"להקלטת כאב, הקישו 1": קו חם חדש יציף את קולותיהם של אמנים
האמנית שיראל הורוויץ הקימה מיזם שנועד למפות את מה שמפריע לאמנים פלסטיים בימי הקורונה - אבל לא רק. התיעוד האנונימי אמנם יוצג בעתיד בתערוכה במוזיאון ר"ג, אבל מטרת הפרויקט גדולה מזה (ומוקדם עדיין לדעת מה היא בדיוק)
עולם התרבות והאמנות מלא בקולות שבקושי נשמעו במהלך משבר הקורונה. יוצרים ובעלי תפקידים שעולמם חרב עליהם לא השמיעו את כאבם, בין אם מבחירה או בשל היעדר יכולת או כי פשוט רצו להישאר אנונימיים. שיראל הורוויץ, אמנית רב תחומית המתגוררת בעיר, יצאה לפני כשבוע במיזם חדש שבמסגרתו פתחה "קו חם" המיועד לאלה העוסקים באמנות פלסטית. מטרתו: לשמש כתובת אנונימית לחברותיה וחבריה לתחום. בהמשך, היא מתכננת למפות את השיחות ולהציגן בתערוכה באמצעות קריינים.
"שלום, כאן הקו החם לאמנות ישראלית", נאמר בהודעה מוקלטת למי שמתקשר למספר: 073-3744727. "להקלטת כאב (כללי, ס"ק) הקישו 1, להאזנה לתפריט כאבים אפשריים הקישו 2". כשהקשתי 2 הוצגו, בין השאר, האפשרויות הבאות: מוסדות אמנות וחללי תצוגה, תקציבים ושכר, הכרה ציבורית, יחסים מקצועיים ועוד. לא בהכרח סוגיות שכרוכות במהותן במשבר הנוכחי, אך בהחלט כאלו שייתכן שהושפעו מהמצב. תפסנו את שיראל לראיון טלפוני קצר.
תיאטרון תמונע מציג: אנחנו מוזיאון עכשיו
מניין צמחה היוזמה?
"זה התחיל בשיחת טלפון עם חברה שבה אמרתי שאני רוצה לצעוק את כל הדברים שמתסכלים אותי כל כך. ההבנה הזו שזו לא רק אני ושאיכשהו הכל נאמר בשיחות פרטיות ולא נאמר ממש. עכשיו הסיטואציה היא שזו האמנות בצל הקורונה אבל השיחות חושפות הרבה דברים שממילא קשים בעולם הזה, כאלה שמשיקים לתחומי אמנות אחרים וגם כאלה שייחודיים לאמנות הפלסטית. משם זה התגלגל ונוצר הרצון לעשות עם זה משהו וגם להבין איך לעשות את זה, איך אני אוספת את הקולות האלה?".
איזה סוג של פניות קיבלת עד כה?
"זה מגוון למדי. אם הקשבת לתפריט אז שמתי שם סעיפים, הם נוצרו מכך שחשבתי ביני לבין עצמי – אם אני הייתי משמיעה קול – מה הדברים שהיו מטרידים אותי? אם אני מחלקת את ההודעות שהתקבלו עד כה, יש לא מעט הודעות שמביעות כאב כללי ('הקישו 1'). שני תחומים שמקבלים את מירב ההקלטות בקטגוריות הספציפיות ('הקישו 2'), הם תקציבים ושכר ויחסים מקצועיים, שזה מעניין כי נגיד הכרה ציבורית שרלוונטית לימי הקורונה עוד לא קיבל הרבה יחס. מה שכן, זה מאוד ראשוני ואני מחכה שיצטברו יותר פניות כדי שאוכל למפות את זה, עבר בסך הכל שבוע וזה עדיין מוקדם".
לאן תתעלי את הפרויקט?
ישנם כמה דברים: יהיה מיצב סאונד במוזיאון רמת גן כשייפתח שוב אחרי השיפוץ. תוצג שם תערוכה קבוצתית שתאצור סבטלנה ריינגולד. הסאונד יעבור עיבוד דרך שחקנים/קריינים כדי לשמור על האנונימיות. אני מנסה גם להכין סביבה שתייצר תחושה של יחד, של אינטימיות. עניין נוסף, וזה משותף לעבודות קודמות שלי – יש לפעמים פער בין התהליך לתוצאה. הקו החם הוא דבר אמיתי שנועד מבחינתי לאסוף קולות ולתת להם במה, באופן שלא יפגע באף אחד, אבל אולי יאפשר לנו כקהילה להאזין באופן אחר לדברים. למרות שעבודת האמנות היא מיצב סאונד, הקו עצמו הוא דבר אמיתי".
תנסי להשתמש בזה לצרכים אקטיביסטיים, נגיד להציף למעלה באופן כלשהו?
"השלב הראשון היה לפתוח את הקו הזה שהיה חסר. השלב השני הוא שאני מעוניינת למפות את ההקלטות – מה הם הנושאים הכי בוערים בעיני האמנים, והאם יש אפשרות מבחינתנו להסתכל על עצמנו – כי גם להתקשר לקו החם זה מאתגר. מבחינת מה לעשות עם זה הלאה, זה תלוי מה יצטבר. אם נראה שהקולות האלה יכולים להזיז משהו – אז כן. אין לי יכולת לדעת מראש".
איך זה להיות אמנית בתקופה כזו?
מבחינת הפרספקטיבה האישית שלי, הלכה לי הפרנסה: העסק שעבדתי בו מת, סיורים לתיירים – וגם אין לי אופק פרנסתי כי המקומות שאולי הייתי יכולה להתראיין אליהם עסוקים בלפטר. אז התפנה לי מלא זמן לסטודיו שזה מדהים ומזה אני ממש נהנית". יחד עם זאת, לדבריה, "זה מאוד כואב שהעשייה האמנותית לא נחשבת כאן, זה מורכב ומלווה בתחושת תסכול עמוקה מהקלות שבה מבטלים דברים. צמד המלים האלה – 'לא חיונית', הן חזקות בעיני כי האמנות חיונית".