עמותה ישראלית חדשה תקדם טיפול באמצעות חומרים פסיכדליים

החומרים הפסיכדליים נכנסים שוב לעולם הפסיכיאטריה. עמותה ישראלית חדשה נותנת גז בנושא: "קיימים טיפולים יעילים שלא מקודמים מחקרית ולא מגיעים לאנשים שזקוקים להם"

31 בינואר 2019

לא לחינם ענו כמעט שני שלישים מהנשאלים בסקר הסמים הגדול של Time Out תל אביב "כן" על השאלה אם היו מוכנים להשתתף בטיפול באמצעות סמים פסיכדליים. עוד בשנות ה־50 וה־60 נערכו בארצות הברית ובמדינות נוספות טיפולים ניסויים בחומרים כמו LSD ופטריות, ובשנים האחרונות הרנסנס הרפואי־פסיכדלי מגיע לשיא. ישראל, בשקט בשקט, נמצאת בחוד החנית של הרנסנס הזה. הסרט המדובר "טריפ של חמלה" שמתעד טיפולים ב־MDMA שנערכו במרכז לבריאות הנפש בבאר יעקב הביא את הנושא לחזית, הכנס השנתי האחרון של החברה הישראלית לרפואה וטיפול בהתמכרויות התמקד ברפואה פסיכדלית, וכעת קמה עמותה חדשה שמתכוונת לשמש גוף ידע מרכזי בתחומים הללו. עמותת מרפא – מחקר וריפוי פסיכדלי ישראלי – הוקמה על ידי אקדמאים ואנשי מקצוע מתחומי הרפואה, הפסיכיאטריה, הפסיכולוגיה ומדעי המוח, והיא חרתה על דגלה לעודד מחקרים, כנסים ושיתופי פעולה בתחום הרפואה מבוססת הפסיכדליה.

>>> האם סמים פסיכדליים הם פתח לאלוהים?
>>> הפטריות הפסיכדליות בדרך להחליף את הציפרלקס
>>> הצעירים התל אביבים שהחליטו להיפרד מהשאכטה

"מה שהביא אותנו להקים את העמותה הוא הסתכלות כנה על המצב בשטח שעמו מתמודדים פגועי נפש מול הממצאים העדכניים ביותר בעולם בריאות הנפש שאותם אנו מכירים כחוקרים וכמטפלים, נוסף על מקרי ריפוי אישיים שנחשפנו אליהם ושהשפיעו עלינו עמוקות", אומר ד"ר אביעד הדר, פסיכולוג וחוקר מוח ששימש כיועץ מדעי למשנה למנכ"ל משרד הבריאות בתחומי בריאות הציבור ואחד ממייסדי מרפא. "כל הדברים האלו גרמו לנו להבין שקיימים טיפולים יעילים שלא מקודמים מחקרית ולא מגיעים לאנשים שזקוקים להם. לצערנו, בתחום שבו הסבל הוא עצום והיעילות התרופתית הנוכחית בו היא מהנמוכות שיש, המחקר מתנהל בצורה אטית וספורדית מהסיבה הפשוטה שאין מי שידחף קדימה". מעבר לידע האמפירי, גם היכרות אישית עם בחורה בריטית שסבלה מפוסט טראומה והתנסתה בטיפול ב־MDMA עזרה לחזק אצל ד"ר הדר את הצורך בגוף שיקדם את המחקר בארץ. "החיים שלה השתנו מקצה לקצה", הוא מספר. "ההיכרות בינינו ארוכת שנים. היא הייתה בן אדם שלא תפקד וחזרה לתפקד באופן מלא, וזה דבר שדי נדיר בתחום של בריאות הנפש".

החומרים הפסיכדליים מוכרים בתרבויות הילידיות כמדיסינות במשך אלפי שנים. כיצד קרה שברפואה המערבית איחרו כל כך להבחין בפוטנציאל הטמון בהם? ד"ר הדר מדגיש שלמרות ההילה האקזוטית הכרוכה בשימוש השמאני הטקסי (והאופנתי למדי היום), צריך לזכור שברפואה המערבית הגישה הרווחת היא בידוד השפעתם של מרכיבים שונים על האדם ובחינתם באופן מבוקר, בזהירות ובחשדנות. "ברגע שאתה לוקח חומר מסורתי והופך אותו לתרופה מערבית הוא הופך לדבר אחר לגמרי", הוא אומר.

ד"ר הדר מבקש לצנן את ההתלהבות מפתרונות קסם ומדגיש שיש צורך לעקוב אחרי המדע. מעבר לריגוש הנובע מקסמי הרפואה המסורתית והפסיכדליה, יכול להיות שההייפ יישכח לנוכח ממצאים שיראו את חוסר יעילותן של המדיסינות להתמודד עם תופעות שלא נבדקות כרגע. לצד זה הוא מדגיש שאין להתעלם מהיעילות המוכחת של החומרים הללו להתמודד עם תופעות שנבדקו ושיש לדחוף לקידום המחקרים. לדבריו, "בכל יום שעובר אנשים מאבדים את החיים שלהם. אנחנו חייבים להרחיב את ארגז הכלים המערבי בתחום בריאות הנפש".

לכל תוצאות סקר הסמים הגדול