15 דקות של תהילה: מבוא לעולמה המופלא של טיירה וואק

הסינגל החדש של טיירה וואק, ראפרית בת 22 שכבר הספיקה להיות מועמדת לגראמי, הוא תירוץ נהדר לדבר עם אלבום הבכורה שלה. 15 שירים, 60 שניות כל אחד ותועפות של השראה (הרבה בזכות ד"ר סוס). ועוד לא דיברנו על הקליפים

טיירה וואק (מתוך "Bugs Life")
טיירה וואק (מתוך "Bugs Life")
25 בפברואר 2019

הסיפור של טיירה וואק, שבגיל 22 כבר הייתה מועמדת לגראמי, מתחיל בספריו של ד"ר סוס, ממשיך לאלבום בכורה חסר תקדים ועוצר לנוח בסינגל החדש, "Only Child". וואק מאלצת אותנו לחרוג ממסורת העיתונות המוזיקלית ולהתעלם כמעט לגמרי מהסינגל שיצא לפני כשבוע: זהו תירוץ מושלם לערוך היכרות עם החיה המוזרה שנוסקת לה בשמי ההיפ הופ האמריקאי.

וואק נולדה בפילדלפיה, שם היא מתגוררת גם היום עם אמה ושני אחיה. ההשראה ששאבה מהחריזה המשונה והשפה האקסצנטרית של ד"ר סוס השתרבבה למחברות שמילאה בקטעי שירה, עד שהחליטה שיהיה מעניין להרכיב את המילים על מקצב. בגיל 15 היא החלה לפעול תחת השם Dizzle Dizz והתברגה לסצנת קרבות הפריסטייל ראפ. בעידוד אמה, היא השתחלה בספונטניות לסרטון שצילם ברחוב קולקטיב המוזיקה המחתרתי We Run the Streets, ואלתרה שם קטע שלם. הסרטון זכה לחשיפה גדולה, אבל החזון והסאונד של וואק נחשפו באופן עצמאי ובשל רק ב־2017, כששחררה את הסינגל הראשון שלה, "Mumbo Jumbo".

עוד כתבות מעניינות:
טאנק מפוררת את השילוש הקדוש של ההיפ הופ
25 שנה לאלבום שגרם למבקרי המוזיקה להתפתל
למה לעזאזל כוכבי הפופ נוהרים אל הבמות הסליזיות של וגאס?

הדרך הטובה ביותר להבין את "Mumbo Jumbo" היא לצפות בקליפ הנפלא והמטריד המלווה אותו – אותו אחד שהביא לה מועמדות לגראמי. הוא מתרחש ברובו אצל רופא השיניים, והראפרית ממלמלת בו מילים משובשות דרך רסן פה ענק המקשה עליה לדבר. בהתחלה זה מרגיש כמו פארודיה על תופעת ה־Mumble Rap שבה הראפ מוגש בצורה עילגת על רקע ביט בינוני ומלודיה דביקה. אך ההתפתחות האפלה בקליפ מעודדת פרשנות מעניינת ורחבה יותר על המאבק ביצירת פרסונה מוזיקלית מבלי להכנע לציפיות התעשייה – לאחר הטיפול הדנטלי האימתני שקיבלה, וואק נראית תקועה בחיוך מוגזם, מלא שיניים וללא יכולת לדבר כלל.

טיירה וואק (מתוך "ממבו ג'מבו")
טיירה וואק (מתוך "ממבו ג'מבו")

הסירוב התקיף של וואק לא להיות מתוייגת במשבצת של ראפרית מתחילה בא לידי ביטוי במיוחד באלבום הבכורה שלה, ׳Whack World׳, שיצא במאי 2018. מדובר בפרויקט אודיו ויזואלי המורכב מ־15 קטעים שאורכם שישים שניות בלבד, ושזכה לביקורות מהללות (כולל אות "המוזיקה הטובה ביותר" של פיצ'פורק). מפגן הכוח חסר התקדים הזה לוקח את הצופה למסע סוריאליסטי בעולמה הביזארי והמופלא של וואק. כל קטע מלווה בקליפ משלו בו היא מתגלמת בפרסונות שונות, אך צפייה רצופה מגלה שכל אחת מהן מרכיבה את הזהות הכנה, המשעשעת, המטילה בספק, הבלתי מתפשרת ומלאת הדמיון של טיירה עצמה.

הוויזואליה הנהדרת מתכתבת באופן מושלם עם הסאונד ההיברידי והמנעד הטונאלי של וואק, שנעה בחופשיות בין פופ מתקתק, כמו "Pet Cemetary" בו היא מתאבלת על הכלב שהיה לה בליווי בובות חמודות להפליא בבית הקברות; לבין היפ הופ כמו "Bugs Life" בו חצי מהפנים שלה נפוח ומגורה מעקיצת צרעה מפלצתית (וואק אלרגית לעקיצות חרקים); ואפילו ביצוע בניחוח קאנטרי של "Fuck Off", בו היא מייחלת לנקמה באקס המזכיר לה את אביה המנוכר (בקליפ הזה היא נראית כמו קריקטורה עם מבטא דרומי מוקצן).

וואק לא מתחמקת ממרכיבים עמוקים בזהות שלה, וששה לנצל כל הזדמנות לשחק איתם. דוגמא נוספת לכך אנחנו מקבלים ב"Hungry Hippo", שמשחק על הרצף המגדרי ולא במקרה קרוי על שם אחד ממשחקי הילדות האהובים עליה. המילים מציעות תסריט הפוך בו היא מפנקת את הגבר שלה בתכשיטים, והקליפ הוא קונטרה מעצימה בה היא מבלה עם חברות וטועמת פנינים המונחות על גופו של גבר חסון.

הפורמט הקצר של "Whack World" עלול להתפס כבוסרי, חלקי או לא מספק. בראיון למגזין פיצ'פורק הסבירה: "אני פשוט לא רוצה להציף את העולם. ראיתי אנשים מוציאים את הפרויקטים הראשונים שלהם, שמורכבים ממשהו כמו 17 שירים, ואני לא רוצה לשמוע את החרא הזה. ואם לדבר בכנות, כשאני מאזינה לאלבומים חדשים אני מקשיבה רק ל־30 השניות הראשונות וכבר יכולה לדעת אם אני אוהבת את זה או לא".

בסינגל החדש, "Only Child", וואק מוכיחה שהיא יכולה להחזיק גם 4 דקות מסורתיות מבלי לאבד שמץ מהייחודיות שלה. וחשוב מכך, נראה שהיא לא חוששת להחזיק כבר בתחילת הדרך במה שרבים איבדו לפניה: את היכולת להישאר נאמנה לעצמך, גם אם אנשים קצת ייבהלו מהשינוי שאת מביאה.