"קורדרוי" מזקקת ריקבון אמיתי שאנחנו מכירים מחיי היום-יום

בועטת ונועזת. דני רופ ודר זוזובסקי ב"קורדרוי" (צילום מסך: HOT/NEXT TV)
בועטת ונועזת. דני רופ ודר זוזובסקי ב"קורדרוי" (צילום מסך: HOT/NEXT TV)

הסדרה החדשה של הדס בן ארויה אולי מתאמצת להביא את כל הקלישאות על תל אביב, אבל עושה זאת באופן חתרני שהופך חלק מהן על ראשון. ככה זה כשהמאניק-פיקסי-דרים-גירל היא גם חכמה, דפרסיבית וממש לא מתכננת להתאים לאף קלישאה שתשימו אותה בה

מערכת היחסים של הצופה עם "קורדרוי", הסדרה החדשה מאת הדס בן ארויה, דומה בסוף למערכת היחסים של הגיבורה עם המאהב שלה: משהו קצת אסור, כזה שמתחיל במתיחת גבולות, אלימות ורמאות – עד שמתגלה קרקע בטוחה, לכאורה, להישען עליה לרגע, ולחוש ביטחון בים של אי ודאות ובלב של שבר אדיר. הפרק הראשון בוחן את הקהל, ובודק עד כמה רחוק אפשר ללכת מבלי שנעזוב: שלישיה, דני רופ בתפקיד היפר-בומר, אמיתות קשות על חיי ההייטק – הסדרה נוגעת כמעט בכל טאבו אפשרי שמעסיק את החברה הישראלית, בקצב של דור ה-Z. כלומר, במקרה ואתם דני רופים, קצב גבוה.

הסדרה עוסקת באיזשהו משבר, ואולי בגלל זה הצפייה בה מעמתת (אותי לפחות) עם כמה עובדות קשות לעיכול. אני מאמינה שבצפייה ראשונה חלק מהקהל יתפוס את דניאל כבחורה צעירה ופרועה שחיה חיים אקזוטיים ומרגשים, ושסתם יש לה כמה שריטות כמו לכל אחת – אבל זה רק מעל לפני השטח. ברור שהבעיה היא לא דניאל, אלא ההתנהלות של הסביבה שבה היא נאלצת לשרוד – להפעיל מניפולציות, לצרוך סמים, להתנהג לאנשים כמוצר צריכה של דייטינג – ההתנהגות שלה קשה ומעוררת רחמים, אבל יותר מהכל, הן מציאותית ותגובתית.

"אני הרגשתי בוז על הזוגיות שלהם, הרקובה", היא אומרת באחד המונולוגים. "לא רק שלהם, של רוב האנשים. הייתי מעדיפה למות מאשר לחזור עם פליטה על החולצה משיעור בייבי יוגה, להזדיין פעם ברבעון במיסיונרית. אבל אני לא יודעת אם אני אי פעם אהיה הבן אדם הזה. כאילו… לא יודעת מה זה אומר עליי. אני כאילו קצת מקנאה וקצת בזה, אתה מבין?"

הצפייה ב"קורדרוי", במיוחד בפרק הראשון, היא לא פשוטה. הסדרה מזקקת ריקבון אמיתי שאנחנו מכירים מחיי היום-יום, ומאלצת אותך להסתכל בלי להפנות מבט, בלי פילטרים. לשמוע ולראות איך חלומות מתנפצים, טרגדיות פוסט-מודרניות נופלות עליך בדיאלוגים ישירים ומעוררי רחמים, ההילוך גבוה כל הזמן. מכיוון והסדרה עוקבת אחרי חייה של דניאל, מה שמחייב אותנו לבלות עימה את רוב הזמן, ודמותה מכתיבה את הטון. מתגלים בה עוד צדדים שלב אחר שלב, שחושפים בתהליך כואב אך מעורר השתאות את המורכבות שלה ושל חייה. היא הרבה יותר מרעה או טובה, ומסבכת את קלישאת המדונה-זונה שוב ושוב, עד שבלתי אפשרי להאמין שפעם חשבת שהיא X. כי כמו בני אדם, היא הרבה דברים, כל הזמן. ובעיקר – יש בה משהו מאד מאד אנושי ונוגע ללב.

