חוגגים עשור לבר השפגאט: "הוא תמיד שם, ותודה על זה"

השפגאט, צילום: אלה פנסו
השפגאט, צילום: אלה פנסו

הוא סומן בתור ממשיך דרכה של האוויטה, נתנו לו רק 4-5 חודשים לשרוד והמייסד רן לייבל פספס את ערב הפתיחה בגלל שעשה פוליש וחטף הרעלה - השפגאט חוגג עשור ואנחנו שאלנו כמה מעובדי ובליינות המקום על הזיכרון הכי יפה שלהן מהמקום. כלומר, מה ששרד את כל החגיגות

בתל אביב המודרנית, הקונספט של "גיי בר" עשוי להישמע לא רלוונטי. הרי אנחנו חיים בעיר שבה הסטרייטים והקהילה הלהטב"קית חיים זה לצד זה בדו קיום מופלא. להטב"קים מרגישים חופשיים לבלות כמעט בכל מקום בילוי בעיר, ואין יותר מקום למרחבים שהם לא "גיי פרנדלי", בזמן שסטרייטים יוצאים לבלות במסיבות של הפאג באומן 17 ובמסיבות של עופר ניסים. 

השפגאט. צילום: בן קלמר
השפגאט. צילום: בן קלמר

כשבשנת 2012 נפתח בנחלת בנימין גיי בר חדש היו מי שהטילו ספק. בר האוויטה האייקוני עוד היה נוכח והחל להיתפס כמיושן, והשפגאט נתפס כספק מתחרה שלה וספק ממשיך דרכה. "אנשים נתנו לנו 4-5 חודשים" מספר השותף והמייסד רן לייבל, "אמרו שאנחנו צעירים וחמודים מאוד, אבל מה לנו ולנהל בר. באמת לא היה לנו שום מושג. כשהתחלנו אני הייתי עוד מרכז בוגר מהצופים, בעוד שאימרי קלמן ויעל גל היו בעלי ליין חדש בעיר". כמעט בלי שמישהו שם לב, השפגאט צלח את העשור ראשון שלו ולא נראה שהוא הולך לשום מקום. "לציין עשור לשפגאט זה גם להזכיר לנו שכשאתה עושה משהו מהלב, זה בסוף מצליח", אומר לייבל.

המכשול האחרון שנאלץ לעבור השפגאט היה כמובן תקופת הקורונה, עליה לייבל מספר ש"זו הייתה תקופה מאוד מאתגרת. אמרו לי 'תעשו משלוחים', אבל בסוף השפגאט זה המקום שאתה בא לפגוש חברים". כשהבר חזר לפעילות נעשה קמפיין גדול עם למעלה מ-70 עובדות ועובדים שעברו במקום לאורך השנים. "המפגש בין ברמנית מלפני 7 שנים לאחמ"שית בימים אלו היה מפגש מרגש. השנים חלפו, אבל זה הרגיש כמו משפחה אחת. החומר האנושי הוא מה שעשה את המקום מאז ומתמיד".

שפגאט. צילום: יואב שלף
שפגאט. צילום: יואב שלף

מאז ועד היום השפגאט הפך למקום בילוי מרכזי של הקהילה הגאה, ושל תל אביב בכלל. גברים, נשים, הומואים, סטרייטים, תל אביביים, לא תל אביביים ותיירים נוהרים לנחלת בנימין מדי שבוע כדי לבלות באווירה של חופש ופתיחות. לרגל חגיגות העשור שיתקיימו בשבת הקרובה ביקשנו מאנשי צוות, מבלות ומבלים לספר לנו על הרגעים שזכורים להן ולהם במיוחד:

רן לייבל, שותף מייסד, על ערב הפתיחה:
"ערב לפני הפתיחה הקבלן הודיע לנו שהוא שכח לעשות פוליש ושצריך לדחות את הפתיחה. מאחר וכבר היו מוזמנים אמרתי לשותפים שלי ׳כמה מורכב כבר יכול להיות לעשות פוליש?׳ והצעתי שאעשה לילה לבן ואעשה זאת בעצמי. מה שלא ידעתי שזה חומר רעיל, ולכן אחרי לילה לבן שקרצפתי את הריצפה הסתבר שיש לי הרעלת קיבה רצינית ואושפזתי בבית חולים. הפתיחה התקיימה כמתוכנן, אבל אני את הערב הראשון פספסתי".

