יחסית לסדרה שעסוקה ב"הישן נגד החדש", "ריבוט" לא כזאת חדשנית

העלילה של הסיטקום החדש של רשת הסטרימינג הולו "ריבוט" הוא על חידוש טלוויזיוני לסיטקום משפחתי משנות האלפיים. הסיטקום הוא "Step Right Up", שמוצג ב"ריבוט" כסדרה מעפנה מלאה בבדיחות נדושות וצפויות, תחתית החבית של סוף עידן ה"צחוק מודבק בעריכה", בזמן שהגרסה המחודשת מוצגת, לפחות בהתחלה, כסדרה קומית מודרנית ורצינית מיוצרת אינדי מוערכת. "זה בו זמנית הדבר הכי מצחיק שקראת, ואת לא תצחקי פעם אחת" אומר ריד סטרלינג, השחקן הראשי של הסיטקום בגילומו של קיגן מייקל-קי ("קי ופיל", "חברים מהקולג'"), על התסריט החדש. אבל האם "ריבוט" היא סדרה קומית מהזן החדש הזה או דווקא מהזן הישן? התשובה היא איפשהו באמצע.

על התסריט של הפרק הראשון של "ריבוט" אמונים סטיבן לוויתן, שהגיע ל"ריבוט" לאחר שיצר סיטקומים קלאסיים כמו "תהרוג אותי וזהו" ו"משפחה מודרנית", וג'ון אנבום, היוצר של הקומדיה המוערכת וקצרת היומין "Party Down". הפרק הראשון רוצה להבהיר לנו שלמרות העבר של לוויתן, זו לא סדרה לכל המשפחה. יש קללות, עירום חלקי, אזכורים לסמים ולזנות. חברים, זה לא הסיטקום של ההורים שלכם! אבל אל תדאגו: אנחנו עדיין סיטקום. וזה דבר טוב. עם כל האהבה האינסופית לקומדיות קיצוניות כמו "בארי" לפעמים זה גם נחמד לראות סאטירת שואו-ביז שלא גורמת לך להתמוטטות עצבים.

ישן נגד חדש. פול רייזר ורייצ'ל בלום, "ריבוט"

ל"ריבוט" עוזר גם צוות השחקנים שלה: בנוסף לקי, יש לנו את ג'ודי גריר ("משפחה בהפרעה") המהממת בתור ברי השחקנית חסרת הביטחון, ג'וני נוקסוויל ("ג'אקאס") בתור קליי, קומיקאי ש"זה נס שעדיין לא בוטל" והתוספת האהובה עליי, קאלום וורת'י בתור זאק, השחקן-ילד שגדל לשחקן-בן-24-שעדיין-מתנהג-כמו-ילד אבל מנסה להראות כמה הוא מבוגר עכשיו. וורת'י באמת התחיל את הקריירה שלו כשחקן בסדרות של דיסני, אבל מאז הפתיע בתפקידים קומיים מעולים בסדרות כמו "אמריקן ונדל". מאחורי הקלעים של הסיטקום הפיקטיבי יש לנו את היוצר המקורי גורדון, בגילומו של פול רייזר ("משתגעים מאהבה") והכותבת החדשה האנה בגילומה של רייצ'ל בלום ("האקסית המטורפת") שהקרב שלהם בין ישן לחדש מהווה את מרבית הקונפליקט של הסדרה.

בפרקים הראשונים של הסדרה הדמויות צריכות להתמודד עם כך שהם מבוגרים יותר משהם היו לפני עשרים שנה, מערכות יחסים רומנטיות על הסט, דרמה משפחתית וכמובן: איך לכתוב בדיחות ב-2022. למזלנו, הסדרה לא צוללת עמוק לשאלת ה"Woke או לא-Woke?" ובדיחות "כבר אי אפשר להגיד כלום היום!", ומגיעה בינתיים לשיא בפרק שלישי משעשע בו הכותבים המילינאלים/דור הזי שהאנה מביאה מתנגשים עם הכותבים היהודים הזקנים, ביניהם פרד מלמד הנפלא ("בארי"), שגורדון מביא.

כאמור, "ריבוט" היא לא סדרה קומית מהזן החדש של סדרות קומיות, בהם הקומדיה לפעמים פחות חשובה מהיחסים בין הדמויות או המסר שמנסים להעביר. היא בראש ובראשונה קומדיה, ואחת לא רעה בכלל. רק שבאופן אירוני, "ריבוט" מרגישה קצת מיושנת. זה לא שהיא מזכירה את הסיטקומים הישנים שעליהם היא צוחקת, אבל היא כן לגמרי מזכירה שורה של קומדיות מהסוף העשור הראשון של שנות האלפיים כמו "Party Down" או "הקאמבק" (עם ליסה קודרו). סיטקומים ששודרו ברשתות כבלים אמריקאיות, זכו לרייטינג נמוך, בוטלו והמשיכו לחיות רק אצל מבקרים שמהללים אותן כסדרות שפרצו לפני זמנן. "ריבוט" לא בדיוק מגיעה לרמה של הסדרות האלה, ולפעמים מרגישה כמו שריד מעידן קומי בעבר שעדיין לא מספיק רחוק כדי להיות נוסטלגי – אבל היא עדיין סדרה מצחיקה עם צוות דמויות שקל לאהוב. ותראו, עברנו ביקורת שלמה על סדרה שמתרחשת מאחורי הקלעים של סיטקום עבר שחוזר לחיים ולא הזכרנו את "בוג'אק הורסמן" אפילו פעם אחת.