ישראל מתפוררת: חזרנו מפסטיבל הבורקס עם כאב בבטן ואהבה בלב

לפני שאתחיל לכתוב מילים על פסטיבל הבורקס שעשה אותי מאושרת עד השמיים, הייתי רוצה להתוודות: אני מאוהבת בבורקסים. אני מאוהבת בבורקסים ומדובר באחד המאכלים הכי אהובים עלי. ברגע שהתוודעתי לקיומו של פסטיבל הבורקס יצאה ממני צווחה קטנה של אושר. הילדה הקטנה שבתוכי, שכל הזכרונות הטובים שלה מבוססים על בצק עלים ממולא גבינה, זכתה לחוות סגירת מעגל. הילדה הקטנה שבתוכי קיבלה הזדמנות להתבוסס בבצק עלים ממולא גבינה והפעם לא באופן משפיל, אלא כחוויה קולקטיבית שמחה.

אזרחי המדינה הזאת לא מעריכים מספיק את המוצר האלוהי שיש להם בידיים. אתם מתפללים ונכנעים למאכלים עממיים אחרים כמו פלאפל, שווארמה וסביח. יש כאלה שהתגיירו לחלוטין ומוצאים את אהבת נפשם במאכלים אסייתיים או מערביים, שלא נדע. אבל בתוך כולנו יש מאפה בצקי אחד שמאחד את הישראליות ואת כל הנרטיב שהמדינה הזאת בנויה עליו: בורקס. בורקס היה קיים בחיינו בכל מקום ואירוע. בורקסים בישיבות צוות, בורקסים בשבעה, בורקסים ביום הולדת, בורקסים בבית חולים כשמבקרים חולה, בורקסים למסיבת גיוס ובורקסים למסיבת שחרור, בורקסים קטנים לארוחת בוקר ובורקס פינוקים לארוחת לילה מפנקת. לא סתם בורקס נקרא בורקס פינוקים. כי הוא מפנק. זה נכתב בדם. עד כאן מילות הלל לבצק השומני האהוב עלי, ונעבור לדבר שלשמו התכנסנו: פסטיבל הבורקס של משלוחה בנמל תל אביב.

זה המקום והזמן להתבוסס בבצק עלים ממולא גבינה. פסטיבל הבורקס (צילום: אסף צויגהפט)

האווירה הייתה נעימה וכיפית. ההמון הגיע בשיאו אל הפסטיבל, והוא ידע מה הוא רוצה. בורקס. הייתי רוצה לכתוב שהיה קליל, אבל אחרי שני בורקס גבינה ענקיים ושמונה מאפים שונים – קליל זה לא היה. בואו נגיד שאת כאב הבטן שלי על היומרה לאכול כמה שיותר בצקים – קיבלתי בגאון ונשאתי איתי למשך כל הערב שאחרי הפסטיבל. אם נתמקד בפרטים היבשים המתחם היה די קטן, ולקרוא לזה פסטיבל הייתה יומרה. היו סך הכל כ-12 דוכנים. זה היה יריד. יריד בורקס ובצקים.

הדוכנים כללו כמה מהשפים והקונדיטורים הגדולים של הרגע: פופ&פופ בייקרי הראו נוכחות עם שף עופר בר נתן. אור יוסף הקונדיטורית שהגיעה מקיבוץ ארז שבעוטף עזה והציגה בורקסים שהיו יוצאי דופן בטעימותם. דוכן שך רחלי ור-ניר זוכת "הקינוח המושלם" ובעלת קונדיטוריה ירושלמית שנושא את שמה. בורקס ליאון הציגו שלל מחוות בולגריות לבורקס מים הטורקי. שרי קרספי, בעלת "שרי'ס" שפרצה בחולון בתקופת הקורונה, הגיעה גם כן. השף מהראן אבו אחמד מנצרת, מדריך קולינרי ושף, הגיש בורקס עם חומרי גלם גליליים לצד בורקס מתוק. בורקס בבא, אחד הבורקסים האהובים במדינה, שמאכיל אותנו כבר שלושה דורות בורקס טורקי ובעבודת יד. השחקן בן פרי העניק לדוכן שלו את השם "בורקס הצגה", כי הוא אכן היה הצגה. הבורקס של קלרה נתנו פייט עם בורקס מהכרמל. הקצביה של איוו חברה למונה פיצה והגישה בורקס בשר. הייתה אפילו התחשבות אמפתית באנשים שלא יכולים להנות מביס בצק מפנק הדוכן "בליקמח" שהגיש בורקסים ללא גלוטן.

אה, גם אתם אוהבים בורקס אהבת נפש? תעמדו בתור. פסטיבל הבורקס (צילום: אספיר איובוב)

שנסתפק בזה? מה פתאום. מלבד בורקסים הוגשו עוד סוגי מאפים. בדוכן של השפית דפי קרמר, חוקרת מטבחי יהדות מזרח אירופה, לא היו בורקסים אבל אפשר היה למצוא אצלה קניש עם תפוח אדמה ובשר וקניש עם תפוח אדמה ופטריות, כולם ללא גלוטן. בדוכן "שרי'ס" לא היו בורקסים בודדים, אלא מארזי בורקס שהתחלקו לשני סוגים – מארז בורקס פריך ומארז בורקס עלים. שף אמג'ד עלו הגיש בעיקר מאפים שהם לא בורקס, כמו סמבוסק זעתר, פטאייר תרד ופטאייר תפוח אדמה. עדיין היה בצקי במיוחד. דוכן שיינע ממסעדת שיינע, עם השף אסף גבאי, הציג גם כן מאפה חריג בנוף – את הפסטייה דגים הפופולרית שלו מהמסעדה.

