מר זמיר הולך לירושלים: אסף זמיר עוזב את העירייה לטובת הכנסת

בעוד חודש יעלה אסף זמיר לירושלים, שם יישבע כחבר כנסת מטעם רשימת כחול־לבן, שבה שובץ במקום ה־19. מעגל אחד, הכולל עשר שנות כהונה כסגן ראש העיר ומחזיק תיק החינוך, לצד הפסד צורב אחד במירוץ לראשות העיר מול רון חולדאי – ייסגר. רק השבוע סיעת רוב העיר שהקים כסיעת צעירים כשהיה בן 28 חברה לקואליציה בפעם השלישית, ובאופן אירוני דווקא הבחירה שלו להצטרף לפוליטיקה הארצית אפשרה זאת. כעת מעגל חדש ייפתח, לצד הבטחה שלו להמשיך להשפיע על הנעשה בעיר, ובמידה מסוימת בעירייה, מכנסת ישראל.

התנועה בין שני הקצוות מאפשרת לזמיר להביט אל בניין העירייה ומקטרגיו באופן מפוכח יותר – הוא כבר אינו חוסה בצלו של חולדאי ולא נמצא בלימבו של המקום השני. זמיר הוא כעת יו"ר תנועה קואליציונית, השנייה בגודלה בעיריית תל אביב־יפו, וחבר במפלגה שמאיימת על קץ שלטון נתניהו, אשר על פי הסקרים עשויה גם לממש את האיום.

בוא נחזור רגע לערב הבחירות לעירייה. איך ומתי אתה מקבל את הבשורה על ההפסד?

"הייתי במטה הבחירות וזה כבר היה ברור. התקשרתי בשתיים בלילה לברך את רון חולדאי, הוא לא ענה לי, ובבוקר אמר בתקשורת שלא התקשרתי אליו".

נפגשתם מאז הבחירות?

"הייתה לנו פגישה אחת מאוד לא מוצלחת, מאוד טעונה".

מה הדבר הכי מגעיל שאמר לך?

"לא אומר".

הוא התקשר לברך על הריצה?

"כשהודיעו בחדשות 2 הוא סימס לי".

מה הוא סימס?

"'בהצלחה'. תשמע, יש אנשים שבמסגרת מסע הבחירות שלי נפגעתי מהם בצורה הכי עמוקה שנפגעתי בחיים, אנחנו ארבעה חודשים אחרי זה ואני לא מצליח להשתחרר מזה, אז אני לא מבטל את הפגיעה שלו. לא הכל נובע מרוע ויש שם פגיעה אמיתית, אני לא חושב שצריך להסתכל על זה ככה, אבל אני מבין שזה המצב".

אתה עוזב את העירייה מודאג?

"אני לא מודאג מחמש השנים הקרובות בתל אביב. הצעתי תזה ותוכנית עבודה שחשבתי שהיו משפרות אותה הרבה, ואני דואג מאי מיצוי הפוטנציאל והעמידה במקום, אבל אני לא צופה דרדור. בסוף יש פה עירייה חזקה וטובה וראש עיר טוב. בכל זאת – גם בממשלה אני אומר את זה – צריך להגביל בזמן גם אנשים טובים, כי יש לזה השפעות על המערכת גם כשהם חושבים שאין. אני עוזב בצורה שאני לא מרגיש כעזיבה, אני הולך להיות נוכח מאוד פה בבניין".

מה זאת אומרת?

"יש לי סיעה של שישה חברים שהם חלק מרכזי בקואליציה, ואני עומד ללוות אותם ולהעניק גם מניסיוני. אני עדיין יו"ר תנועת רוב העיר, מה שקורה בעירייה חשוב לי, מה שקורה בעיר חשוב לי, וממקום מושבי בכנסת אשתדל לקחת את כל הכוח שיהיה לי כדי להשפיע לטובה על החיים בעיר. אני לא מתכוון להפסיק להיות נוכח בעיר, ובמובנים מסוימים – גם בעירייה".

