לאנוס את הצדק: מתנגדים לעסקת נתניהו? טוב שהתעוררתם

הסדר הטיעון המתגבש-או-לא של בנימין נתניהו נמצא בכותרות בימים האלה, ומביא איתו דיונים רוויי אמוציות על התנהלות מערכת המשפט והקלות שבה היא מציעה לחשודים הסדרי טיעון נוחים. ועל זה אני אומרת: באמת טוב שהתעוררתם! כבר שבוע שהשיח הציבורי ומהדורות החדשות עוסקים בנושא ללא הפסקה. עוד ועוד פרשנים עולים ומדברים נגד העסקה המקלה, כאילו הפרקליטות מעולם לא חתמה על עסקאות טיעון שבאות להקל. נתניהו ועורכי דינו לא המציאו את הסדרי הטיעון. החיפוש אחר מוצא קל ומהיר שאפשר לסמן עליו וי כ"הרשעה" הוא הרגל רע של הפרקליטות כבר זמן רב.

ואיפה אנחנו מוצאות עסקאות טיעון מקילות שכאלה בכמויות? בתיקים רבים של מעשי אונס, כמובן. רוב הנפגעות מאלימות מינית בוחרות לא להתלונן. המעטות שמוכנות לעמוד בקושי שבהגשת תלונה, חקירה ומשפט, מגלות שאפילו אם הוגש כתב אישום (מה שקורה במקרים בודדים בלבד), הוא לרוב יסתיים בעסקת טיעון מפנקת (מפנקת את הנאשם, כמובן).

גם זה נגמר בעסקאות טיעון. שלט חוצות באילת עם פניהם של החשודים באונס הקבוצתי

יכול להיות שנחשפתן לעסקאות טיעון כאלה. לאורן עוזיאל ולרונן שיך, שהפיצו בטלגרם תמונות אינטימיות של מאות נשים, הגישו על מגש של כסף עסקאות טיעון לעונש מגוחך במיוחד. גם כמה מהמעורבים באונס הקבוצתי באילת הוחתמו על הסדר טיעון. כך גם רונן ביטי, שהורשע בעבירות מין, זכה להסדר טיעון שהסתכם בתשעה חודשי עבודות שירות ומאסר על תנאי. עסקת הטיעון של ביטי סוקרה בהרחבה והובילה למחאה ציבורית, כולל עצומה של תנועת כולן שעליה חתמו אלפי א.נשים ובסופה הוחמר העונש ל-20 חודשי מאסר, עדיין עונש קל מאין כמוהו על פגיעה מינית בנערות, הצעירה בהן בת 13 בלבד.

פעילות "כולן" מפגינות בקריית הממשלה (צילום באדיבות "כולן")

ומה קורה בעשרות תיקי אלימות מינית אחרים, בפרופיל נמוך יותר, שעל עסקאות הטיעון שנסגרות בהם אנחנו אפילו לא שומעות? נעם לוי, בעל חברת ניקיון שאנס ותקף עובדות זרות, חלקן חירשות ואילמות, זכה להסכם טיעון מקל ביותר. יותם אוקון, מורה שפגע מינית בתלמידה בת 12, ניהל משא ומתן עם הפרקליטות על גובה הפיצויים שישלם לנפגעת. גבר בן 50 הורשע במסגרת עסקת טיעון בעבירות מין חמורות ובאונס של שלוש בנותיה הקטינות של בת זוגו. כך גם ישראל חיים, שהשקה באלכוהול נערה בת 13 ותקף אותה מינית בגינה ציבורית ברמת השרון, קיבל עונש מופחת בעקבות הסדר טיעון. על המקרים האלה ועשרות אחרים אנחנו לא שומעות. המילים "הסכם טיעון" לא גורמות לתקשורת לסקר את הנושא בביקורתיות הנדרשת או לציבור להשמיע קול זעקה.

ני צריך עסקאות טיעון? הפגנה נגד תרבות האונס, אוגוסט 2020 (צילום: שלומי יוסף)

נראה ששכחנו שתפקידה של מערכת המשפט הוא לא לסגור את התיק מהר ככל האפשר, אלא לרדת לחקר האמת, ולהעניש באופן משמעותי על פגיעה כך שתיווצר הרתעה. מערכת המשפט נועדה להשיג צדק לנפגעות ולהגן על החברה מעבריינים אלימים שנכון להיום משתחררים מהכלא (או מכל סוג של ענישה) במהירות, ובידיעה מלאה שלא יצטרכו לשאת בהשלכות האמיתיות למעשיהם.

עסקאות טיעון הן סימפטום למערכת שלא מחפשת צדק. ההוכחה הכואבת ביותר לכך היא גל של טורי דעה של עיתונאים בעלי עמדה מוצקה, שמפצירים בנתניהו "שלא לחזור על הטעות שעשה משה קצב". במקום לנזוף בפרקליטות ולהזכיר לה שקצב הורשע באונס וישב בכלא על מעשיו, במקום לדרוש מהפרקליטות לעבוד קשה כדי להגיע להרשעה וענישה, ציון אמיר ואחרים מטיפים לנאשם בעבירות לבחור בעסקת טיעון, שברור לכל שהיא הבחירה הנוחה ביותר לכל הצדדים, ומי בכלל חושב על טובת הציבור. תפקידנו כחברה הוא לדרוש שמערכת המשפט לא תימדד במספר ההרשעות שהשיגה בעסקאות טיעון מפוקפקות ומקלות, אלא בענישה הולמת על פשעים והכרעה בבית המשפט. לכך נוכל להגיע רק כשהציבור והתקשורת ישמיעו קול רם וברור, ותימתח ביקורת מתוקשרת על עסקאות טיעון שבגללן נפגעות אלימות מינית מאבדות אמון במערכת.