"תעלת בלאומילך": קומדיה חביבה שלא משתווה לסרט הקלאסי

"תעלת בלאומילך", סרטו השלישי כבמאי של אפרים קישון, לא היה המצליח ביותר שלו מבחינה מסחרית, אך נחשב בעיני רבים לסאטירה מושלמת. השחקן גורי אלפי והבמאי אלי ביז'אווי נמנים, ככל הנראה, עם מעריציו, ולפיכך הקדישו יותר משנתיים להגשמת חלומם להעלות גרסת במה לסרט בתיאטרון הקאמרי. אלפי מככב כפקיד העירייה יחזקאל ציגלר (הדמות שהפליא לגלם בסרט ניסים עזיקרי) ואף חולק עם ביז'אווי את קרדיט הבימוי.

מדובר בהימור גדול. "תעלת בלאומילך" אינו מותג כמו "סלאח שבתי" או "השוטר אזואלי" ואף מציב מכשלה טכנית קשה. בלאומילך הוא חולה נפש הנמלט ממוסד סגור, גונב קומפרסור ומתחיל לחפור באמצע רחוב אלנבי. במקור גילם את הדמות הקומיקאי בומבה צור, והמילה "בלאומילך" הייתה היחידה שאמר בסרט. בגרסת הבמה הושמטה הסצנה, ושלומי אברהם (האנמי למדי), המגלם את התפקיד, נותר דמות ללא שם. גם התפאורן ערן עצמון צולח (גם אם בקושי) את אתגר הפיכת אולם התיאטרון לשטח חפירות המאבד שליטה. ואכן, במקום לעצור את החופר ההזוי פורצת מלחמת אגו בין שני פקידי עירייה בכירים (שמואל וילוז'ני ויואב לוי), שאינם מוכנים להודות שאין להם מושג מה קורה. הם מעדיפים לטפח את המיזם ולקחת עליו קרדיט – כל אחד לעצמו – ורק לא להיתפס כאחראים להרס רחוב מרכזי והפיכת חיי תושביו לגיהינום. בלב ההמולה נלכד ציגלר, שרק רוצה לזכות בקידום ולשאת לאישה את אהובתו דבורה (נטע גרטי המתפקדת כאי של שפיות בגלריה ארוכה של דמויות מוחצנות).

קל להבין את משיכתו של אלפי, בעצמו סטיריקן מושחז, לסרטו של קישון. מדובר במקרה נדיר שבו המשפט "זה עדיין אקטואלי" אכן מדויק. גם ההחלטה להשאיר את העלילה בשנות ה־60 ולשמר את העברית המצוחצחת של קישון נכונה ומשרתת את התוצאה הסופית. כמו הסרט, גם המחזה נשען על אנסמבל שבו אין תפקידים קטנים. ברוח זו מצליח וילוז'ני לכבוש כל סצנה שבה הוא נוכח וגם יצחק חזקיה, איה שבא, יואב לוי, עזרא דגן, אבי טרמין וקובי פרג' מפיקים מעצמם את המיטב (חלקם מגלמים תפקידים שונים ומחליפים בגדים ופאות בקצב מסחרר).

דווקא משחקו של אלפי מעט בעייתי. אין פסול בהחלטתו לגלם ציגלר ממזרי ומתוחכם יותר מהדמות הכלבית שגילם עזיקרי, להפך. הבעיה היא שאלפי עדיין טירון כשחקן תיאטרון, שתפקידו הקודם והיחיד היה ב"שחק אותה סם" בתיאטרון באר שבע. כמו בהפקה ההיא, גם הפעם נדמה שהוא פחות משחק דמות ויותר נשען על הפרסונה הטלוויזיונית המזוהה איתו ומציג הומור ציני ואכזרי מאחורי חזות נבוכה וחנונית.

"תעלת בלאומילך" היא לא הצגה גדולה. בכל זאת, כקומדיה מבוצעת היטב בתוספת מסר נוקב היא מעניקה שעה וחצי של נחת. בימים טרופים אלה זה לא מעט.

השורה התחתונה: הזכירו לנו שאפרים קישון היה גאון, וגם זה משהו.