אתה עושה גם פאנלים? רן לייבל. צילום: אלכס פרגמנט
אתה עושה גם פאנלים? רן לייבל. צילום: אלכס פרגמנט

דנה פורר, עובדת לשעבר, זוכרת את החזרה מהקורונה:
"אני חושבת שהרגע שהכי זכור לי מהשפגאט זו המשמרת הראשונה כשהקורונה הסתיימה. אין אחד שלא היה באותו היום במקום. זה היה מרגש. היתה אווירה מטורפת ותחושה של ניצחון".

עדי יערה, שותפה מנהלת, על הליין הראשון:
"הרגע הכי זכור לי מהשפגאט הוא הליין ״ערב טוב״ בימי ראשון. הראשון שלי ושל אריקה היסטריקה בשנת 2017. שתי ילדות אבודות שרק חיפשו מקום להתבטא בו, לארח אנשים בכיף ולעשות מופע דראג מאוד בוסרי. השפגאט לגמרי פתח את זרועותיו והעניק לנו את המקום הזה".

אריקה היסטריקה. צילום: מיקה גורוביץ
אריקה היסטריקה. צילום: מיקה גורוביץ

אריקה היסטריקה, מלכת דראג, התחילה בשפגאט:
"התחלתי להופיע בפעם הראשונה בשפגאט, כמה שנים אחר כך עשיתי יום גיבוש לצוות שלי במופע שלי "היסטריקה", שנהפך להיות אחד מערבי הדראג המצליחים בארץ".

מיכל שר, דיג'יית, מצאה אהבה:
"בלי לשים לב השפגאט הפך להיות הדבר היציב שתמיד שם. בא לי קפה – שפגאט, בא לי שאכטה – שפגאט, בא לי דרינק – שפגאט. תמיד שם. ותודה על זה. ללא ספק הרגע שהכי זכור לי הוא כשהציגו לי את שיר פורטמן (שלימים הפכה להיות אהבת חיי) – הכירו ביננו, חייכתי אליה והיא אליי ואז חברה לחשה לה באוזן: 'מיכל שר רוצה להעמיס אותך'. וזהו, כל היתר היסטוריה".

שפגאט (צילום: נוי ערקובי)
שפגאט (צילום: נוי ערקובי)

קיוואן ביסאן, שותף מנהל, גילה עולם חדש:
"באתי מרחוק, תרבות אחרת והכל נורא שונה, פתאום אני הקטן בעיר הגדולה, הכל סחרר אותי. הסתקרנתי ממקום אחד עד שמצאתי את עצמי פוקד אותו . האנשים משכו אותי, רציתי להבין את השפה ולהיות חלק. עדי יערה שאז הייתה אחמש״ית משכה אותי והנה, היום אנחנו מנהלים ושותפים למקום. נראה לי שזה אומר הכל. השפגאט זה הבית החדש שלי כבר כמה שנים ולעוד המון שיבואו".

רועי ברגר, לקוח מהיום הראשון, נרתם לעזרת חבר:
"כל הקוליות משנת 2010 כבר שמעו מאות פעמים איך אני, ברגר, נשמה טובה וגבוהה שכמותי, נרתמתי לעזרת החברים שפתחו את 'השפגאט' כשסחבתי את הריהוט הלא קל בכלל כל הדרך משוק הפשפשים עד לנחלת בנימין 43 ואיך הידיים העדינות שלי ניקו את השירותים של המקום כמה שעות לפני הפתיחה. אני מרגיש שהגיע הזמן להעביר את המורשת גם לדור החדש של כל מי שרואה בעצמה קולית".

בשבת הקרובה השפגאט חוגג יום הולדת 10 במסיבה מוגזמת במועדון ה-B-SIDE ביד חרוצים בת״א, מהצהריים ועד הלילה, עם ליין אפ שמערבב את השמות המקומיים הגדולים עם מגה-שמות בינלאומיים. לרכישת כרטיסים