יום שלישי בפסטיבל הבורקס, הם עדיין לא חושדים בדבר. פטאייר בפסטיבל הבורקס (צילום: אספיר איובוב)

אחרי שסרקתי את כל הדוכנים, ידעתי מה הלב שלי רוצה: בורקס. גבינה. אני בחורה פשוטה, אף פעם לא שאפתי להרוס מסורות. הסתובבתי עוד קצת והחלטתי לרכוש בורקס גבינה בדוכן של בבא, בעיקר כי חווית השירות שם השאירה עלי רושם חיובי ולאחר הרכישה, גם השאירה אותי פעורת פה ומאוהבת. מדובר בשני בחורים צעירים, חייכניים עם אנרגיה משמחת וכיפה שחורה. ניגשתי לאחד מהם, ולאורך כל ההגשה, החימום והחיתוך הוא קרא לי מלכה. "מה תרצי מלכה?", "את רוצה ביצה עם זה מלכה?", "המלכה רוצה בצלחת או בשקית?", "המלכה אוהבת חריף או שהיום לא בא לה?"; נמסתי שם כמו מרגרינה על בורקס, שלולית מול בחור בן 20 שמגיש לה בורקס בחיוך ענק. חיוך כזה לא מצאתי באף דוכן אחר שניגשתי אליו או רחרחתי סביבו. אולי זו הישראליות שאני מדברת עליה כשאני מדברת על בורקס. הבורקס גבינה שלהם היה טוב וממוצע להחריד והזכיר לי כל בורקס גבינה גדול אחר – הוא עממי, בצקי, קצת קריספי מלמעלה כמו שהלב אוהב עם חריף וחמוצים. הוא העניק לי את מה שציפיתי לו מבורקס.

בואו לאמא, יפים שלי. פסטיבל הבורקס (צילום: אסף צויגהפט)

לאחר בורקס גבינה אחד, החלטתי לנקוט בצעדים ולרכוש עוד בורקס. התור הארוך באור יוסף לא הותיר לי ברירה ונדחפתי בין ההמון להבין במה מדובר. בורקס גבינה ועלי מנגולד השאיר אותי מאושרת גם כן. בשלב הזה כאבי הבטן התחילו, אבל לי לא היה אכפת. הבצק היה בידינו. בורקס אור יוסף הוא יותר מאפה הגון ואיכותי ממולא בגבינה ומנגולד ופחות בורקס מתפורר. אבל הטעם – גן עדן. לאחר הבורקס השני, הגיעה החלטה לרכוש מארז מאפי בצק עלים אצל "שרי'ס", הדוכן היחיד שתמחר את המוצרים שלו מתחת ל-30 שקלים (על יוקר המחיה ארחיב בהמשך). לצערי הבורקסים של שרי היו בינוניים למדי ולא סיפקו באמת את הסחורה שלשמה התכנסנו – בורקס עסיסי ומפנק. הם לא היו רעים, הם היו בסדר גמור, אבל לא יותר מזה. משהו שם היה קצת יבש ומתסכל. לאחר האכזבה הקלה, החלטתי לפנק את עצמי בקינוח במארזי קניש, אחד פטריות והשני בשר. להפתעתי הרבה, הם היו פריכים, רכים וטעימים. משהו בביס הקטן הזה מילא אותי שמחה. האנשים שליוו אותי במסע הזה  הסכימו פה אחד.

בורקס של מלכה. בורקס בבא בפסטיבל הבורקס (צילום: אסף צויגהפט)

כל הכיף הזה, שכלל כעשרה מאפים, עלה לי כמעט 200 שקלים. זו העת לכתוב ולציין שהיריד היה יקר להחריד. כל בורקס תומחר בין 30 ל-50 שקלים. כל אחד מהמארזים של דפי קרמר כלל 3 קניש, וכל אחד מהם עלה 30 שקלים. זה עשרה שקלים ליחידה אחת של תפוח אדמה ממולא פטריות/בשר. פסיכי. אני מבינה שיוקר המחיה לא דילג על הפסטיבל הנוכחי, אבל לגבות כ-45 שקלים על יחידת בצק אחת זה מטורף בעיניי. היחידה שניתן לומר לזכותה שלא עשקה את המבלים היא "שרי'ס", כאמור, שגבתה 20 עד 25 שקלים למארז בורקסים עם 4 בורקסים בכל מארז. עם זאת, אפשר להגיד בפה מלא ובבטן כואבת – היה שווה כל שקל. פסטיבל הבורקס צריך להפוך למסורת ישראלית עממית חדשה, שכן אין משהו שמייצג אותנו יותר מבצק מתפורר וממולא עם קצת חריף וחמוצים. ותודה למארגנים שהגשימו לי חלום ילדות.