גננת אחת על 15 ילדים: מה המועמדים לראשות העיר עומדים לעשות עם זה?

ייתכן שיום שלישי האחרון הוא המועד שבו מערכת הבחירות לראשות העיר תל אביב־יפו הפכה ממנומנמת למעניינת. לכל הפחות ניתן לומר שהיה זה היום שבו מועמדים נדרשו באופן מפורט לסוגיה אקוטית אחת שאמורה להיות בוערת לכולם: חינוך לגיל הרך. את הכפפה הרימו אסף זמיר (רוב העיר) וציפי ברנד (הורים זה לב) רק כמה ימים לאחר שהודיעו על איחוד כוחות. לטענתם, יחד הם פיתחו תוכנית לחינוך מסובסד שתחסוך יותר מ־20 אלף ש"ח למשפחה בשנה. במסגרת התוכנית מתחייבים ברנד וזמיר, סגן ראש העיר המחזיק בתיק החינוך, להקים בתוך חמש שנים 200 גני עירייה בפיקוח עבור ילדים בני שנה עד 3, שכיום אינם זכאים לחינוך מסובסד למעט במקרים חריגים. השניים מתחייבים גם לבנות מבנים שבהם יפעלו הגנים.

>> המועמדים הבולטים לראשות העיר עונים על כל השאלות שלכם
>> סטפן לגר ונטע ברזילי: מה עובר על המועמדים ברשתות החברתיות? 

אולם, האם ניתן באמת לצפות לגדולות ונצורות בשעה שרשויות מקומיות ובהן תל אביב מתקשות גם ביישום רפורמת הסייעת השנייה, שהוצגה לפני כשלוש שנים על ידי שר החינוך נפתלי בנט? במסגרת הרפורמה מעניק משרד החינוך תקציב לטובת העסקת סייעת נוספת בגנים עבור בני 3 ו־4 (גן טרום טרום חובה או טט"ח בקיצור) שבהם משובצים 30 ילדים ומעלה. במילים פשוטות יותר, הרעיון הוא לפתור מצב בלתי נסבל שבו גננת אחת וסייעת אחת אחראיות על בטיחותם ושלומם של 30 פעוטות על ידי הוספת תגבור של עוד אשת צוות אחת.

הבעיה היחידה היא שבגנים מסוימים – עיריית תל אביב־יפו איננה אומרת בדיוק בכמה מתוך 229 גני הטט"ח שהיא מפעילה – ישנם 29 או 28 ילדים שמשובצים בגן, ובכך נמנע מהם ומנשות הצוות תגבור נחוץ ביותר, אף שמספרם נותר גבוה יחסית. אחרי הכל, מה כבר ההבדל בין יחס של אשת צוות אחת על כל 15 ילדים ובין אחת על כל 14 ילדים? גם במקרה האחרון לא ניתן לצפות להרבה ממסגרת שמציעה יחס כזה מלבד שמירה מינימלית על בטיחות – וגם זה לא תמיד. האם מדובר במקרה או במדיניות מכוונת שנועדה לחסוך כסף? נוסף על כך, מאחר שהסייעות הנוספות מתוקצבות לחמישה ימי עבודה בלבד, הן נעדרות מהגנים בימי שישי – מה ששוב מותיר את הילדים והגננות ללא מענה.

"בכל גן ילדים של גילי 3-4 חייבים צוות של לפחות שלושה מבוגרים" (צילום: shutterstock)

לילי פוקומונסקי, מנהלת המחלקה לגננות בהסתדרות המורים, אינה מופתעת. לדבריה, "יישום רפורמת הסייעת השנייה מתנהל בתל אביב בדיוק כמו בכל הארץ – באופן שמותיר מקום לשיפור". כך או כך, היא מוסיפה, אל לנו לתהות על מה עדיף: יחס של אחת ל־14, ל־15 או לעשרה, כי ממילא זה לא מספיק. "בכל גן ילדים של גילי 3־4 חייבים צוות של לפחות שלושה מבוגרים – לא משנה אם יש בו 30 ילדים או פחות. גם 20 או 25 ילדים צעירים חייבים עזרה, ולא קשור אם הם גמולים או לא. יש הרבה מאוד סיבות אחרות לצורך בכוח אדם נוסף כשמדובר בילדים כל כך צעירים. בכל מקרה, המצב ימשיך להיות בעייתי עד שראשי מערכת החינוך יבינו שיש להתייחס למערכת הגיל הרך בראייה שונה מאוד מיתר שכבות הגיל".