אתה חושב שעוד תחזור לפה?

"אני לא חושב על זה, אני לא יודע".

היית רוצה לחזור?

"אני לא עוסק בזה. אני אוהב מאוג את העירייה, אני אוהב מאוד מאוד את העיר, ותמיד אשאף להיות במקום שישפיע על העיר – בעירייה או בממשלה. אתה שואל אותי שלושה חודשים אחרי שהתמודדתי על ראשות העירייה? ברור שהחלום הזה והשאיפה הזאת לא נעלמו, אבל אני לא עושה תוכניות לעוד ארבע־חמש שנים, אני מסתכל על מחר ועל האתגר הבא שלקחתי על עצמי".

אסף הראל תקף אותך בקמפיין, ובסוף נכנס לנעליים שאתה היית בהן. מה חשבת על זה?

"חשבתי שהוא הטעה את הציבור בצורה מאוד גלויה וקיצונית, אמר דבר אחד ועשה מיד את ההפך הגמור, והרבה אנשים הצביעו לו מתוך ההבטחה שיהיה אלטרנטיבה. אני עשר שנים פה ולא הפרתי הבטחה אחת, לא הבטחתי להיות באופוזיציה ולא בקואליציה ולא הולכתי שולל אנשים. ניסו ב־2008 וגם ב־2013 להוציא ממני הבטחות לגבי עם מי אשב, ומעולם לא מכרתי אשליה לציבור. מה שהוא עשה זה למכור אשליה לציבור וזה גורם לי לחשוב שרמת המחויבות שלו לעיר נמוכה מהמצופה מסגן ראש עירייה. אני מקווה שאני טועה, אבל זה היה מהלך מאוד ציני".

היית סגן ראש עירייה טוב?

"אני לא נותן לעצמי ציונים. אם אתה מסתכל על גרף ההצבעות על פני עשור ושלוש מערכות בחירות, אז בעיניי, בקרב הציבור שאותו אנו שואפים לייצג הייתה שביעות רצון גבוהה כי הגדלנו את כמות הקולות בכל פעם".

מה הדברים שאתה גאה בהם?

"אנשים לא זוכרים, אבל לפני עשר שנים, כשחברנו לעירייה, היא הייתה הרבה יותר אפורה, הרבה יותר אטית בתגובותיה, עם מדיניות שלא דיברה לאוכלוסייה היותר צעירה והליברלית בעיר ועם תקשורת לוקה בחסר עם תושבי העיר. רוב העיר הייתה בורג משמעותי במעבר של העירייה להיות יותר מתקשרת, פתוחה יותר, חשופה יותר, שקופה יותר, עדכנית יותר, ואני חושב ששיפרנו את תדמית העירייה בעיני התושבים".

זמיר עוזב את העירייה מסופק. "הצלחתי בהמון דברים, השארתי חותם בהרבה מאוד פרויקטים ובשינויי מדיניות", הוא אומר. למרות המדיניות הריכוזית של חולדאי ונטייתו לנכס לעצמו את ההחלטות בנוגע לשינויים בעיר, זמיר יכול לזקוף לזכותו את הגדלת הסיוע לעסקים קטנים בעיר, את הקמת יחידת הצעירים ואגודות ספורט, מרכזי נוער שכונתיים, מזא"ה 9 ומרכזי צעירים נוספים, מרכזי נוער שכונתיים, קידום פרויקט דיור בר השגה הראשון בארץ ביוזמה של עירייה, תקציבים לטובת התיירות הגאה, הכנסת המילים "מצעד הגאווה" לבסיס התקציב, מינוי פסיכולוגים עירוניים במערכת החינוך שמתמחים בילדים להורים להט"בים ובילדים להט"בים בתוך בתי הספר.

יש משהו שאתה מתחרט עליו?

