העיר שנמסה בגשם: 10 הדברים הכי מעצבנים בתל אביב בחורף

תל אביב ממש מעצבנת בגשם. ככה זה, מדינת ישראל לא ערוכה לעונה הקרה, ובכל פעם שמתקיים האירוע שהוא הגג-חודש של גשמים שיש פה בשנה, אנחנו עדיין נתפסים לא ערוכים. ומכאן רטובים, ואז עצובים, ושוב רטובים. ומכיוון שנראה שכך היה בעיר מאז ומתמיד (רק תראו את התמונות האלה של תל אביב בראשית ימי המדינה), אספנו את הדברים הכי מעצבנים בתל אביב בגשם, ונרטבו לנו הגרביים בדרך.

>> זעזוע בתל אביב: קמפיין הליכוד בעיר חוזר להסתה שלפני רצח רבין

הניקוז והיעדרו

אין ניקוז נורמלי בתל אביב. התוצאה היא נהרות ושלוליות ענק על המדרכות שמחייבות להטוט וקפיצה אקרובטית בין הטיפות, כך שכל ניסיון תמים לא להירטב שנידון להיכשל מראש. במקרים רבים אין מה אפילו לחשוב על להיכנס ולצעוד ברחוב בכלל, דוגמא סלמה בחמישי האחרון שהפך, לנהר שוצף וקוצף במשך שעות ארוכות. 

אף פעם לא היה פה קל. רחובות תל אביב בחורף 1949. צילום: כהן פריץ, לע"מ

הגגות מטפטפים

מכירים את זה שהסערה שכחה לרגע, אבל הטיפות הגדולות ממשיכות לזלוג עליכם מכל גג וסכך בעיר הזו? מדובר בטיפות ענק מאיימות שלא מפסיקות לתקוף אותנו, ועלולות אף למצוא את עצמן בתוך כוס הקפה טו גו שלכם. אל תשאלו איך אנחנו יודעים. קיצור, תנו לחיות בשקט, יבשים לרוב!

גם סבא שלכם קילל את המרזב. אנשים עומדים בתור בגשם, ליד חנות ספרים ברחוב אלנבי בתל אביב, חורף 1955. צילום: כהן פריץ, לע"מ

מושב אופניים רטוב

אם במקרה לא קראתם את התחזית בבוקר ויצאתם ליום הגשום באופניים, לא נעים לנו לומר אבל נדפקתם. מילא לפלס את הדרך בכביש רטוב ולהיזהר מהחלקה, אף אחד לא מדבר על המושב הרטוב שמרטיב את הטוסיק וגורם לכם להסתובב יום שלם כאילו ברח לכם פיפי. שמענו שלכסות את המושב בשקית ניילון עשוי לסייע.

עדיין אפשר למצוא ברחוב לוינסקי. בעל תל אופן עוזר לעוברים ושבים לחצות ברחובות המוצפים של העיר תל אביב, חורף 1949. צילום: כהן פריץ, לע"מ

האוטובוסים רטובים

ימי גשם קשוחים מובילים לכך שבתוך האוטובוס עצמו מלבד צפיפות אימתנית יש גם אשכרה שלוליות, וגם המושבים רטובים כמובן. יותר אנשים נוסעים באוטובוס בגשם (כי נמענים מאופניים) והתוצאה היא לא רק עומס מטורף באנשים אלא גם העובדה שלפעמים האוטובוס כה מפוצץ באנשים (ובמים) שהוא לא עוצר ומדלג על התחנה. וברור שהגג בתחנה רעוע  ולא באמת יגן  עליכם מהגשם.

נהג! מאחורה! אוטובוס על יד גשר הירקון, חורף 1951.
צילום: Pinn Hans, לע"מ

מכוניות משפריצות

העניין לא שמור רק לתל אביב ומדובר בתופעה מדאיגה ואוניברסלית שאנחנו לא באמת יודעים איך להימנע ממנה, אבל רק תסכימי איתנו שאין נורא מהרגע שמכונית עוברת ומשפריצה את כל המים שיש על הכביש (ובעולם) על המכנסיים שלכם או יותר גרוע מזה גם לתוך הנעליים והגרביים שלכם. ואחרי כל זה מצופה שנמשיך כרגיל??

עכשיו דמיינו סוס משפריץ עליכם. רחובות תל אביב, חורף 1949. צילום: בראונר טדי, לע"מ

לכולם יש אותה מטריה 

כולנו הבנו שהמטריות המתקפלות אמנם נוחות לנשיאה בתיק אבל לא מגנות מפני הגשם ועתידות להתפרק תוך רגע בעקבות הרוח, הדבר הביא לאינפלציה במטריות אמפמ ועכשיו לכולם יש כאלה. מה שאומר שאם במקרה נכנסתם לאנשהו והשארתם את המטריה שלכם בכניסה, סיכוי גדול שמישהו יחשוב שהיא שלו ואיכשהו תצאו בלי המטריה שלכם בחזרה לסערה.

חלאס אחי, תקנה לך מטריה הפוכה. הכביש בין יפו לתל אביב מוצף בחורף 1951.
צילום: Pinn Hans, לע"מ

אין איפה לשבת

רבים מבתי הקפה מיועדים לישיבה בחוץ, מה שאומר שברגע שהתחילו טיפות כל אנשי הלפטופ אצים רצים פנימה ומרבית בתי הקפה לא ערוכים לסגירת חורף או לישיבה נורמלית בחוץ. הכיסאות בחוץ נותרים רטובים ומיותמים, ואנחנו נאלצים לקחת את הקפה והמאפה לדרך ולשמור עליהם פן יירטבו.

אז בשביל זה הולכים. חוצים את רחוב הרצל בתל אביב, חורף 1949. : Pinn Hans, לע"מ

דיירי הרחוב אומללים יותר

כואב לראות את דיירי הרחוב מחפשים אחר פינה יבשה ומוצלת. רבים מהם שרגילים להיות במקום קבוע תחת כיפת השניים מסתובבים רטובים ואומללים והלב נשבר. חוץ מזה חלקם מנסים את מזלם בחדרי מדרגות של בניינים. לרוב הדיירים הסידור הזה לא מתאים והם נשלכים בחזרה לרחוב הגשום וזה כואב.

אחי יש לך שקל להגיע למרכזית? התחנה המרכזית בתל אביב ביום חורפי, 1949.
צילום: כהן פריץ, לע"מ

חתולי הרחוב

אותו כנ״ל לגבי חתולי רחוב. הם מסכנים, רועדים, רטובים, מכמירי לב  וגורמים לאנשי החתולים להשתגע עם כל מיני מבנה מחסה מאולתרים שעתידים להתפרק עם הגשם הראשון. חוץ מזה, מי מאיתנו לא החליק על אוכל לחתולים שנרטב על המדרכה בעקבות הגשם?

תארו לכם לנסות לישון בתוך זה. ההצפות ברחובות תל אביב בחורף 1949. צילום: בראונר טדי, לע"מ

האופנה

מדינת ישראל לא ערוכה לחורף והעובדה שהוא מופיע כאן גג לחודש ימים גורמת לבגדים החורפיים להיות, איך נאמר, כעורים. שכחו מסטייל אירופאי של כפפות עור, צעיף קשמיר ומעיל טרנץ׳ מסוקס, הישראלים בגשם הולכים עם מגפי גומי מתפרקים ואיזה כובע גרב מביך מהתיכון.

לפחות פעם הפאשן היה וואו. רחוב דיזינגוף בערב גשום, חורף 1959. צילום: כהן פריץ, לע"מ