שירי הגאווה הכי טובים של 2023: הפופ הישראלי כבר לא נייטרלי

בשנים האחרונות תופעת שירי הגאווה הקצינה עד כדי גיחוך. מה שהחל לפני כעשור ככלי קידומי לאירועי הגאווה באמצעות אמני מיינסטרים, הפך לשיטה של אמנים לקדם את עצמם באמצעות אירועי הגאווה. בשנה שעברה נשברו שיאים של ציניות עם עומס אדיר של שירים ומעט מאוד גאווה, כשבמקרה הטוב נזרקה המילה ״וודג׳״ והמזומנים החלו לזרום. בעוד מרבית השירים נעלמו באותה המהירות שהגיעו, היו כמה הברקות כמו ״בשורות טובות״ של הפשוטע עם אגם בוחבוט ו״אחלה גבר״ של דנה אינטרנשיונל עם סטטיק ובן אל. השריד המשמעותי ביותר היה ״Cute Boy״ של נונו עם שגיא קריב, אם כי לאדם מן השורה ככל הנראה לא יהיה מושג שמדובר בשיר גאווה.

לשחיקת הקונספט של שירי הגאווה התווסף רובד נוסף, והוא האקלים הפוליטי והחברתי. לראשונה מזה שנים ארוכות הקהילה נמצאת במלחמה על זכות קיומה במדינה ואירועי הגאווה מקבלים משמעות עמוקה ומחאתית בהתאם. במציאות כזו צריך להיות ברור לכל שגם שירי הגאווה מוכרחים לעבור את ההתאמות הנדרשות, וכי אמנים סטרייטים שישירו לנו ״אוחצ׳ תרימי״ יתקבלו פחות בברכה. שלל שירי גאווה כבר יצאו לעולם וניכר שהקהילה הבינה שהיא צריכה לקחת את העניינים חזרה לידיה. כמה מהאמנים הבינו היטב את המשימה בעוד שכמה אחרים המשיכו בדרכיהם הישנות שבשלב הזה הן כבר על גבול המעליבות. 

נועה קירל – פרובוקטיבית

שיר הגאווה השנתי של קירל – יותר מ-2 מיליון צפיות בשלושה ימים! – מציג נועה לגמרי אחרת, שכבר לא משתדלת לא לומר דבר שידגדג את הקונצנזוס. לפני שבועיים עקץ יו"ר דגל התורה, ח"כ משה גפני, את קירל על הופעתה באירוויזיון ואמר על בימת הכנסת "הייתי תורם לה קצת בגדים, שיהיה לה". נדמה שהתשובה של קירל מגיעה בשיר הזה כאשר היא שרה "בודק לי את הלוק, תגיד אתה דפוק? את מי אתה שופט, תיקח עוד שלוק". השיר כולו עוסק באהבה עצמית ונפנוף של שמרנות וחוסר קבלה: "לאט לאט זה יכנס לכם למוח, שכל אחד הוא מי שבא לו". מדובר בטקסט התקיף והלא מתנצל ביותר של קירל עד כה, וכזה שמזכיר מסרים של דיוות פופ גדולות כמו ביונסה ובריטני ספירס, שהפכו לדמויות מעוררות השראה עבור להטב"קים בדיוק מהסיבות הללו. וכל זה רק חלק ממה שהיה לנו לומר עליו.

עינת מהיח״צ עם חן אהרוני – פיפי ברמות

שיר גאווה שהוא כולן פרודיה וביקורת על שירי הגאווה. ״שיר לפרייד זה פאלוס בערימות״ שרה עינת מהיח״צ, דמותו של השחקן דולב מסיקה. עינת מהיח״צ היא כשלעצמה פרודיה על כל עולם היח״צ, וליהוק מושלם לשיר ביקורתי שכזה. בהפקה ובמבנה שלו, ״פיפי ברמות״ כולל הרבה מהאלמנטים הקלאסיים של שירי הגאווה, תוך כדי שהוא מודע אליהם ואף לועג להם. מעבר לכך, השיר הוא פשוט קצבי וקליט להחריד וכבר בזמן קצר הפך ללהיט פופולרי.

