קליידוסקופ מוזיקלי: סרט הלגו על חייו של פארל וויליאמס פשוט מהפנט

לסרטי דוקו-ביוגרפיה יש נטייה לצאת, איך נגיד, די משעממים. כשהאמן שבמרכז הסיפור גם משתתף ביצירת הדוקו, זה נכון על אחת כמה וכמה, בעיקר כי האגו לוקח את מרכז הבמה, והורס לכל השאר. כשאחד מהמוזיקאים הגדולים של המאה הנוכחית פארל וויליאמס הכריז שאת הביוגרפיה שלו הוא יוצר בעזרת אנימציית לגו – בדיוק כמו "סרט לגו" או "לגו באטמן" – הנחתי שהסיבה לכך היא שהוא לא רוצה שהביו שלו ישעמם. זה גם נכון, אבל רק אחרי צפייה בסרט, הבנתי שזו לא היתה הסיבה היחידה.

>> לראשונה: נתניהו עירום לחלוטין, מקולף מכל סיבה לסמפט אותו

הבחירה היצירתית המעניינת הזו עומדת במרכז הסרט "Piece by Piece" (שזמין כעת באמזון פריים), ומבחינה מסוימת שמה את סיפור החיים והקריירה של המוזיקאי במקום משני לצורת הסיפור הויזואלית. זה אומר שהסיפור לעיתים חלש, אבל הקליידוסקופ הצבעוני, שבתורו מתרגם את הקליידוסקופ המוזיקלי שבסרט, מפצה על כל חולשה. הבימאי והיוצר מורגן נוויל, שעבד כבר על דוקומנטרים שאפתניים כמו "אבסטרקט: אמנות העיצוב" או "שאנגריי-לה", יצר עולם ויזואלי מופרע שהכל יכול לקרות בו – והוא בהחלט מנצל את המדיום במלואו.

דוגמה בולטת לכך מתרחשת באחת הסצינות הראשונות בסרט, אז וויליאמס הקטנטן בוהה ברמקולים ומספר שעוד כילד הוא ראה את הצלילי כצבעים – מצב הידוע כסינסתזיה – שמיוצגים בהבזקי צבע שונים שיוצאים לפי קצב המוזיקה. זה מוטיב שחוזר שוב ושוב לאורך הסרט, שמשלב את מגוון הלהיטים העצום של וויליאמס, עם כמה שירים חדשים, והתוצאה היא מופע אורות על רקע דמויות לגו באנימציית מחשב של מוזיקאים שעבדו איתו בדרך, דוגמת טימברלנד, מיסי אליוט, גוון סטפאני ועוד.

החופש שמאפשרת הבחירה הויזואלית הזו הופך את מה שיכל להיות דוקומנטרי חמוד לסרט שמשחק קלאס על החושים שלכם. לא תמצאו פה ראשים מדברים, אלא ראשי לגו מדברים – וגם זה קורה רק כשהסיפור מצדיק את הבחירה, כי לרוב פשוט תראו שחזורים (בלגו, כן הבנתם כבר) של רגעים מההיסטוריה של פארל. לא פעם הויזואליה גם מוסיפה רבדים של סמליות, רפרנסים וקריצות לקליפים מוכרים – מה שמייצר חוויית צפיה דינאמית להפליא, וגם הופך את זה למקרה נדיר של דוקו ביוגרפי שנשמח לראות שוב ושוב, כי בכל פעם מגלים משהו חדש.

ברמה הנרטיבית, הסיפור של פארל נגלל היטב, גם אם מריצים כמה חלקים לא נעימים קדימה. פארל הוא המספר, ובהתאם, הוא בוחר על מה לתת דגש, ולא תשמעו פה, נגיד, מה הוא חושב על כישלון אלבום הסולו הראשון שלו "In My Mind". זה מס קטן ביחס לגישה הישירה לתוך המוח האמיתי של פארל, גאון יצירתי שאם אתם מפקפקים בטענה הזו, רוצו לראות את הסרט. כי מכל הדברים הטובים שהוא עושה, זה הדבר החשוב ביותר – הוא מספק הצצה אמתית לתוך דרך המחשבה של גאון בפעולה.

כבר ראינו לא פעם מוזיקאים מבריקים מנסים להסביר את התהליך היצירתי שלהם, את האופן שבו הם מייצרים את טביעת האצבע שלהם, ונכשלים. זה דבר שמאוד קשה להסביר במילים. אבל להדגים בצלילים אפשר, ולהראות ויזואלית אפשר, ולספר שיר שיר איך נולד עוזר להבין אט אט איך פארל חושב, נע, מנגן, ותופס מוזיקה. לא תשמעו כאן הסברים על מלודיות או הרמוניות, אבל כשהמפיק המבריק מספר איך תיעל את האנרגיה המיסטית של סנופ דוג (שמיוצג על ידי לגו כלב דוברמן מתוק) ליצירת הביט האייקוני של "Drop it like it's hot", אתם אשכרה יכולים להבין.

וזה ההישג היצירתי של הסרט – הוא עומד כיצירה בפני עצמו, שמצליח לפרק את האמנות הייחודית של פארל. זה הרבה יותר משאפשר לומר על רוב הדוקומנטרים, ובטח על רוב סרטי הביוגרפיות, אבל גם אם לא היה מצליח לעשות זאת, הוא השאיר פיסת אמנות יפהפיייה לצפייה, מהפנטת למראה, וסרט לגו מהנה לחובבי פארל, אבל גם למי שלא טרח להשקיע בבחור מ"Happy" מחשבה נוספת. וזה למה היה שווה לעשות את זה בלגו.
Piece by Piece, אמזון פריים