שובו של הקאמל: גורי אלפי ורועי לוי מקימים לתחייה את מועדון הסטנדאפ המיתולוגי בעיר

בסוף רחוב אלנבי, בין עבודות הרכבת הקלה ביהודה הלוי לברים היפסטריים אפלוליים, עומד הגלגול החדש של הגמל בעל אלף הנשמות. קאמל קומדי קלאב הוקם ב־1993, עבר מאזור נמל תל אביב ליפו ומשם לקרבת הדולפינריום, קרס (מילולית, הגג נשבר), עבר לבית מרכזים, נשרף, נדד לתחנה המרכזית, פשט את הרגל ואז, בשנת 2004, נרכש על ידי אחד הסטנדאפיסטים הבולטים שגדלו בו, רועי לוי, שפשוט לא היה מסוגל לצפות מהצד בגסיסה. “הקאמל היה על סף סגירה", הוא אומר. “זה היה הבית שלי בקטע קיצוני, מאז שהייתי בן 16. חובתי המוסרית לשמור על בית כזה בשביל הילדים הבאים. זה כמו שחקן כדורגל שקונה את הקבוצה".

עוד כתבות שיעניינו אותך:
12 הצגות שאסור לכם לפספס בעונת התיאטרון הקרובה
שליחות קטלנית: ביקורת משלוחי אוכל ליפו
למה המורים הצעירים בורחים ממערכת החינוך?

לפני שהקים את המועדון לתחייה בפעם האחרונה, עם המעבר ממושבו המתפרק למחצה בנחלת בנימין לאלנבי באפריל האחרון, צירף לוי לעסק את הקולגה גורי אלפי. “אין פה עניין כלכלי, יש רק לב", אומר אלפי. “אנחנו רוצים שהמקום יחיה המון שנים. הוא תמיד היה יותר און מאוף ואני חושב שהמון אנשים בארץ חווים לו תודה גדולה. יש מלא קסם בלראות אנשים שרק מתחילים: אדיר מילר, ילדים סורגים, תומר שרון, ירדן בר כוכבא, אפילו ההופעות הראשונות של נאור היו בקאמל. אני ותומר יוסף הופענו בדומינו גרוס כשהייתי בן 17, עלינו לחמם את אורנה בנאי. לראות אנשים עוברים את זה עכשיו, איזה דבר זה. ואז לא היה כוח נשי כמו שעכשיו. יש לנו ערב עם גיתית פישר, עמית הרשקוביץ, שיר ראובן, לילך לשם ברנע, מיטל שפירו, נלי תגר, נועה מנור, ענת אורן ומור חן; ואנחנו כבר לא עושים ‘ערב נשים', זה יוצא רנדומלי".

רועי לוי בקאמל החדש. צילום: דין אהרוני רולנד

גם לוי מספר שהם החיו את המקום במטרה להכניס לעולם הסטנדאפ רוח רעננה. “אני אוהב להביא צעירים ממקום של המהות", הוא טוען. “זו לא חוכמה להביא רק הופעות של כוכבים. זה אמנם מסחרי יותר, אבל ככה אין התפתחות".

כשלוי מזכיר ויתורים על מסחריות וכסף, הוא יודע על מה הוא מדבר. גישת קידום הצעירים מתבטאת גם בסירובו לייצג אותם, להבדיל מהסידור שהונהג במועדון בשנים קודמות. “כשבעלי המועדון מייצגים את המופיעים יש פה כבילה שלהם, ואנחנו לא רוצים שמישהו יהיה כבול. ביקשתי שכל אחד מהחבר׳ה ימצא לעצמו סוכן ונעשה את זה בריא. יש שיגידו שאני אידיוט כי יכולתי להרוויח מזה מלא כסף, אבל זה מה שהחלטתי. סוג של מחלה שיש לי. לא מבין איזה סיפוק זה נותן לי".

הקולגה, גורי אלפי

מונולוג מהכוס

כשהוא מהרהר בנושא פעם נוספת, לוי מבין בדיוק איזה סיפוק הוא מקבל מהמוסד שהעיר לחיים. בראש ובראשונה הוא נהנה כמו ילד קטן מהזכות לאפשר חופש ביטוי פרוע, כמו זה שנפוץ יותר בערבי הסטנדאפ הנישתיים והבלתי ממוסדים בעיר. כזה הוא למשל “ערב הסטנדאפ המיותר", שרבים ממופיעיו, בהם חברי “טלוויזיה מהעתיד" – ניב מג׳ר, גיתית פישר, יואב רבינוביץ׳ ותומר פישמן, מקבלים היום במה בקאמל.

“לקהל לפעמים יש בעיה עם הבוטות", מודה לוי “אבל המטרה היא לבטא משהו ולא סתם לעורר פרובוקציה. מפיק מסחרי לא היה נותן להרבה בדיחות שנאמרות כאן לעבור". לדבריו, הוא עצמו נכווה קשות בתחילת דרכו ממשטר הפוליטיקלי קורקט. “ב־ 1999 הייתה הופעת הסטנדאפ הראשונה שלי", הוא מספר, “והיה לי קטע על כוס. נערכה פרמיירה חגיגית, כל הכרטיסים נמכרו והייתי מאושר. למחרת הודיעו לי מצוותא שהם לא רוצים להמשיך איתי, כי הקטע שלי היה גס מדי בשבילם. הייתי מזועזע מזה. מה הכי הרגיז אותי? ש־400 מ' משם, בהבימה, גילה אלמגור מופיעה ב׳מונולוגים מהווגינה׳".

חולק סודות עם הגמל. צילום: דין אהרוני רולנד

אלפי מוסיף: “במועדון כזה יש תחושת קהילה, ואתה פחות לבד עם הכישלון שלך, אתה חולק אותו עם עוד מלא לוזרים וזה תמיד מעורר השתאות ומכמיר לב. אני נהנה יותר לראות את החברים מאשר להופיע בעצמי. גם ההתרסקויות הן הדבר הכי פיוטי שאפשר לראות. אתה לא רואה את זה במקומות המאוד מאוד משויפים".