יותר קשוחה מ"פאודה": ליאור רז ואבי יששכרוף מפרקים את הטראומה

– "זאת התאבדות?"
– "לא. זה מות קדושים"

סצנת הדיאלוג הקצרה והמצמיתה הזאת לא עוזבת אותי גם הרבה אחרי שהפרק נגמר. לפעמים, פראזה אחת יכולה לבטא זרמי עומק מדהימים – בדת, בטרור ובהלכי רוח של איזור שלם. הסצנה הזאת לקוחה מתוך "רוחות ביירות", מיני סדרה חדשה שעלתה אתמול (שבת) ברשת "שואוטיים" האמריקנית ומשודרת בארץ ב"יס". היוצרים שלה הם ליאור רז ואבי יששכרוף, האנשים שהביאו לכם את "פאודה" – הלהיט המזרח תיכוני שכובש, כל פעם מחדש, את העולם (העונה הרביעית הסתיימה בספטמבר האחרון). הפעם, רז ויששכרוף (יחד עם הבמאי גרג בארקר) עוזבים את הזירה הפלסטינית – לטובת טרור גלובלי יותר וקשוח הרבה יותר.

יש הרבה הבדלים בין "פאודה" לבין הסדרה החדשה – בעוד שהקודמת היא פיקטיבית (ומבוססת על אירועים אמיתיים), כאן יש שם אחד שהוא אמיתי עד כאב – זה של עימאד מורנייה, אחד הרוצחים היותר אכזריים שידע המזרח התיכון, מי שבין היתר היה אחראי על הפיגוע בשגרירות ישראל בארגנטינה ב-1992, כמו גם על חטיפת שלושת החיילים בהר דב ב-2000 וחטיפת החיילים אהוד גולדווסר ואלדד רגב – מה שהוביל לפתיחתה של מלחמת לבנון השנייה.

הפרק הראשון של הסדרה ממהר לשרטט שני צירים מרכזיים: האחד, של אנשי ה-CIA שמנסים ללכוד את מורנייה. השני, של מורנייה עצמו – קו שמתאר את סיפור הפיכתו מנער שוליים לרוצח אכזר וממוקד מטרה. "רוחות ביירות" מצליחה להביא את זה למסך בצורה די נהירה. אם בסדרות מהסוג הזה שמשודרות בישראל שולט הנראטיב הישראלי, הרי שלפחות לפי פרק הפתיחה, כאן אנחנו מקבלים הזדמנות להציץ לקו המחשבה של הצד השני: האכזריות הג'יהאדית, האידיאולוגיה מקפיאת הדם, ההשפעה האיראנית שבסופו של דבר הורסת את לבנון – וגם הסיפור של מורנייה עצמו. מי שזעם גדול על הפלישה של ישראל ללבנון מעביר אותו אט אט לזרועות האיראנים. כמו בסצנה ההיא, שבה הוא מבקש מחברתו ללבוש חיג'אב בפעם הראשונה. השינוי המיידי שנגרם אצלו, טוויסט של שנייה שבו הסיפור מתהפך.

סיטואציה אכזרית של סכסוך. "רוחות ביירות" (צילום: יחסי ציבור/שואוטיים)

חוץ מזה, "רוחות ביירות" קצרה יותר – מדובר במיני סדרה של ארבעה פרקים בלבד, ואם "פאודה" שמרה על העיקרון העלילתי – "ביירות" מביאה גם חלקים דוקומנטריים. אנשים מהמציאות שמדברים למצלמה. האם זה באמת בעל ערך בסדרה? קשה לומר. בסופו של דבר, הקו העלילתי מספר את הסיפור הרבה יותר טוב וכואב ממה שכל עדות אמיתית היתה יכולה להגיד. השחקנים טובים מספיק כדי להביא את הסיפור באופן כואב וכן אל המסך.

תביאו עוד ממנה. דינה שיהאבי ב"רוחות ביירות" (צילום: יחסי ציבור/שואוטיים)

מי שמגלם את מורנייה הצעיר הוא השחקן הישראלי-ערבי אמיר חורי, כשגם מורנייה המבוגר מגולם ע"י שחקן ישראלי ממוצא ערבי – הישאם סלימאן, הלוא הוא כוכב העונה הראשונה של "פאודה". בין השחקנים הישראליים המוכרים יותר אפשר למצוא את מיכאל מושונוב (שמגלם את לא אחר מאשר מאיר דגן), יובל שרף וגם יעקב זדה (שמשתתף במקביל בסדרה אחרת שעלתה לאוויר, "אלף", בתור בן דמותו של הנשיא משה קצב). חורי עושה עבודה מצוינת כשחקן הראשי, ומי שמפתיעה באיכויותיה היא דינה שיהאבי שמגלמת את לנה – החיילת האמריקאית שנולדה בבעל בק, לבנון, ומנהלת את הדיאלוג עם סגן שר החוץ האיראני בתחילת הפרק. ראינו מעט מדי ממנה בפרק הזה, בסצינה שלא באמת זרמה עם העלילה של הפרק (שהתמקדה בסיפור היסוד של מורנייה), אבל שווה לתת לזה צ'אנס בהמשך.

סליחה, אתה לא אבו-אחמד? הישאם סלימאן כעימאד מורנייה ב"רוחות ביירות" (צילום: יחסי ציבור/שואוטיים)

היופי ב"רוחות ביירות" בעיניי היא שהיוצרים שלה אמנם ישראליים, אבל היא לא באמת לוקחת צד – היא מצליחה לתת פוקוס על הסיטואציה האכזרית של הסכסוך, דרך העיניים של שני הצדדים – גם של ה-CIA והמוסד, אבל גם את של מורנייה (רוצח מתועב, שלא יהיה ספק) כאדם – ולנסות לענות על השאלה: מה מוביל אדם להגיע למקום כל כך אכזרי ופונדמנטליסטי? התוצאה טובה ומעניינת, בעיקר בשל היכולת לספר את הסיפור במלואו ולגעת בשורשים של הטראומות שמעסיקות אותנו עד עצם היום הזה ממש.

>> "רוחות ביירות", 4 פרקים, שואוטיים/פרמאונט+/yes