"יש רגעים, כשאתה עמוק בתוך המערכת, שבהם האיזון מופר – אתה מוקף רק באנשי העירייה והיכולת שלך להבין את האזרח הקטן שנלחם במערכת ומרגיש שעושים לו עוול נפגמת. הריצה שלי לראשות העירייה פתחה לי את העיניים והחזירה לי את הבאלאנס הנדרש כדי להבין מה הם מוקדי הכוח ולטובת מה צריך להפעיל אותם. בהיבט הזה לא הייתי תמיד קשוב מספיק לכל מאבק שהתקיים בעיר, לפעמים בצדק כי לא הסכמתי איתם ולפעמים הגנתי יותר על המערכת. זה דבר שלפעמים אני מתחרט עליו".

סוגיה ספציפית?

"כפר שלם והפינויים, הבאלאנס בין החנייה להגנה על הולכי הרגל במדרכה, מאבקים נקודתיים בתוך מערכת החינוך ומאבקי הורים בכל מיני תחומים".

פעור תהומה

בחודש פברואר הצטרף זמיר למפלגת חוסן לישראל שהקים בני גנץ. הוא שובץ במקום ה־11, אך נדחק במורד העשירייה השנייה עם האיחוד עם יש עתיד, שיצר סופרגרופ של מפלגת מרכז עם יאיר לפיד, שלושה רבי אלופים ושמות כגון מיקי חיימוביץ', יועז הנדל, צבי האוזר ואורנה ברביבאי. פערים אידיאולוגיים? זמיר אינו מוטרד. "כחול־לבן היא מפלגת מרכז שיש בה דפנות של שמאל וימין. אני בדופן השמאלית כפי שברור לכולם ויועז בדופן הימנית, בסוף אנחנו יושבים בחדר ושואלים מה מדינת ישראל צריכה".

הוא החליט להצטרף לאחר שאנשיו של גנץ פנו אליו. "ראיתי בכך הזדמנות להקים מפלגת שלטון עם מנעד רחב של דעות, ומועמד שמאמין ביכולת שלו להיות ראש ממשלה. הרגשתי שביבי נתניהו עוד רגע שורף את המועדון וחייבים להתגייס כדי לנסות להחליף את השלטון".

תראה אותך, כבר מדבר כמו פוליטיקאי.

זמיר צוחק. "יש הזדמנוית בחיים שאתה לא יכול להגיד להן לא, הזדמנויות לאומיות. לא ברמה האישית, אלא להיות חלק מקבוצה שמנסה לאתגר את השלטון, גם מתוך ידיעה שאם אני אצליח ואעשה את זה אוכל להשפיע הרבה יותר מלהיות חבר מועצת עיר. התמסרתי לזה ואמרתי כן, ואז התחילה סדרה של פגישות כדי להבין אם יש בסיס אידיאולוגי משותף".

שהוא?

"ישראל ממלכתית יותר עם הנהגה שפויה, ששואפת להיות הנהגה של כל העם ולא של חצי מהעם, שאינה מבטלת אנשים אחרים בגלל דעות אחרות, שמכוונת למדיניות שבאמת תצמצם פערים חברתיים ותקרב פריפריה למרכז, תדאג לחלוקה צודקת של משאבים, תשמור על הביטחון, תחתור להזדמנות מדינית ותהיה חפצת שלום ולא תוותר על הזדמנויות ככל שיהיו כאלה".

בוא נעצור רגע בחפצת שלום. המסרים יפים ונעימים, אבל דוד אמסלם דיבר ב"פגוש את העיתונות" על "הפעור התהומה" בינך לבין יועז הנדל.

"אין תהום פעורה ביני לבין יועז הנדל, אנחנו מסכימים על 80 אחוז מהדברים וכל המשפטים שאמרתי לך עכשיו על הסיבה שכחול־לבן צריכה להיות מפלגת שלטון – גם יועז יגיד לך".

על מה אתם לא מסכימים?

