קפה ביאליק בסכנת סגירה, ועכשיו חייו תלויים בהדסטארט

ביתי קטן ודל בלי מכלולים ופאר,

אך הוא חם, מלא אור ופתוח לגר,

על האח בוער אש, על השולחן הנר –

אצלי שב והתחמם, אח אובד!

מתוך "יום קיץ, יום חום", ח"נ ביאליק

תל אביב היא לא מקום שקל לנהל בו מסעדה או מועדון או כל מקום שנתון למרות הטעם והאופנה. השילוב בין הרצון של צעירי העיר, שמהווים חלק גדול מהאוכלוסייה (27.9 אחוז בני/ות 18־34) מנסים תמיד ליישר קו עם מרכזים אורבניים שונים ונוהים אחרי מקומות לפי מידות פופולריות בצבירים ו/או נחילים, ובמובן זה תל אביב מספקת מכלול מרשים של סוגי מקומות בילוי שבהחלט יש להתהדר בהם. במקביל יש תהלוכה מזורזת של מחיקה ובנייה של היסטוריה מחדש, לעתים מומצאת (עיינו ערך הפנטזיה האוריינטליסטית של סמטאות המזלות ביפו, העמודים הרומיים המזויפים וכיוצא באלה). מסיבה זו ומעוד רבות אחרות, קשה עד בלתי אפשרי לנהל בית קפה לאורך זמן. כאמור, משבר הקורונה המיט מכה קשה נוספת על כל המקומות במקביל, ועוד ועוד נוספים לרשימה הארוכה והמכאיבה של מקומות אהובים שנסגרו לאחרונה.

כעת קפה ביאליק מצוי בסכנת סגירה. הקפה הוא בדיוק מוסד שמשקף את כל הערכים שהציבה לעצמה תל אביב בעשורים האחרונים. הוא קיים קודם כל כמקום מפגש, בדיוק על הפינה של אלנבי וביאליק. יש בו הופעות קטנות, האוכל ממש טעים, וגם התפריט, כמו האווירה, דומים לצדדים הטובים שנשארו משנות ה־90 (שלושה עשורים אחורה!). הוא בית עסק קטן ולא רשת, מנוהל על ידי אישה מופלאה ומעניק תזכורת לכל מה שהעיר ביקשה להיות כשהתחילה למצב את עצמה כבירת תרבות.

הייתי רוצה להמשיך ולהתבגר בעיר שבה יש מוסדות כמו קפה ביאליק, שאליו אנשים באים כדי לדבר על ענייני דיומא ברוגע ולא כדי '"להראות ולהיראות", קרי – לא לצרכים אקסהביציוניסטיים אלא כדי, נו, להיפגש ולדבר. הוא גם באמת חף מטרנדיות, כך שכה נעים שם שאם עוד לא הייתם שם, או שהייתם/ן פעם מזמן, תגלו ששווה לנצור את הזיכרונות שלכם/ן, שחלק מהמקומות נעימים ומוצלחים ולא את כל העבר צריך להשמיד ולהחליף מיידית.

לתמיכה בהדסטארט של קפה ביאליק 

לטור של מירב בן שלמה על הישרדות בימי קורונה