מאסטרו סקורסזה: קולנוע עשיר, מפואר, מרתק ומספק מבחינה רגשית

מרטין סקורסזה נוהג להופיע בסרטיו בתפקידי אורח קצרצרים, לרוב בעלי משמעות סמלית. ב"נהג מונית" הוא הנוסע במוניתו של רוברט דה נירו שאומר לו שהוא הולך לרצוח את אשתו הבוגדנית ושותל במוחו את גרעין האלימות שמתפרצת ממנו בסוף הסרט, וב"הוגו" הוא הצלם שמצלם את אבי הקולנוע ז'ורז' מלייס.

>> בוקר מעולה: 16 סרטי המערבונים הגדולים בכל הזמנים
>> הטאבו האחרון בהוליווד: נטלי פורטמן וג'וליאן מור חודרות עמוק

בסרטו החדש הקולנוען הנערץ לקח לעצמו תפקיד קטנטן בסצנת מפתח, שבה הוא מקריא מעל הבמה את עוולות תושבי אמריקה הלבנים לילידי הארץ. זה רגע צובט לב שכמו משמש אותו להתנצל על כך שלקח לו יותר מחמישים שנות קולנוע עד שהגיע לעסוק בחלק הזה של ההיסטוריה האמריקאית. יש לציין שהוא עשה זאת בשיתוף פעולה מלא של בני האוסייג', שחששו מההיסטוריה ההוליוודית של מושיעים לבנים וייצוגים סטריאוטיפיים של ילידים, וזה ניכר בהקפדה על הפרטים ובכבוד העמוק שהסרט מעניק להם ולמסורת שלהם.

תאוות בצע אז ועכשיו. לילי גלדסטון וליאונרדו דיקפריו, "רוצחי פרח הירח" (צילום: יחסי ציבור)

המחולל המרכזי של "רוצחי פרח הירח" הוא נושא שסקורסזה כבר עסק בו לא פעם, למשל ב"קזינו" וב"הזאב מוול סטריט" – תאוות בצע. הנושא הזה הניע גם את מערבוני הספגטי הציניים של סרג'יו לאונה, וסקורסזה שואל ממנו כמה תווים ויזואליים, אם כי סרטו יותר חמור סבר. ב-1897 התגלה נפט בשמורה באוקלהומה אליה הוגלו הילידים משבט אוסייג', ולפתע הם הפכו לאנשים עשירים. בשנות העשרים של המאה העשרים, כשישים מבני האוסייג' נרצחו בנסיבות מסתוריות, עד שסוכנים של לשכת החקירות של הממשל הפדרלי – הגוף שקדם ל-FBI – נשלחו לאזור לחקור מה קורה שם. האירועים האלה תוארו בפרוטרוט בספרו של דיוויד גראן "רוצחי פרח הירח: רציחות האוסייג' ולידת ה-FBI", וזה עובד למסך על ידי סקורסזה, שחתום גם על התסריט לצד אריק רות' ("פורסט גאמפ"). 

סוכני הממשלה מצטרפים לעלילה רק במערכה השלישית של הסרט הארוך, הרחב והעמוק הזה, שמתחיל עם הגעתו של ארנסט ברקהארט (ליאונרדו דיקפריו) לתחנת הרכבת במחוז, אחרי שלחם במלחמת העולם הראשונה. מבחינה עלילתית הפתיחה רומזת ל"המחפשים" של ג'ון פורד (מערבון שהנרטיב שלו שימש השראה ל"נהג מונית" של סקורסזה), וכמותו הסרט עוסק בגזענות כלפי הילידים. רק שבמאה העשרים הנבלים התיישבו מאחורי שולחנות.  

על הרציף של תחנת הרכבת אנחנו מקבלים תמונה חיה ומפורטת של השפעת הזהב השחור על החיים באזור. המוני אנשים, בגווני עור שונים, מחפשים ומוצאים שלל דרכים להתפרנס מהתגלית. הכסף הגדול שייך לבני שבט האוסייג', אבל מפקחים עליו גברים לבנים שמונו על ידי המדינה – הילידים נתפסו כחסרי יכולת – והם שמעבירים להם קצבאות חודשיות.