"יכול להיות שכשאני ויועז עושים ניתוח גיאו פוליטי של הסכסוך הישראלי-פלסטיני אנחנו מנתחים אחרת את הפוטנציאל שלו להגיע לסופו, ואם אני אדם יותר אופטימי והוא אדם יותר פסימי וחשדן אז זה מביא אותו לנהל טקטיקה שהיא אחרת משלי. אבל אם אתה שואל את יועז הנדל אם הוא רוצה שלום, הוא יגיד לך כן".

אתה מבין את הביקורת הציבורית כלפי המסרים העמומים של כחול־לבן?

"עד הרגע הזה אנחנו מנסים להתגבר על המחלוקות כדי להציג לציבור תוכנית עבודה של כל התנועה על כל עקרונותיה ואמונותיה. אחר כך אני מעריך שלא יהיה בלבול, וזה בלבול שהוא טבעי כשקמה מפלגה מאפס ומחברת בין שלוש מפלגות. הביקורת על החוסר בדעות מושמעת בעיקר מאנשים שמצביעים למפלגות אחרות. אנשים מרגישים שהמפלגה מייצרת תקווה ושיש סיכוי לשינוי, ובגלל זה אנשים עפים עליה".

אם לא תנצחו, אתה רואה את המפלגה נשארת בתמונה?

"מה זה הדיבור הלוזרי הזה? אני חושב שאנחנו הולכים להרכיב את הממשלה, אם אני אהיה חבר בכחול־לבן והיא תרכיב את הממשלה ותנהיג את המדינה למקום טוב יותר – אני עשיתי את שלי. אני מסתכל על זה כמאמץ קבוצתי שחשוב למדינת ישראל ולעם ישראל. אני מדבר על זה בפתוס אמנם, אבל אני מרגיש את זה".

מה הצעת החוק הראשונה שתרצה לקדם?

"אני מניח שזה יהיה קשור לברית הזוגיות".

מי יהיו החברות בקואליציה?

"בתור התחלה השאיפה שלנו היא הליכוד והעבודה. עכשיו, אחרי שנים של פילוג ושיסוע, רצוי ליצור ממשלה מאוחדת שתהיה מודל ודוגמה".

אתה לוקח בחשבון שתצטרך להיות יותר אגרסיבי?

"למה אתה חושב שאני לא אגרסיבי?".

חלק מהפרסונה שמזוהה איתך היא שאתה יותר נעים הליכות מאשר אגרסיבי.

"אין קשר, אני תמיד אהיה נעים הליכות ואני תמיד מאמין בלפעול בדרכי נועם ומתוך כבוד לאחר ותוך ניסיון כן להבין מה הצד שנגדך רוצה ולמה. זה לא משנה את העובדה שהוכחתי בעשר השנים האחרונות שאני יודע להיות נחמד ולהוציא דברים לפועל, זה אגרסיביות".

אולי בבחירות המקומיות היית מצליח יותר בהשתלחות ובתקיפה ברמה האישית?

"לו הייתי חוזר אחורה הייתי מנהל בדיוק אותו קמפיין. זה קמפיין שכל מי שאני פוגש בעיר חושב שהיה ישר, הגון ונקי. חולדאי חושב שהוא לא היה כזה אבל זו הצורה שלי וזה הסגנון שלי ואני לא מתכוון לשנות אותו. אני לא מאמין שצריך לרדת נמוך ולהשחיר וללכלך במקום שאין בכך צורך. אני מאמין שמותר וצריך להעביר ביקורת והיא צריכה להיות עניינית, ועדיף שהיא תיפול על אוזניים ענייניות. זה לא תמיד המצב".

אתה בדרך לירושלים, מה לגבי התדמית שיש שם על התל אביבים, כשותי אספרסו מנותקים?

"אני לא מקבל את התדמית הזאת, הלוואי שהיו עוד ערים בארץ כמו תל אביב".