להקת פינה באוש חוזרת לישראל: איך זה לעבוד עם קיסרית המחול המודרני?

יש קטע ב"מזורקה פוגו" של אגדת המחול פינה באוש שנשאר איתך הרבה אחרי שהמסך יורד. בירכתי הבמה, לצלילי מוזיקת פאדו נהדרת, שורת זוגות רוקדים במין טנגו מסורתי ואז, כהרף עין, הם מועדים, נכנסים שוב לקצב וחוזר חלילה. בתוך כך מתבררת התמונה המלאה: גלי ים גועשים מוקרנים ברקע ובקדמת הבמה נרקד דואט סוער, שורת הרוקדים נעה לה בתווך והעין מבקשת להכיל את הכל. "מזורקה פוגו", כשעתיים וחצי של מחול משובח ונדיר, הוא מופת של דמיון שבו 30 רקדנים מוכשרים סוחפים את הצופים לחוויה שטובלת בפסקול מרהיב הכולל סמבה ובוסה נובה קצביים, ג'אז, מוזיקה קלאסית והרבה פאדו מלנכולי מפורטוגל.

21 שנים אחרי ביקורה האחרון של הלהקה בישראל, יפתח מחר (חמישי, 4.10) "מזורקה פוגו" את עונת המחול במשכן לאמנויות הבמה. את המופע, שנחשב לאחת מיצירות המופת של באוש, היא הקדישה לעיר ליסבון – ב־1998 היא נסעה לשם עם רקדניה לכמה חודשים והיצירה נולדה בהשראת השמש והמוזיקה הפורטוגזית. "פינה לא הכניסה בה שום שינוי, והיא תירקד בדיוק כמו שרקדנו אותה אז", מספר חבר הלהקה והיוצר דומיניק מרסי, שהיה משותפיה הראשונים של באוש להקמת הלהקה בגרמניה בראשית שנות ה־70. ב־2002 העניקה לו עיריית ניו יורק את פרס בסי ליוצר מחול מצטיין על חלקו ביצירת "מזורקה פוגו", שבה גם רקד כמעט 20 שנה עד שהעביר את התפקיד לרקדן צעיר יותר. מרסי היה רקדן בולט ברבות מ־46 יצירותיה של באוש, ואחרי מותה ב־2009 הוא כיהן במשך כמה שנים כאחד משני מנהליה האמנותיים של הלהקה.

להקת המחול פינה באוש מבצעת את "מזורקה פוגו" (צילום: אסקף)

עוד כתבות מעניינות:
בגיל 80, רנה שינפלד עולה על הבמה הגדולה בפריז – ועדיין מתרגשת
טרור, עונג ומסתורין: טקסטים של כוריאוגרפיות הפכו למופע חדש
אוהד נהרין בתפקיד חדש: בת שבע הכריזה על עונת המופעים הקרובה

במה עוסקת "מזורקה פוגו"?
"תמיד קשה לענות על השאלה הזאת, כי היצירות של פינה באוש עוסקות בהרבה נושאים. היא יוצרת סביב נושאים אוניברסליים – אהבה, חיים, געגוע וכמיהה. היא מעולם לא כתבה טקסט שמסביר את עבודותיה ולא השמיעה לנו פרשנות עליהן. אני חושב שהמטרה שלה הייתה תמיד לאפשר לכל צופה לעבור חוויה משלו. אני יכול לומר שהרבה פעמים נסענו לעבוד במדינות שונות, והיצירות שלה הושפעו מהתרבות המקומית, מהמוזיקה, ממזג האוויר ועוד. אבל אני חושב שפינה עסקה בעיקר בבני אדם: ביחסים ביניהם, בתקוות ובאכזבות שלהם – נושאים שמעסיקים את כולנו".

