לא ישנתי בימי חמישי באותה השנה. בכלל לא האמנתי ששוק האיכרים שהקמנו כאן כדי להישאר.
והוא נשאר.
בדיעבד היו לכך סימנים מקדימים, כמו עגלות שוק (נראה הזוי בזמנו על הדק בנמל) וחיסול תפוחי אדמה מזן ראטה עם שאריות אדמה ופטל טרי עוד לפני 7 בבוקר. היום, אגב, הקהל הקבוע בשוק שלנו מגיע כבר ב-5:30 בבוקר, מדי שישי.

המסע נמשך כשב-2010 נפתח שוק הנמל המקורה והיומיומי. אני מתחילה להסתכל באלבום וכל תמונה מקפיצה אותי לזכרון אחר. הדיסקו שוק הראשון! פסטיבלי אוכל בינלאומיים עם אירוחים מכל העולם (גיאורגיה, הודו, הונגריה!), פסטיבל הפוד טראק הראשון בארץ! שווקי איכרים מקומיים שפתחנו גם בגבעתיים, הרצליה, רעננה, רעות (ממשיך עד היום!); מסעדת הקיטשן מרקט המדהימה בגלריה (נפרדנו ממנה בקורונה); שוק לילה בשלישי; וזה רק קצה הקרחון.

המכרז שזכינו בו הסתיים החודש. השוק הוא חלק כל כך מהותי ממני שלקח לי זמן להתבשל ולהבשיל לתוך ההחלטה שאני לא ניגשת למכרז החדש ומסיימת כאן את הקדנציה שלי, שהגיע הרגע שלי, אחרי 18 שנה, לפרוס כנפיים ליזמות חדשה ומגוונת באותם תחומים ממש: חקלאות וקולינריה בת קיימא.

תודה לשותפים שלי לדרך הארוכה שהתחלנו כשהיינו באמת ילדים, רועי חמד ומיכל אנסקי.
תודה לחקלאים המייסדים של השוק: יש לכם מקום אדיר בלב שלי. זה לא היה יכול לקרות בלעדיכם. בלי ההתגייסות שלכם בחום ובקור, בשמש ובגשם. תודה שלקחתם אותי איתכם בטנדרים לתערוכות זנים ולשדות ולימדתם אותי והקשבתם לי כשבאתי אליכם עם ספרי בישול מחו״ל וביקשתי מכם לגדל קייל וצנוניות מאורכות. למסעדנים, לשפים ובעלי החנויות בשוק הנמל. לחקלאים וליצרנים של שוק האיכרים, לאלו שגדלו ופרחו אצלנו ופתחו אחר כך חנויות שמפארות את ארצנו, מאפשרים לי ללכת כמו אמא אווזה ולהיות כל כך גאה באינקובטור הזה שיצרנו שמוציא מתוכו עסקים מופלאים כמו חגי והלחם, פיקה, אנשי הזית, שרויטמן ו-Wild Bread.

תודה ללקוחות המייסדים, אלו שמגיעים מדי שישי וגם בשרב, שתמיד נתנו לי ביקורת, שסיפרו לי מה מאכזב ומה דורש תיקון, שעמדו בתור אצל שלמה, שנרטבו בגשם, שסימסו לי ב-8.10 ושאלו איך אנחנו יכולים לעזור. לא אשכח לכם את זה בחיים. איזו זכות ענקית בשבילי להמשיך הלאה ברגע כזה כשהארץ מתפוצצת מפריחה של שוקי איכרים וחוות חקלאיות יצרניות. פריחה שמעודדת אותי לדעת שזה אכן הזמן שלי להמשיך הלאה, להרפתקאה הבאה, עם הרבה נחת וגאווה.ֿ