היהודי הסרבן: דווקא כשאנחנו הכי צריכים לארי דיוויד, לא בא לו

באמת שלא ידעתי כמה לארי דיוויד חסר לי עד ש"תרגיע" חזרה למסך. החודשים האחרונים באמת הרגישו קצת כמו מציאות אלטרנטיבית, כך שלראות שוב את לארי רב עם מלצר שאימו מתה היה כמו ד"ש מוכר ממציאות קודמת. ימים בהם יהודי נרגן בהוליווד יכל להיות סתם עוד יהודי נרגן בהוליווד, ולא "חזיר ציוני" או "אנטישמי בוגד", בהתאם לעמדה.

>> ככה לא בונים אירוויזיון: עלייתם ונפילתם של שופטי "הכוכב הבא"

וזה דווקא מרגיש מתאים שהיהודי הנודניק שהוא לארי דיוויד (או לפחות, גרסתו המוקצנת ב"תרגיע") יחזור לפרק את אי ההיגיון של העולם, במיוחד כשהמציאות מרגישה כמו מלכוד חסר היגיון. הרי דיוויד תמיד עסק בלחשוף את האבסורד של העולם, ואז להתקטנן עליו. בראשית הדרך זה היה האבסורד הגדול של ההתנהגות האנושית הקטנה, ולאורך 23 שנותיה ו-11 עונותיה, "תרגיע" גם עברה לנגח את האבסורד הגדול של החברה האמריקאית בכללותה – מעצבים על טרנדים טכנולוגיים, דרך פארודיה על תקיעות תעשיית הבידור ועד לעקיצות חוזרות ונשנות לעבר הטראמפיזם, כאדם וכתופעה.

עכשיו, עם שובו לעונה ה-12 (והאחרונה, אם להאמין ללארי, ולא בטוח שצריך), נראה שהוא רוצה דווקא לחזור לשורשים, למעט רגע אחד קטנטן ומוזר בסוף הפרק. לא שציפיתי שדיוויד יגיב על המלחמה באופן ישיר (למרות שהוא כן מתכנן טיול לתל אביב בבית של דרום אפריקאי, אז מבחינתי זה נחשב), אבל מעניין לראות שלמעט הפתיחה והסיום של הפרק, העיסוק בו חזר לקטנונויות אנושית קטנה וקומדיה של טעויות.

ברגעים הקטנים שזה עובד, זה עובד מושלם. אבל אם נביט על הפרק במלואו יש כמה דברים מוזרים בו. ראשית, נראה שדיוויד רוצה יותר מתמיד לערב כמה שיותר קווי עלילה שניתן. הרי דיוויד הוא האיש שהמציא את קווי העלילה שמתנקזים לסיום שמצליח לשלב את כולם, עוד אי שם בסיינפלד. ב"תרגיע" הוא שיכלל את היכולת הזו למאסטרפיס, אבל בפרק הזה הוא מנסה לשלב יותר מדי – לארי עדיין תקוע עם אירמה (טרייסי אולמן הנפלאה בתפקיד הדמות הכי מורידה בעולם), לארי במלון מול המנקה, לארי מול הדרום אפריקאי, לארי מול הדודה של ליאון, וכמובן – מריה סופיה אסטרדה, הכוכבת הגדולה של "לארי הצעיר".

הניסיון לג'אגלג כל כך הרבה מרגיש לרגעים קצת מגושם. הרגעים המצחיקים ביותר בפרק היו דווקא אלו שלא היו קשורים לשום קו עלילה – לקיחת האוכל מהמלצר האבל וההליכה הארוכה והמביכה במזדרונות המלון – וחלק מקווי העלילה הרגישו מודבקים בכח, כמו כל סיפור המשקפיים של הדודה, שהסתיים בתור לבחירות באטלנטה בו דיוויד נעצר כי נתן מים למצביעים. זו היתה ההתייחסות היחידה בפרק למשהו מהעולם האמיתי, על חוק אמיתי שעבר בג'ורג'יה. כתוספת, קיבלנו מאגשוט של לארי עם כותרות הסיום, שהיה שחזור כמעט אחד לאחד עם המאגשוט הנודע לשמצה של טראמפ. קריצה חמודה, אבל כזו שהרגישה לא מוצדקת בפרק.

מריה סופיה, לעומת זאת, היתה מושלמת. כבר בעונה הקודמת דמותה של השחקנית שלא מצליחה לשחק כדי להציל את חייה היתה הברקה, ולהפוך אותה לכוכבת הפריצה של "לארי הצעיר" זה היסטרי, וגם הופך את הדמות לאפילו יותר מוצלחת, ואת הסבל של לארי להרבה יותר מצחיק. גם ליאון היה במיטבו, וכולי תקווה שהוא יקח חלק יותר משמעותי בהמשך העונה, כי כל רגע שלו על המסך היה זהב.

העונות האחרונות של "תרגיע" לימדו אותנו לא לספור יותר מדי את פרק הפתיחה, כי לא מעט דברים שנשתלים שם גדלים למשהו הרבה יותר מעניין בהמשך, וזה שקו עלילה שנפתח כאן לא נסגר בסוף הפרק לא אומר דבר. אבל כן מעניין לראות במה לארי מתעסק – סירי, כינויי חיבה, אתיקת בתי מלון, הרחבת משקפיים, תהילה לא מוצדקת וכלבי שירות. הרמז היחיד לעניין אקטואלי כלשהוא היה המעצר בסוף, והוא לא בדיוק התחמם לאורך הפרק. גם אם העולם מרגיש אבסורדי מתמיד – עוד לפני ה-7 באוקטובר – לארי דיווד חוזר להתעסק באבסורדיות היומיומית, הניואנסים האנושיים, הקטנות. וגם אם הוא עוד לא חזר במלוא כוחו, זה טוב לדעת שהנודניק היהודי המצחיק בעולם חזר לפעם אחת נוספת.
"תרגיע", HBO זמין בשירותי ה-VOD של yes, HOT, סטינג וסלקום TV