הסיפור הוא העיקר

באוש, שתוארה לא אחת כ"קיסרית הבלתי מוכתרת של המחול המודרני", נולדה בגרמניה ב־1940. היא התחילה לרקוד בגיל צעיר וכשהייתה בת 15 הפכה לתלמידתו של קורט יוס – הכוריאוגרף הכי גדול בגרמניה באותן שנים ומי שטבע את המושג "תיאטרון מחול". אחרי שסיימה את לימודיה באקדמיה שניהל המשיכה לג'וליארד שבניו יורק, רקדה שם בלהקות כמה שנים וחזרה ללהקתו של יוס. זמן קצר לאחר מכן הוצע לה להפוך למנהלת האמנותית של בלט האופרה של תיאטרון וופרטל, וב־1972 הוא שינה את שמו ל"תיאטרון המחול של פינה באוש".

באוש נחשבת לאחת היוצרות המשפיעות ביותר על המחול המודרני. שפתה האמנותית מקורית ונועזת, כזאת שמבקשת לבחון את הגבולות וללכת עד הסוף. הדוגמה המטלטלת ביותר היא יצירתה האיקונית "פולחן האביב", שהועלתה במשך עשרות שנים בעולם (וגם אצלנו): בשיאה מתבצעת הקרבת קורבן – האישה הבודדה – וכל הדרך לשם נרקדת על במה מכוסה אדמה כהה הנדבקת לגופה העטוף בכתונת דקה. היא הופכת נואשת, נאחזת בריקוד כדי להמשיך במאבק החושף את כוחה המצמית של הקבוצה. יצירות נוספות של באוש הפכו לאבן דרך במחול המודרני, בהן "קפה מילר", שנוצרה בהשראת ילדותה בבית הקפה של הוריה ובו רקדה עד סמוך למותה, "ציפורנים" ו"ויקטור" שנרקדה סביב קבר ענקי שהוקם על הבמה.

דומיניק מרסי (מימין) (צילום: באדיבות הלהקה)

מה היה הדבר המשמעותי ביותר בעבודה עם באוש?
"הדבר החשוב ביותר עבורה היה כנות ויושרה. פינה שאפה לכך שנרקוד באופי הכי אותנטי, בלי זיוף ובלי העמדת פנים. היא התרחקה מכל מה שנראה 'משחקי' ורצתה שנגיע הכי קרוב לעצמנו. והיה גם עניין הדיוק: פינה הקפידה מאוד על כל פרט. השאיפה הייתה להגיע לפרטי הפרטים ולעשות זאת בצורה הכי אמיתית".

איך היא בחרה את הרקדנים שלה?
"פינה התעניינה מאוד בבני אדם וחיפשה את המעניינים שבהם ללהקה. מובן שהיא דרשה גם יכולת טכנית וכישרון, אבל המוקד שלה היה בנפש האדם. היא בחרה רקדנים מכל העולם ובגילים מגוונים והשיגה רבגוניות שהיה לה מכנה משותף – אנשים שעומדים בפני התמודדויות בחייהם. היא הרבתה לשתף את הרקדנים ביצירתה וביקשה מהם להביא לסטודיו חומרים אישיים ואותם היא עיבדה וחיברה. אצל פינה לא הייתה הפרדה בין צורה לתוכן, וזה משהו שהיא דרשה גם מאיתנו".

על רקע הזמן הרב שעבר מאז ביקורה האחרון של הלהקה, כמו גם החרמות התרבותיים על ישראל, קשה היה לחמוק משאלה על פשר העניין. העיסוק המתמיד של הלהקה בבני אדם וביחסים ביניהם הפך את הנושא לאפילו יותר מסקרן, אבל לרוע המזל השאלה נתקלה במבוי סתום. אשת יחסי הציבור של הלהקה הודיעה כי תשובה לא תהיה, וכי הלהקה "עושה הפרדה מוחלטת בין אמנות לפוליטיקה".

← "מזורקה פוגו", המשכן לאמנויות הבמה, שד' שאול המלך 19 תל אביב, חמישי־ראשון (4.10־7.10), 290־605 ש"ח

רוצים להתעדכן ראשונים בכל מה שחם בתל אביב? הורידו את האפליקציה שלנו!
להורדה לאייפון | להורדה לאנדרואיד