"שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי": פצצה רגשית בלתי צפויה

הופעתה המסעירה של פרנסס מקדורמנד מהותית לגוון הרגשי של הסרט, שבו כל סצנה היא תגובה לקודמתה. התנועה בין טרגדיה מצמררת לקומדיה שחורה יוצרת יהלום פוצע ומופלא

מתוך "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי"
מתוך "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי"
17 בינואר 2018

המספר 3 הוא מוטיב חוזר ב"שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי". פרט לשלושת השלטים שמתניעים את העלילה, יש שלוש שרפות, שלושה מכתבים שכותב מפקח המשטרה, ושלוש מחוות של הענקת משקאות – פחית משקה מוגז בבית ספר, כוס של מיץ תפוזים בבית חולים, ובקבוק יין לבן במסעדה. בעוד הסצנה הראשונה כעוסה ואלימה, השתיים הבאות הן מחוות מפתיעות ומרגשות של מחילה.

סרטו השלישי של מרטין מקדונה, שזכה בארבעה פרסי גלובוס הזהב, בהם לתסריט ולסרט הטובים ביותר, אינו ניחן בתבנית עלילתית טיפוסית. מקדונה תיאר את תהליך הכתיבה כנקודת מוצא שהניבה רצף של תגובות – כל סצנה היא תגובה לקודמתה. בשום שלב אנחנו לא צופים מה עומד לקרות בהמשך, אך כשקורה מה שקורה, ההיגיון האנושי והדרמטי של מה שקרה משכנע לחלוטין (אפילו בסצנה המשמשת כמחווה מתקנת ל"כחום הלילה" זוכה האוסקר, שנוצר בדיוק לפני 50 שנה). על אף המבנה החופשי של העלילה, "שלושה שלטים" מהודק מאוד, עתיר הדים ומצלולים פנימיים, והמוטיבים החוזרים מייצרים מעין תבנית פיוטית התואמת את אווירת הבלדה האירית, שלה תורם גם שיר העם האירי "הוורד האחרון של הקיץ" (בביצועה השמיימי של הסופרן רנה פלמינג) המלווה את הדימויים הערפיליים בפתיחה.

מתוך "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי"
מתוך "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי"

פרנסס מקדורמנד זכתה בגלובוס הזהב, ותזכה גם באוסקר, על תפקידה כמילדרד הייז – שם שאולי נגזר מ"מילדרד פירס", מלודרמה אפלה מ־1945 על אימא שעושה הכל למען בתה הסוררת. כמו בת שמה הקלאסית, מילדרד היא אימא זאבה שעזבה בעל מכה. שבעה חודשים אחרי שבתה אנג'לה נאנסה ונרצחה, מילדרד שוכרת שלושה שלטי חוצות ביציאה מהעיירה שבה היא מתגוררת ומפרסמת בהם התרסה אדומה כלפי מפקח המשטרה ווילובי שחקירתו לא הניבה תוצאות. תושבי העיירה כואבים את כאבה של מילדרד, אבל כולם אוהבים את ווילובי (וודי הרלסון בתפקיד נוגע ללב) ולכן אינם תומכים במעשה. גם בנה רובי (לוקס הדג'ס מ"מנצ'סטר ליד הים") חש שהשלטים חושפים אותו ללחצים לא הוגנים. אבל הכי מכולם כועס השוטר דיקסון (סם רוקוול המעולה), גזען אלים שאמו מטפטפת רעל באוזניו, ורק ווילובי מצליח לרסן אותו ולהאמין שבבסיסו הוא אדם טוב. משם זה מתפתח לסרט על תשוקת נקמה שורפת ומכלה, אך גם משחררת, שעם היותו חדור בזעם ומררה, יש בו חמלה ומחילה, מה שהופך אותו לפצצה רגשית. או ליתר דיוק, סדרה של פיצוצים.

את המהתלות הברוטליות של מקדונה, "ברוז'" ו"שבעה פסיכופטים", הרבו להשוות לסרטים של האחים כהן, גם בגלל המוזיקה של המלחין הנפלא קרטר ברוול שעובד עם שלושתם. אבל לפני שעבר לקולנוע, מקדונה האירי בנה לעצמו מוניטין מפואר כמחזאי שכתביו נרקחו מארס וחומצה. הדיאלוגים שהוא כותב חדים וקולחים, עם היותם מילוליים ומפותלים. והם חורכים את הנשמה.

אחד הבולטים שבמחזותיו – "מלכת היופי מליניין" זוכה הטוני – עסק ביחסים בין רווקה ואמה השתלטנית, אבל סרטיו עד כה (בהם גם זוכה האוסקר לסרט הקצר מ־2004) סיפרו על מתנקשים למיניהם ונטפו מצ'ואיזם גברי. ב"שלושה שלטים" מקדונה יצר לראשונה גיבורה קולנועית מסעירה, וליהק אותה במקדורמנד, זוגתו של ג'ואל כהן, שהפכה את "פארגו" לסרטם האנושי והמרגש ביותר של הכהנים. הופעתה האירונית כאישה חסרת פחד שמתנהלת כמי שאין לה מה להפסיד, מהותית לגוון הרגשי של הסרט, שנע בטבעיות בין טרגדיה מצמררת, לאלגיה מהורהרת לקומדיה שחורה משחור (כולל השימוש הכי מגוחך ושובר לב ב"צ'יקיטיטה" של אבבא). לפעמים קשה לעמוד בעוצמת הרגשות שהסרט מעורר, אבל אז באה תפנית מפתיעה או בדיחה משחררת, או סצנה שקטה ויפהפיה שבה מילדרד משוחחת עם איילה בשדה.

סרט על: אם דואבת מאתגרת את המשטרה לפתור את רצח בתה
ללכת? כן, כן, כן. מסותת, חד ופוצע כמו יהלום שחור