לטענת זמיר, כמחזיק תיק החינוך הוא שאף תמיד לשבץ יותר מ־30 ילדים בכל גן. עם זאת, הוא מוסיף: "במקרים רבים עוד לפני פתיחת שנת הלימודים ולפעמים במהלכה מספר הילדים בכיתת גן יורד כתוצאה משינוי כתובות, מעבר לחו"ל, השארה במסגרת פרטית ועוד. במצב כזה מבטל משרד החינוך את המימון לסייעת והעירייה נותנת אותו. אני מאמין שבמקרים כאלה שבהם מדובר בנסיבות שהשתנו כשהתכנון היה נכון, העירייה יכולה להשתתף בעצמה במימון הסייעת באופן חלקי על מנת להקל". ביחס לימי שישי מוסיף זמיר: "אני חושב שיש ללחוץ על ממשלת ישראל להגדיל את המימון לסייעת ואם הדבר הזה לא יצלח נממן אותו מתקציבי עירייה. אני בהחלט אפעל למען כך בעתיד. חלק גדול מתוכנית החינוך שלנו מצביעה על מקומות שאני מאמין שהעירייה צריכה להיות יותר אקטיבית בהם, ולראיה תוכנית החינוך שלנו לגיל הרך".

מאחדים כוחות. אסף זמיר וציפי ברנד (צילום: איליה מלניקוב)

"הייתי מעדיף שיהיה איש צוות שייתן מענה פרטי ואישי" רון חולדאי. צילום: נמרוד סונדרס

ומה לגבי ראש העיר, רון חולדאי? "התקן של משרד החינוך למספר ילדים הוא תמיד עניין שרירותי אבל הוא המחייב", הוא אומר ומוסיף: "כעירייה אנו מנסים למצוא פתרונות יצירתיים ככל הניתן למנוע את מקרי הגבול שנפגעים מכך ועוסקים בכל מקרה כזה לגופו". לשאלה אם לדעתו מקרים שבהם אשת צוות אחת אחראית לשלומם ולבטיחותם של 14 פעוטות עלולים להוביל למצבים בעייתיים ואף מסוכנים הוא עונה: "באופן אישי ותיאורטי הייתי מעדיף שיהיה איש צוות שייתן מענה פרטני ואישי לכל ילד, אבל מכלול השיקולים במדינת ישראל ובעולם בכלל הוליד את המדיניות הנוכחית. יש דברים שקל להבטיח אך לא ניתן לקיים. התפקיד הציבורי שלנו ברשות המוניציפלית מחייב ראייה רחבה וניסיון לעשות אופטימיזציה של התקציב וחלוקתו בין כלל הצרכים".

יטענו הבקיאים כי רפורמת הסייעת השנייה נמצאת באחריות המדינה ואילו זאת האחרונה של זמיר וברנד באחריות מוניציפלית. התשובה טמונה דווקא בהודעה לעיתונות ששלחו השניים ולפיה "זמיר וברנד (החליטו) לגבש תוכנית שתהפוך את העירייה לפרו־אקטיבית ושתיתן מענה לתושבים גם אם לא מדובר בתחום שהמדינה קבעה שהוא באחריות הישירה של העירייה". כלומר, כשאתם רוצים אתם יכולים. המילים הללו מזכירות בהכרח לכל מי שבקיא בהיסטוריה המוניציפלית כי זמיר עצמו הצביע נגד רפורמת הסייעת השנייה, צעד שהוא נאלץ להצדיק לאחרונה שוב ושוב. "באותו הזמן הרגשתי שאם ילחצו על המדינה היא תעמוד במחיבותה לממן את זה – וכך היה", מסביר זמיר ומוסיף סייג: "כמי שמאמין בעירייה אקטיבית יש מקומות שבהם המדינה לא משתכנעת. לא אהסס להקצות תקצוב עירוני במקרים כאלה".