כל פלורנטין עושה את המין

"אחרי אחד המופעים ניגשו אליי זוג בנות, אחת חיבקה את השנייה ואמרה לי: 'תדע לך, איך שאתה הרטבת אותי! מה שאני הולכת לעשות לה הלילה!', מספר עידו בורנשטיין, ממייסדי אנסמבל כאן ומנהל אמנותי של פסטיבל כאן הראשון, על התגובות לטרילוגיית הסקס שתעלה בפסטיבל "פלורנטין מ*דיינת", שעוסק בגוף ובמיניות הישראלית ויגיע לשכונה בדצמבר הקרוב.

ליד הבורקסים שיוצאים מהתנור מדברים על אינטימיות. פסטיבל אנסמבל כאן

הפסטיבל מייצר מפגשים בין הקהל לאמנים בעסקים בפלורנטין, בוויטרינות של חנויות שפונות אל הרחוב, ובהן חנות המזרונים ברחוב הרצל, בר בשוק לוינסקי, במבואה של מגדל היוקרה ועוד. "אם אנחנו מדמים את הרחוב לחלל ציבורי שבו אנחנו אסופים ומהוגנים, אז ויטרינות הם פתחים למישהו שרוצה לשתף אותך בעולם הפנימי שלו", מסביר בורנשטיין. הקסם בעיניו הוא "כשאין במה וקהל שיושב 20 מטר ממנה. כשליד הבורקסים שיוצאים מהתנור שואלים שאלות על אינטימיות".

הבחירה בשכונה הדרומית טבעית עבור בורנשטיין, התסריטאי הראשי בסדרת הקאלט "פלורנטין". הווייב היצירתי ברחובות מלאי הגרפיטי הופך אותה למרחב אידיאלי לדיון אמנותי בענייני סקס. "מפני שהתשתיות מוזנחות והחזות מתפוררת, יש חופש", הוא אומר. "החיבור אל העזובה מעניין. יכולנו לעשות את זה בצהלה, מרחב שמוגדר על ידי כבישים, מכוניות וכמות גדולה יותר של שיש. אנחנו בעד קירות סיליקט, האבן שבחרו בה בשנות ה־30 לבנייה והיום היא מתפוררת. לא גרים בפלורנטין מספיק אילי הון כדי שיגידו לחולדאי לשפץ".

"הלוואי שהיה לי זין". אסתי זקהיים ב"פרויקט-סקס" של אנסמבל כאן

במרכז הפסטיבל טרילוגיית ההצגות "פרויקט־סקס", שנוצרה באנסמבל כאן לפני כמה שנים ותעלה על במות לא שגרתיות: בקומיוניטי בשדרות וושינגטון, במונדו 2000 ובמועדון DTM. במשתתפות במופע אסתי זקהיים, במונולוג דוקומנטרי מפתיע שבו המחזה של טקסטים של מרואיינים בגילי 20־60 שנאספו במשך שלוש שנים. "'הלוואי שהיה לי זין' הוא טקסט של אישה שמרגישה לא מסופקת ורוצה כל הזמן עוד", מספרת זקהיים. "זו לא בגידה, היא רוצה גם את בעלה. היא אומרת שהלוואי שהייתה יכולה לחדור. אני יכולה להבין את הכוח בזה – יש משהו חזק בזה שזה בחוץ וחודר, פחות צריך להגן על זה. אפילו בממד הפיזי, אצל גברים זה פחות פגיע. יש משהו ברצון הזה להיות פשוט שאני נורא מתחברת אליו".

אף שהמופעים אינם כוללים עירום פרונטלי, האירוע צפוי להתקיים תחת סכנה מתמדת של צנזורה. "מעל הכל עומדת אימת המשטרה, שיכולה בכל רגע לשמור על שלום הציבור ולסגור אותנו. על זה אנחנו מדברים בפסטיבל, על כמה אנחנו ממשטרים ומשתיקים את המאוויים שלנו כי זה פוגע ברגשות הציבור, כי חלילה ילדים או דתיים יהיו בסביבה. הסכנה הפכה לחלק מהעבודות".

>> להזמנת כרטיסים – פסטיבל כאן: פלורנטין מזד**נת, 19־21 בדצמבר ברחבי שכונת פלורנטין