"אתה מת רק פעמיים": אתם מוזמנים להניח את הגרוע מכל

יש דוקומנטריסטים שנוסעים לקצה העולם לחפש סיפור, ויש כאלה שמתמזל מזלם והסיפור נופל להם על הראש. אבל גם אז צריך לשים לב לא לפספס אותו ולדעת איך לספר אותו. קבלת הפנים החמה לה זכה "אתה מת רק פעמיים" בפסטיבל דוקאביב האחרון (פרס חביב הקהל) מעידה על כך שאכן יש כאן סיפור נהדר, שכובש את הצופים למרות בעייתיות מסוימת בעיצוב נקודת המבט.

אחרי שיצר שני דיוקנאות של אביו ניצול השואה ("הוגו"), וסרטים נוספים על אישים כחזי לסקלי ("יקנטליסה") ואורי אבנרי, יאיר לב פונה למסלול קולנועי אחר. כמו סיפור בלשי קלאסי, זה מתחיל מפרט קטן, קצה חוט סורר שככל שמושכים אותו הקרע הולך ומתרחב. אמא של יאיר מופתעת לקבל הודעה שהיא יורשת בית בלונדון. היא רק צריכה להוכיח שהיא בתו של ארנסט בכינסקי, אלא שאז נודע לה שבאוסטריה חי ומת עוד אדם עם אותו שם, אותו מספר זהות, ואותם תאריך ומקום לידה. לב מניח שהאיש השני גנב את זהותו של סבו – למרות שהוא לא יכול להתעלם מכך שגם האופציה ההפוכה אפשרית.

מתוך "אתה מת רק פעמיים"

שילובה של דודה זקנה שאומרת שהיא אוהבת ספרי בלשים נראה קצת גימיקי, אבל הסרט עומד בהבטחה. לב יוצא לאוסטריה ומגלה שבכינסקי השני היה ראש הקהילה היהודית באינסברוק שלמרגלות האלפים. עכשיו כשהם חושבים על זה, אנשי הקהילה שעבדו איתו קולטים שהם בעצם לא ידעו עליו דבר פרט לכך שהייתה לו אישה בלונדינית, והיו שהתרשמו שהוא לא ידע דברים בסיסיים ביהדות.

לב מאתר קרוב משפחה של האישה – כמותו הוא בן הדור השני, רק מהצד האחר של המלחמה – ויחד הם ממשיכים במסע. כל גילוי של מסמך ארכיוני או תמונה באלבום ישן מעורר יותר שאלות מאשר תשובות, ולב כבמאי הסרט וכדמות שמובילה אותו, מעודד אותנו להניח את הגרוע ביותר.

היום האוסטרים מעדיפים להציג את עצמם כקורבנות של הכיבוש הנאצי, אבל בשנות השלושים רבים מהם התפקדו בשמחה למפלגה הנאצית. לב נוגע בנטל הזיכרון והאשמה באמצעות דמותו של שותפו למסע, אבל הצד הזה של הסרט לא מאוד מפותח. נוכחותו של המקביל האוסטרי (לשניהם יש עגיל באוזן) מרגישה מעט מאולצת, והניסיון לתאר את יחסיהם כתחילתה של ידידות מופלאה לא לגמרי משכנע. נדמה שלב אינו בוטח בסיפור ההיסטורי עתיר הרבדים, ומנסה בכוח לייצר אמירה אישית של סגירת מעגל.

עיקר כוחו של הסרט הוא בחקירה הבלשית ההולכת ומסתעפת, שמביאה את לב לגילוי מרגש בזאגרב. הסצנה הזאת מהדהדת לסיפורי שואה אחרים, מפורסמים יותר, ויש בה עוצמה פיוטית דווקא משום שהאינפורמציה נמסרת על ידי דמות שולית, גם היא בת הדור השני, שאינה קשורה לסיפור. וכשהפרטים הסותרים סוף סוף מתיישבים והתמונה מתבהרת, מעניין לחזור לרשמים המוקדמים שלנו במהלך הצפייה, ולחשוב על הקלילות היתרה שבה העדים שבסרט ואנחנו איתם מוכנים לפתח תיאוריות לגבי אנשים אחרים.

סרט על: במאי ישראלי יוצא לאוסטריה לחקור מי גנב את הזהות של סבא שלו

ללכת? כן. סיפור מרגש נפרש באופן מרתק