תום שנייד ואן בי – אייקון

אפשר לכנות אותו ״שיר הגאווה הראשון של דור ה-Z. הוא קווירי, מוזר, שובר מוסכמות ובעיקר מאוד מוצלח. ״אייקון״ מגיע עם הפקה הייפרפופית וצבעוניות ומילים מחאתיות שלא מתנצלות (״6 אני יוצא המשרת אל החופש, 7 אני בקפלן מגרש את כל החושך״). הוא לא נשמע כמו אף שיר גאווה ששמענו עד כה ומוכיח ששיר עם מסר משמעותי לא גורע מהיכולת שלו להיות קצבי ומרים. אפשר להעריך בזהירות ש״אייקון״ בדרך להיות שיר הגאווה הטוב של השנה. 

עדי ביטי – גריינדר

השיר של עדי ביטי, בשיתוף מועדון הלימה לימה, הוא דוגמה לכל מה שמאוס בשירי הגאווה. בשנה הזו במיוחד, ולצד שירים אחרים, חוסר המודעות שלו משווע. ההתרשמות הזו נוצרת עוד מהשם ומהקרדיטים. השיר נקרא ״גריינדר״ על שם אפליקציית הסטוצים ההומואית הפופולרית, ונכתב על ידי ביטי עצמה יחד עם עומרי 69 סגל, שהניסיון שלהם באפליקציית גריינדר כנראה איננו קיים כלל (אלא אם למישהו מהם יש משהו לספר). גם המילים עצמן משדרות חוסר הבנה והיכרות עם תרבות הגריינדר העשירה בסלנג ועולמות תוכן משל עצמה, שלא מקבלים כלל ביטוי בשיר. מבחינת לחן, הפקה וקליפ – אין כאן שום דבר שלא שמענו או ראינו בעשרות שירי גאווה קודמים.

שפיטה ושחר חסון – סבתא בישלה דייסה

אם יש שיר אחד שמצליח להביך יותר מזה של עדי ביטי, זה בהחלט השיר הזה של שפיטה ושחר חסון. שחר חסון מגלם חיקוי סטיגמטי להחריד של הומואית קשה שכאילו נשלף מהניינטיז, בעוד המילים מדברות על חלבון, פחמימות ו״חמודה מתוקה״. השיר עצמו אמנם די קליט ומעניין הפקתית, אבל משאיר טעם מר ומעליב של סטיגמות, ובהיעדר דרך מעודנת להגיד זאת – הוא פשוט קצת הומופובי.

רוני דואני – קראש

שיר הגאווה של רוני דואני עם ליין המסיבות קראש איננו פורץ דרך באופן מיוחד, אך מדובר ביציאה חמודה מאוד. ״יש לי סוד לא רציתי שידעו״ שרה דואני בפזמון של השיר, שהופך בסיומו ל״יש לי סוד לא אכפת לי שידעו״. השיר כביכול מדבר על יציאה מהארון, נושא שמתאים מאוד לקהל הצעיר שאליו הוא מכוון, אם כי נמצא קצת יותר מדי בסאבטקסט. השיר עצמו כיפי ומרים, לא מרגיש מתאמץ מדי ובהחלט יתפוס את הקהל הרלוונטי.

אילן פלד, סאז – אנא אנא

שיר הגאווה הראשון שכולו בערבית, מה שכבר מזכה אותו בלא מעט נקודות זכות עוד לפני הלחיצה על הפליי. פלד מארח בשיר את סאמח ״סאז״ זקות, ראפר ערבי-ישראלי מרמלה, ובכך פורץ מספר גבולות בעולם שירי הגאווה והיחס בין האוכלוסייה הערבית לאירועי הגאווה. השיר עצמו מטורלל ומקורי כיאה לפלד, קליט ופשוט נהדר.