פעם ראשונה ביחד. ליאונרדו דיקפריו ורוברט דה נירו, "רוצחי פרח הירח" (צילום: יחסי ציבור)

בדרכו אל ביתו הגדול והמבודד של דודו העשיר ויליאם הייל (רוברט דה נירו) ברקהארט חולף על פני שדות נפט עתירי מגדלי קידוח ואחריהם שדות מרעה של עדרי פרות. הניגוד הבולט בין שני המראות מסמן את השינויים החברתיים והכלכליים באזור, וגם את התרכובת הז'אנרית הייחודית של הסרט. הפרות שייכות להייל, שטוען שאין לו עניין בנפט ומציג עצמו כאיש ציבור ונדבן, אבל הוא מכוון את אחיינו למצוא לעצמו אישה אינדיאנית כדי לשים ידו על כספה. ברקהארט מתחיל לעבוד כנהג, ומציע את שירותיו למולי (לילי גלדסטון, שגדלה בשמורה במונטנה). ככל הנראה היא מוצאת חן בעיניו, אבל לשאלתה הוא מתוודה בשמחה שהוא מאוד אוהב כסף. טקס חתונתם הוא אירוע שמח וצבעוני מאוד, במסורת השבטית. שאר הסרט אפל יותר בצבעיו ובמניעיו.

אמרנו לכם "אפל בצבעיו ומניעיו". ליאונרדו דיקפריו, "רוצחי פרח הירח" (צילום: יחסי ציבור)

דה נירו היה כוכב סרטיו של סקורסזה מ"רחובות זועמים" ב-1973 ועד "קזינו" ב-1995. ב-2002 דיקפריו ירש את מקומו באפוס ההיסטורי "כנופיות ניו יורק". זאת הפעם הראשונה ששני השחקנים הגדולים האלה מופיעים יחד בסרט באורך מלא של סקורסזה. חלוקת התפקידים נדמית סמלית – דה נירו הוא המנטור רב הניסיון שמנחה את אחיינו הלא מאוד חכם, שולח אותו למלא את הוראותיו ומשחית את נפשו. שניהם מצוינים, אך מי שמעניקה לסרט עוגן רגשי היא גלדסטון בהופעה מאופקת ונבונה, כאישה בעלת אבחנה שרוצה לבטוח בבעלה.

גברים לבנים יודעים מה הם רוצים. רוברט דה נירו, "רוצחי פרח הירח" (צילום: יחסי ציבור)

פרט להם הסרט מלא בהמון דמויות מובחנות, של גברים לבנים ושל ילידים (בעיקר נשים) ובשלל התרחשויות ומזימות מסועפות, שבהדרגה מתגבשות כמותחן פשע. התסריט נטווה ביד אמן, וסקורסזה מביים את הסרט כמאסטר וותיק. השפה הקולנועית אפית, עם תנועות מצלמה מפוארות (אך לא מתרהבות), וגם אינטימית. בהתאם לאתר ההתרחשות, הקצב יותר נינוח מזה של כמה מסרטיו העירוניים של סקורסזה. העורכת הקבועה תלמה סקונמייקר נמנעת הפעם מסיקוונסים דחוסים (בווירטואוזיות) כמו אלה שאכלסו את "האירי". 

"רוצחי פרח הירח" מרתק מבחינה היסטורית ותרבותית (גם טבח השחורים ב-1921 בטולסה שבשולי השמורה משתלב במארג), עשיר מבחינה קולנועית, ובסופו של דבר מספק מבחינה רגשית. קשה להאמין שסקורסזה בן ה-81 יביים עוד סרט בקנה מידה כזה (אף שכרגע הוא עובד עם דיקפריו על ביוגרפיה של טדי רוזוולט). זאת הפקה של שירות הסטרימינג אפל TV פלוס, ובקרוב הוא יגיע לשם, אבל אפוס הפשע הזה ללא ספק נועד לצפייה על מסך גדול. 

4.5 כוכבים
Killers of the Flower Moon בימוי: מרטין סקורסזה. עם ליאונרדו דיקפריו, רוברט דה נירו, לילי גלדסטון, ג'סי פלמונס. ארה"ב 2023, 206 דק'