מציאות נפרדת: סדרות הריאליטי הכי טובות בנטפליקס

"Back with the Ex"
"Back with the Ex"

בתקופה הזאת, יותר מתמיד, אנחנו זקוקים לאספקה רציפה של ריאליטי (לא, "שבוע הישרדות" זה לא מספיק). איזה מזל שנטפליקס עושה את זה מצוין

Back with the Ex

בדרך כלל כשאנשים רוצים לחזור לאקס/ית הם מרימים טלפון או שולחים הודעה מביכה, אבל למה לא לעשות את זה דרך חברת הפקה אוסטרלית שתצלם את התהליך ותשדר אותו בכל העולם? דינג דינג דינג, יש לנו להיט. ארבעה זוגות פרודים, בגילאים שונים ועם נסיבות פרידה שונות, נפגשים מול המצלמות לראשונה מאז שפירקו את החבילה, ביוזמת אחד מהם, ובהמשך הם יצטרכו לעבור לגור יחד. זה מביך, זה חמוד, זה צהוב, מלוכלך ונהדר. אחד הזוגות, לדוגמא, ניהלו לפני 28 שנה קשר בלונג דיסטנס ועכשיו התפנו שוב לאהבת האמת שלהם; זוג אחר הם הייסקול סוויטהארטס שנפרדו בגלל בגידה. בעונה הזאת ספציפית יש גם זוג שקשה נורא לצפות בו, שבו הגבר מפעיל אלימות שאינה פיזית כלפי בת זוגו. הפורמט מפגיש את כולם עם המהמורות שבגללן נפרדו מלכתחילה, ועם אתגרים חדשים שנובעים מהזמן שעבר.

חם, לוהט, רותח

אנחנו מודים, ניגשנו בזהירות לריאליטי הזוגות הזה. גרעין הפורמט זועק סליז: עשרה רווקים ורווקות נפגשים על אי מהחלומות מבלי לדעת את חוקי המשחק. אחרי זמן היכרות קצר ונוטף זימה, מתגלה החוק היחיד במשחק: אסור להם לקיים מגע מיני כלשהו – וזה כולל נשיקות, סקס, אוננות וכו'. אם הם עוברים על החוק, יירד כסף מהפרס למנצח/ת – בסך 100 אלף דולר – אבל הם לעולם לא יידעו מראש את גובה הקנס. המטרה המוצהרת של התוכנית היא ללמד צעירים ליצור קשרים אמיתיים, ומי שיצליחו בזה גם יתוגמלו בהתאם. קיצר, אנחנו פה בשביל המאמרים.

האהבה היא עיוורת (Love Is Blind)

התוכנית שמייצגת יותר מכל את שיא תור הזהב של הריאליטי בנטפליקס. סליחה, זו לא תוכנית, זה "אירוע" שנמשך שלושה שבועות ועשרה פרקים (פלאס פרק איחוד). הפורמט: בשלב הראשון, 30 נשים וגברים נכנסים לסבב של ספיד דייטינג עיוור במה שמכונה Pods – חדרים קטנים המופרדים בקיר דק, שדרכו הם מדברים. ברגע שיש חיבור והחלטה – יש גם הצעת נישואים. אם היא נענית בחיוב, הם מורשים להיפגש לראשונה, אבל המסע רק מתחיל: הם יוצאים לריטריט יחד עם הזוגות האחרים, ולאחר מכן חוזרים לבית דירות משותף וחיים יחד. אחרי שהם מגלים שהתארסו לתפלץ/נסיכה, מגיע המפגש המורכב עם המשפחות. אם הזוגות שרדו את כל זה, מגיע יום החתונה: לעיני המשפחות והחברים, כשהם עומדים מתחת לחופה – רק אז יגלו בני הזוג אם הפרטנר שלהם בכלל מעוניין בהם. מושלם, כבר אמרנו? עונה שנייה בדרך.

משחקי הטיטאנים

תחרות גלדיאטורים מודרנית די פשוטה – טורניר שרירנים שנלחמים נגד מכשירי עינויים ואחד נגד השני, במטרה להגיע לתואר שריר התאומים הגדול ביותר או משהו כזה. כן, זה דומה ל"גלדיאטור אמריקאי" הוותיקה, "באטלדום" הביזארית (והנהדרת) מהניינטיז וכמובן ל"אתגר הנינג'ה". בקיצור, בואו תראו אנשים במצב פיזי מזהיר מתעללים בעצמם להנאתכם. אה, ודה רוק הוא המנחה. מתן שרון חושב שהוא בדרך לנשיאות ארצות הברית.

