוא שליפת סכינים, אולי הוא הוא עוד יזכה לעשות לימונדה מהלימונים של בחירות 2019.

בקרב השמאל הטהרני תמיד עולה השאלה אם אתה באמת שמאלני או שהגעת לעמדה הזאת משיקולים אסטרטגיים. אז אתה באמת שמאלני? מתי התחלת להצביע עבודה?

"תראה, קודם כל אני מכיר את האמירות האלה, וזה נכון שלא גדלתי ונולדתי בסביבה שהם גדלו, ולכן הקודים שלי, אפילו המילים שבהן אני משתמש, הם לפעמים שונים. לכן אנשים מרגישים פער ממה שהם רגילים לשמוע. ראש המטה שלי הסביר לי את זה. הוא יליד גבעתיים, היה בקן, בקומונה, הוא מכיר את המסלול. הוא אומר לי 'אבי, אתה יותר סוציאל דמוקרט מאיתנו, רק לא במילים שאנחנו רגילים לשמוע, אז הפער הזה לפעמים מפריע לאנשים'. הפעם הראשונה שהצבעתי עבודה הייתה לרבין ב־1992, זה הייתה ההצבעה השנייה שלי בחיים".

אחרי התשעה באפריל…

"אני לא חושב כרגע על היום שאחרי".

אבל זו שאלה שנדרשת, מפלגת העבודה ידועה כ…

"מרחץ דמים ביום שאחרי".

כמרחץ דמים ביום שאחרי. אתה ערוך לזה?

"אני ערוך להכל, יש לי שרירי צוואר חזקים", הוא צוחק.

אני מניח שלא דיברת עם ציפי לבני בחודשים האחרונים.

"לא".

אתה מתחרט על האופן שבו נעשו הדברים?

"אני בעיקר מרגיש שכל הדבר הזה היה מיותר. בסוף מה שרציתי לעשות זה שנהיה מפלגה אחת גדולה, שנחזק את המחנה, לכן גם נתתי לה להיות יו"ר האופוזיציה שזה היה בניגוד לדעת המפלגה שלי. כל התהליך הזה לא עשה טוב לא לה ולא לי. זהו. חבל".

אתה רואה אתכם חוזרים לשתף פעולה באיזושהי קונסטלציה?

"אני חושב שהחלק היותר עצוב בסיפור הזה הוא שאידיאולוגית לא היו בינינו פערים, לא היו לנו ויכוחים, בגלל זה חבל, הדברים שהם מעבר לעמדות יצרו את המצב הזה".

יהיה מכוער עד הרגע האחרון

בעוד חודשיים גבאי יחגוג 20 שנים של תל אביביות. הוא אמנם גדל בירושלים אבל היום הוא מתגורר בשכונת תל ברוך ומאמין ש"תל אביב היא העיר הכי מדהימה בעולם. היא הכי חיה בעולם, הכי בטוחה בעולם, אתה יכול להסתובב ברוב המקומות בתל אביב באמצע הלילה ולהיות מאוד בטוח. יש המון תרבות, המון פעילויות, מערך חינוך מצוין – אשתי מורה, בגלל זה אני אומר, מפרגן לה – ורון חולדאי ראש עיר מדהים. הוא אדם שיודע לנהל, יש לו חזון, יש לו ערכים. אני מאוד אוהב את העיר".

בועה או מיקרוקוסמוס?

"זו מטרופולין, היא תמיד שונה. מטרופולין שואבת צעירים, שואבת לתוכה יזמים, אנשים אמיצים שמוכנים לזוז. באופן טבעי העיר מאוד שונה ומאוד חיה ובועטת".

ניקח סוגיה אחת שמחברת בין המקומי לארצי – דרום העיר. איך היית ניגש לטפל בנושא?

"של המסתננים?".

העניין של מסתננים, פליטים או מהגרי עבודה, זה עניין של טרמינולוגיה.

"זה עניין שצריך להגדיר. דבר ראשון שצריך לעשות הוא לבדוק את המעמד שלהם, אם האדם פליט או לא, לבדוק את הזכאות. אחר כך מי שלא פליט צריך לבדוק אם אפשר להחזיר אותו למדינה שלו בלי שהוא מסכן את חייו. הדבר השלישי זה לתת כלים לרשות המקומית להתמודד עם העניין, בסוף הם לא יודעים להתמודד עם כמויות כאלה של אנשים שצריך לתת להם שירותי רווחה וכו'".

ברור לך שברגע שאתה משתמש בטרמינולוגיה של מסתננים אז כבר קמים עליך.

"אבל יש מסתננים שהם פליטים, ויש מסתננים שהם לא פליטים. אי אפשר לרצות את כולם, צריך להגיד את האמת שלך".

רון חולדאי נכנס לקדנציה החמישית, אתה לפעמים משתעשע ברעיון של לנהל את העיר אחריו?

"לא".

אף פעם?

"השתעשעתי ברעיון לפני כמה שנים אבל אמרתי לעצמי שהוא באמת מנהל אותה מצוין והבעיה האמיתית של המדינה היא ברמה הארצית של דיור, בריאות וחינוך, ולכן אני מעדיף להיות איפה שאני".

אתה רואה את עצמך ראש ממשלה בישראל?

"אני מאוד מקווה. בשביל לעשות את השינויים הגדולים שאני מאמין בהם ושאני יודע שאפשר לעשות אותם צריך להיות ראש ממשלה. יש דברים שאתה יכול לעשות כשאתה שר, ויש דברים, כמו לשנות התרבות של איך נראית המערכת הציבורית, שצריך להיות ראש ממשלה בשבילם".

אתה רואה את עצמך ממשיך בפוליטיקה בשנים הקרובות?

"כן. אני החלטתי שאת החצי השני של החיים שלי אני מקדיש לציבור".

גם אם יהיו תקופות של מספרים חד ספרתיים של מנדטים?

גבאי צוחק. "תאמין לי שהשנה וחצי האחרונות לא היו הכי קלות בעולם, הרי אף אחד לא חשב שאגיע לרגע הזה, לתשעה באפריל, התקשורת כל הזמן חיפשה לי מחליף. אני אדם נחוש, אם אני מאמין במשהו אני הולך איתו, אני לא נותן לשום דבר לעצור אותי. זה משהו שגם הצעירים צריכים לדעת, שימו לכם יעד ותדעו שיהיו הרבה משברים בדרך אליו".

יהיו עוד הפתעות בימים הקרובים?

"כן, אני חושב שהקמפיין המכוער של הליכוד לא יסתיים, הם יעשו עוד דברים מכוערים, אין לי ספק בזה. הם מחקים את הקמפיין של טראמפ, גם שם עשו דברים עד הרגע האחרון".
מה יש בנתניהו שתופס ככה את האנשים, שאפילו מי שנדפק ממנו מצביע לו?

"הוא קמפיינר, הוא לא ראש ממשלה, הוא משקיע את כל זמנו בקמפיין הפוליטי. האמירות שלו קשורות בקמפיין הפוליטי, לא בלהיות ראש ממשלה. הוא לא אומר דברים שהוא יודע שבסיס הבוחרים שלו לא אוהב, הוא מתעדף את הקמפיין הפוליטי על פני המעשה, זה הסיפור שלו, בגלל זה הוא מצליח. קח את ההסכם שהוא עשה עם האו"ם בנוגע לפליטים, למסתננים, אחרי שש שעות הוא הבין שהקהל נגדו אז הוא התהפך חזרה ושכחו את זה. הוא התחיל משהו שהוא האמין בו ואז חזר בו, זה הכוח שלו, זה כאילו בהפוך על הפוך אבל זה הכוח שלו".