פרסי האוכל 2015: המועמדים בקטגוריית הרסטו-בר
ששת המועמדים בקטגוריית הרסטו־בר הטוב ביותר בתל אביב לשנת 2015
סרווסריה – בלי מעצורים
שמחת השתיינים של בלייני הסרווסריה מגיעה לרמות של התעלות רוחנית, כנראה כי בעלי המקום רואים בהשקיית אורחיהם באלכוהול שליחות אמיתית. לא נדיר לגלות פה אורחים משיקים כוסיות ומחליפים הלצות בקולניות, כיאה למי שנמצא באזור שבו רצוי לחגוג את העכשיו, כי ספק אם ואיך יהיה מחר. בעלי הסרווסריה התכוונו במקור לאמץ את האנרגיות של מדריד ולשלב אותן בסגנון הבילוי הקולינרי של ברצלונה. זה באמת יצא דומה, רק פרוע, מבולגן ומשועשע יותר. 45 סוגים של ג'ין מוכיחים שהחבורה שמנהלת את המקום אמנם שתיינית, אבל בדיוק בגלל זה היא מתייחסת לאלכוהול בשיא הרצינות. רגעי השיא של הסרווסריה הם ללא ספק בשעות הבראנץ' של סופי השבוע, כשמעל לראשים מסתחררים קנקני בלאדי מרי וסנגרייה קרה. ברגע שכולם זוללים דגים כבושים, צ'ילי קון קרנה או ספיישל של פורקטה – האירוע מקבל אופי של מסיבת גרגרנים חסרי מעצורים.
ז'אז'ו בר יין – הטירה המלכותית
אחרי שעובד זיתוני הוכיח שיש לו את אבקת הקסם שמפזרת רומנטיקה על מקומות בילוי בברים שלו בנווה צדק, הוא פתח את ז'אז'ו בר יין. הפעם בחר זיתוני בלוקיישן יומרני במיוחד לבר, בתוך יקב טמפלרי עתיק בשרונה, מתחת לפני האדמה. משק כנפי ההיסטוריה עושה פה שעות נוספות, ובשילוב העיצוב הנינוח והסאונד האימתני יצר זיתוני אולם נשפים עדכני שבו מדי ערב הקסם עושה את שלו. לעוצמת המבנה מתווספים אוסף יינות מרשים (חלק מהם נמכר לפי כוסות) וגם יכולותיה המרהיבות של השפית הכוכבת העולה עדי לוי (דניאל בולו, רובושון וחברים) לבנות מנות שראויות לפנטזיית הטירה המלכותית.
פילה סלמון כבוש ורושטי או טורשון כבד אווז הן שתיים מהמנות שכיף לפגוש באופן אינטימי. לקרוא לחוויה הנוצרת פה אסקפיזם זה אנדר סטייטמנט.
צ'יקטי – פאן טהור
"צ'יקטי זה בר של מסעדה רק בלי המסעדה", כך מגדירים בעלי הצ'יקטי את סגנון הבילוי המיוחד שיצרו בבניין באוהאוס במבנה מאורך ומעוגל ביהודה הלוי. בישיבה אל הבר הארוך והמתעקל תוכלו להזמין מבחר מנות קטנות בסגנון מזטים איטלקיים, כפי שנהוג בברים בוונציה, אך המגוון הקולינרי מייצג את כל חבלי ארץ המגף ולא מתמקד רק בצפוניים.
מלבבת במיוחד העובדה שרמת המחויבות הבליינית במקום גמישה מאוד. לגיטימי לקפוץ לדרינק של בליני עשוי אפרסקים ופרוסקו איטלקי הנמזג מהחבית ולשלב נשנוש של כדורי ארנצ'יני, ואפשר גם להתיישב לארוחה כבדה ומלאה בתקציב גדול כולל סטייק פיורנטיני, יין מפיימונטה וקינוחים מהסדרה שהכינה למקום הקונדיטורית המוכשרת מיכל בוטון. השף מיכאל גרטופסקי, כמו תמיד, מגיש אוכל חושני המכבד ומדגיש את חומרי הגלם. האווירה התל אביבית הקלילה מחמיאה לאוכל הזה והופכת אותו לפאן טהור.
זו ביזו – מד מן
זו ביזו הוא מכונת זמן. מעבר מבעד לדלתות העץ המסתובבות של הבר אמורות להכניס את הבליינים לעולם של הגברים של מדיסון סקוור בשנות ה־40, או אם במילים אחרות – "מד מן". לאורך הרחוב הכניסה לבר מוארת בעשרות נורות מסנוורות ההולמות הליכה על גבי שטיח אדום. הנורות בוהקות בשערן של תלמידות המרכז הבין תחומי, שהבר הפך לחביב עליהן.
הבר עצמו משדר ניו יורק אולד שיק, וההידור האלגנטי הזה מעניק תחושת פינוק אקסקלוסיבית לכל בליין ושתיין. לתוך הממבו הפנטסטי הזה הצטרף השף דיוויד פרנקל ובנה תפריט שמדבר באותה שפה ניו יורקית של מנות בר שירפדו היטב את הבטן להתמודדות אלגנטית עם האלכוהול, ובכל זאת ישאירו את הבליינים ערניים וקלילים להמשך התגלגלות העלילה בלילה.
רמלה – פאסון לילי
שאול טבת גילה לבליינים את סודות העיר כשפתח את סטפן בראון. עכשיו הוא חוזר עם רמלה, רסטרו־בר הנמצא באותה חצר ספוקית ורומנטית, והגשה בישיבה אל בר ארוך שגם בשעות הצהריים שומר על פאסון לילי. טבת מגיש את מה שהוא הכי בקיא בו, המבורגר, שיפודים קטנים של דגים או קבב על גריל פחמים, סלטים וליין שלם שבנה לטובת טבעוני העיר. הליין כולל מנות שעברו צלייה כך שהן לא נוגעות בבשר בשום שלב.
טבת מחזיק גם בבר הלוציפר השכן, כך שאתם יכולים לסמוך על מבחר איכותי ומגובש של אלכוהול שיתמוך היטב בתפריט. כל העובדות האלה הן מה שהופך את רמלה למקום שמתאים גם לארוחת צהריים קז'ואלית מהירה וגם להוט ספוט של בילוי לילי.
קפה אירופה – ניצוצות בשדרה
סינרגיה בין מבנה חבוי בשדרות רוטשילד שהתנהל כמוסד עם וייב, ובין שף שרון כהן הבעיר ניצוצות בקצה השדרה. כהן בנה תפריט לפי רמות מחיר מ־19־69 ש"ח, ובכל קטגוריית מחיר הפתיע במנות יצירתיות מחומרי גלם איכותיים וטריים אך לא דווקא יוקרתיים. המומחיות של כהן בפירות ים הופגנה היטב. במחירים הקטנים האלה, שבהם כל בליין יכול לתכנן היטב את תקציב הבילוי, נוצר חלל הזדמנויות לארוחה מגובשת עם יין טוב, במיקום שמתאפיין בכל הסממנים של זירת פיק אפ. עוד באירופה פנטזנו על מקום כזה. כנראה זו הסיבה שבגללה כולם טורחים לא רק להפגין נוכחות ולאכול פה, אלא גם לצלם ולהעלות לאינסתוש.