נראה שהסדרה מתייחסת בדיוק לסוגיה של עולם שמנסה לקטלג בני אדם כ"טוב" או "רע". בפרק השני, כשדניאל נחסמת מאפליקציית ההיכרויות כי שברה את קוד ההתנהגות של הקהילה (כלומר, הלכה מדייט שלא התאים לה. פשע לאור יום), היא זועפת: "באמאשלכם? אתם גרמתם לי להתנהג ככה ימינה שמאלה לאנשים". המשפט הזה אומר הכל – דניאל היא גיבורה לא חד-משמעית בעידן דייטינג ששואף למיין פרטנרים פוטנציאליים לשתי קטגוריות בינאריות. כלומר, אנטי-גיבורה. זו הצלחה לא מובנת מאליה כשמדובר בדמות של אישה צעירה בסדרת ביכורים. אנטי-גיבורה מעניינת שלא נופלת לקלישאות והיא בטח לא "מאניק-פיקסי דרים גירל"? כאן חשדתי.

"קורדרוי" מציגה בחכמה ובעדינות מה זה אומר להיות "מאניק פיקסי דרים גירל" עבור מישהו בחיים האמיתיים, מישהי שככה הסביבה שלה תופסת אותה. המושג הזה (שלצרכי נוחות, יכונה "מפד"ג"), מתאר תופעה בעייתית בכל המדיומים של סיפור פיקטיבי. זה טרופ עלילתי, בדיוני – אבל הוא נוכח במציאות. המבקר ניית'ן רבין טבע אותו בשנת 2005, ונדמה שגם כמעט 20 שנים אחר כך, הוא לא מפסיק להיות רלוונטי. המפד"ג היא כאמור, נערה – לא אישה, וזו לא סוגיה של גיל כמו שזו סוגיה של אישיות "לא בוגרת". ולפיכך – גם לא מאיימת.

השימוש במילה Manic חושף עוד נופך על הארכיטיפ – הדמות אמורה להיות אנרגטית, במצב של מאניה כלשהיא, אימפולסיבית – וכמובן, בניגוד לגיבור, כי תפקידה להניע אותו. למפד"ג אפשרות להיות מאנית בלבד – היא לא יכולה גם להיות דפרסיבית, כי היא חייבת גם להיות "דרים גירל". היא מעין מראה לגיבור, כל מה שהוא לא. התפקיד שלה הוא להבליט את האופי של הגיבור, כנראה גבר או לכל הפחות דמות בעלת מאפיינים גבריים מוערכים, ולהיות מקדם עלילה. ולגבי המילה פיקסי? האנושיות של המפד"ג מוטלת בספק. היא לא ממש בן אדם אמיתי. לכן, וגם בגלל ההקשרים המגדריים שלו, המושג נקשר מאד בהחפצה – היחס לסובייקט כאובייקט – היא נשארת נערת פיה מאנית חלומית.

מעבר לזה, המפד"ג היא אביזר להנעת עלילה יותר מאשר דמות עם חיים משל עצמה. דניאל היא וריאציה ביקורתית על המושג הזה – היא הגיבורה, ולכן היא מניעה את העלילה של עצמה. היא לא רק מאנית, היא גם דפרסיבית. היא לא פשוטה לקבלה והכלה, היא מציגה את מה שהוא לא "דרים גירל", שלרוב במקרה בורח מהמצלמה ומעינו של הגיבור (כן, זה בדיוק המבט הגברי). למרות שדניאל מתנהגת באימפולסיביות, היא מודעת לחלוטין למעשים שלה ולהשלכות שלהם. בפרק השני אפשר לראות את ההתייחסות הישירה של הסדרה לרעיון של המפד"ג: עידו, שמנהל רומן עם דניאל, מסביר לה שהיא חכמה. יש נימה של הפתעה בדבריו. הוא לא ציפה שהיא תהיה חכמה – הוא ציפה שהיא תהיה עוד מפד"ג. גם אני ציפיתי שדניאל, ולמעשה "קורדרוי" עצמה – יהיו מפד"ג. שמחה שלא החלקתי שמאלה.

"קורדרוי", HOT, חמישי 22:00 ב-HOT3, HOT VOD וב-NEXT TV