ארוחה למיליונרים (Million Pound Menu)

בואו ילדים, תלמדו משהו על איך משכנעים מיליונרים להשקיע ברעיון שלכם לדוכן שמוכר רק פיתות עם שוקולד השחר בלב שוק הכרמל. אחרי שנקטפו על ידי משקיע, נדרשים המתמודדים להקים פופ אפ ולהוכיח שהכל עובד בו – הקונספט, רמת השירות, העיצוב, הדרישה וכמובן האוכל. המלעיזים במערכת התלוננו שהאוכל לא מקבל פה מספיק ספוטלייט, אבל אל תתבאסו – זה בדיוק הפורמט, ויש פיצוי בדמות מבטא אנגלי מחרמן.

Instant Hotel

אוסטרליה היא ממזרה לא קטנה כשזה מגיע לריאליטי, ואחד מפירות חלציה הוא "Instant Hotel". הרעיון: בעלי ובעלות בתים פרטיים הופכים אותם לבתי מלון, ונשפטים על ידי היריבים שלהם בפרמטרים שונים. דמיינו "בואו לאכול איתי", כולל כל הלכלוך, רק בבתים. ככה עושים טלוויזיה טובה.

The Big Family Cooking Showdown

מה קורה כשה-BBC מפיקים ריאליטי בישול תחרותי? ובכן, רק דברים טובים. בכל שבוע מתחרות שתי משפחות, שלושה אנשים בכל צוות, ועליהן לעמוד בשלושה אתגרים רצופים. לאט לאט מסננים את המנצחים שמתחרים ראש בראש עד לניצחון המוחץ. זה מנומס וכועס ומצחיק, שופטים שם בעלי כוכבי מישלן ופליטי ריאליטי בישול, והכי חשוב – זה החזיר לנו את האמון באוכל בריטי.

נקסט אין פאשן

ריאליטי עיצוב אופנה קליל, משעשע ומותח לפרקים. בדומה ל"פרויקט מסלול" משנות האלפיים המוקדמות (שעדיין רצה, מתברר), גם כאן מטרת התכנית היא להכתיר את מעצב.ת האופנה הכי עדכניים ויצירתיים בארה"ב. במקום היידי קלום כמנחה תקבלו את אלכסה צ'אנג ולצדה את הגבר האסיאתי-מוסלמי הגיי הראשון בטלוויזיה שבוודאי מוכר לכם מ"קוויר איי", טאן פראנס. המתחרים מתמודדים על פרס נאה של 250 אלף דולר, וממש לא מדובר במשתתפים טירונים ופעורים אלא במעצבים מוכשרים ובעלי ניסיון, חלקן בעלות מותגים וחלקם התפרסמו כמלבישי סלבס למיניהן. בניגוד לאבותיה בז'אנר, "נקסט אין פאשן" אינה מתעללת במתמודדיה עם מגורים משותפים ושלל חיכוכים אנושיים, אלא מסתפקת בהזמנתם אל הסטודיו למשימות עיצוב שונות. צפייה שהיא פאן טהור לחובבי האסתטיקה (ולא מכבידה מדי על בני זוגם).

בית הטראסה

אם יגידו לכם שזה ריאליטי לא מתוסרט, תאמינו? ואם זה מגיע מיפן? "בית הטראסה" בודקת מה קורה כשמכניסים שישה צעירים וצעירות לווילה אחת ופשוט נותנים להם לחיות, בלי משימות שדוחפות אותם לקצה, בלי פרסים, בלי לנעול אותם בבית עד שיגעון. התוצאה – למרבה ההפתעה – לא משעממת בכלל. נשמע כמו "האח הגדול"? לא ממש. הם יכולים לצאת ולחזור כאוות נפשם (גם לחופשות ארוכות), כשכל אחד עסוק בענייניו – מללכת לעבודה ועד ללמוד ולצייר. בעונה הראשונה שהה אחד הדיירים בבית 97 שבועות – כמעט שנתיים, עם הפסקות קצרות בין לבין. כאמור, החיים האמיתיים. התוכנית היא להיט ביפן מעונתה הראשונה, והפכה לפופולרית בעולם בעקבות השידור וההפקה החדשה של נטפליקס.